ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

התנהלות כלכלית נבונה בעידן של כלכלת שפע

הפרשה בחיי המעשה – פרשת משפטים -  הרב אליעזר שנוולד - תש"פ,

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא א). פרשתנו עוסקת בדיני ממונות. לא בכדי נסמכה פרשתנו למתן תורה שבסוף הפרשה הקודמת. אנו מבקשים לעסוק בכך במבט אקטואלי לנוכח האתגרים המתחדשים בעידן של כלכלת שפע ותרבות הצריכה.

חכמים נחלקו על משמעות 'סמיכות הפרשיות' ועל אופן נתינת דיני הממונות לעם ישראל: "רבי ישמעאל אומר: לומר לך - מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני, רבי עקיבא אומר: 'ואלה' יכול שונין ולא יודעים, תלמוד לומר ואלה וגו', ערכן לפניהם כשולחן הערוך" (מכילתא שם, וראה ברש"י שם).

מהי כוונת דבריו של רבי ישמעאל? הרא"ם הסיק מדבריו שדיני ממונות ניתנו גם הם במהלך מעמד הר סיני: "'מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני', שפירושו מה הדברות נאמרו מסיני במעמד כל ישראל ובקולות וברקים, אף אלו כן, ולא כשאר כל המצות שנתנו למשה לבדו בתוך הארבעים יום שעמד בהר. וכו'. ואם כן פרשת משפטים גם כן בעת הדברות נאמרה" (רא"ם שם).

יש שחלקו על פירושו של הרא"ם (גור אריה ואור החיים שם) וסברו שדיני ממונות ניתנו בנפרד, אולם גם לשיטתם לא בכדי הוקשה פרשת דיני ממונות למעמד הר סיני. 'דיני ממונות' הן חלק מהתורה שניתנה משמים. דינים אלה נועדו להגדיר על פי התורה את השייכות הממונית ואת הבעלות של האדם על רכושו, ואת הקביעות המבחינות בין רכושו של האדם ובין רכושו של זולתו. הם מסדירים את הקביעות המשפטיות בין שני אנשים שיש ביניהם סכסוך כספי ותביעות הדדיות או שגרמו נזק האחד לשני.

הרמב"ן והספורנו פירשו את 'סמיכות הפרשיות' ל'דיבר' האחרון שבעשרת הדברות: "'ואלה המשפטים' כנגד 'לא תחמוד'! כי אם לא ידע האדם משפט הבית או השדה ושאר הממון יחשוב שהוא שלו ויחמדהו ויקחהו לעצמו, לפיכך אמר תשים לפניהם, וכו'. ולא יחמדו מה שאינו שלהם מן הדין" (רמב"ן שם). הקישור בין 'דיני ממונות' לאיסור 'לא תחמוד' מלמד על המקור הנפשי של היחס לרכוש. הנטיה הנפשית ל'רכושנות' עלולה להביא את האדם 'לחמוד' את רכוש זולתו לטשטש את האבחנה בין רכושו לרכוש זולתו. ההגדרות המשפטיות של פרשת משפטים נועדה לחדד את האבחנה הזו. הרמב"ם הגדיר את 'לא תחמוד' כמחשבה החומדת את רכוש זולתו ומביאה אותו לשדל אותו למכור לו אותו ע"י הפעלת לחץ. גם אם הוא משלם את מחירו המלא. (גזילה ואבדה א ט).

אנו נמצאים בעידן של 'כלכלת שפע' ו'תרבות צריכה'. שמונעים ע"י חברות גדולות במשק העולמי שבכך הן מגדילות את מחזורי המכירות שלהן. תרבות חומרנית שמובילה מוצרי מותרות שאינם בהכרח דרושים לקיום ההכרחי. או בכמויות שאינן נחוצות. היא מעודדת רדיפה אחר מותגים יוקרתיים שמהווים 'סמל סטטוס' (גם כאשר הרוכשים מתכחשים ומתרצים את רכישתם בתירוצים שונים). ובכך גורמים לקניתם למרות מחירם הגבוה וגם כאשר שהם אינם נחוצים. לעיתים אף לקחת אשראי (או 'להכנס למינוס') כדי לרכוש מוצרים שלעיתים אין לרוכש את היכולת הכספית האמיתית לרוכשם. ממון רב מושקע במסעות פרסום שמטרתם לשכנע את הקונים הפוטנציאליים, ולהפעיל עליהם לחצים פסיכולוגיים וחברתיים (חלקם בצורה מניפולטיבית).

פוסקי זמננו דנו בשאלה: האם איסור 'לא תחמוד' חל גם על מי שמשדל אדם לרכוש מוצר, מעבר להצעה רגילה וסבירה, כדי לזכות בכספו. יש הסוברים שכן, ויש הסוברים שרק שידול למכור חפץ נכלל באיסור זה. ('לא תחמוד ושיווק' – הרב זולדן).

"שניים לא יתחברו לעולם: ההסתפקות והחימוד" (מבחר הפנינים הסתפקות), הדרך להתמודד עם האתגר, ולרכוש רק מה שהאדם צריך קשור גם הוא ל'לא תחמוד'. האבן עזרא שואל: כיצד ניתן לצוות על האדם להתגבר על הרגש הטבעי ו'לא לחמוד'? תשובתו היא 'אמונה' שמה שיש לאדם יועד לו ע"י הקב"ה ומה שניתן לזולתו לא יועד לו. כך גם צריך האדם 'להאמין' שיועד לו פרנסתו כדי לרכוש מה שהוא זקוק לשם חייו, וברווח, ולא מעבר לכך. יהיו הפיתויים אשר יהיו.

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון