ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

נעשה ונשמע רלוונטי בעידן המודרני

הפרשה בחיי המעשה – פרשת יתרו -  הרב אליעזר שנוולד - תש"פ

במרכז פרשתנו מעמד קבלת התורה בהר סיני. למעמד קדמה הצעה אלוקית לאומות העולם לקבל את התורה אולם רק עם ישראל הסכים: "א"ר יוחנן: מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה" (עבודה זרה ב ב). היתה זו קבלת עול מצוות מוחלטת, מחייבת, תובענית ומאתגרת. הקבלה היתה בהכרזה מלאכית של "נעשה ונשמע"! בלא תנאים וללא סייגים!: "אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה: מי גילה רז זה לבני, רז שמלאכי השרת משתמשים בו" (שבת פח א).

מעמד הר סיני היה מעמד מכונן. אבל בשונה ממעמדים היסטוריים אחרים הוא לא היה אירוע חד פעמי, עושה רושם לשעתו אולם יד הזמן אינה מטיבה עימו וגורמת לרושם להתפוגג ומותיר אחריו רק זיכרון היסטורי. מעמד הר סיני היה אירוע נובע ודינמי שממשיך את פעימותיו והשפעתו בכל יום, מאז ועד היום, במשך שלושת אלפים שלוש מאות שלושים ושתיים שנים.

בתשע עשרה מקומות בתורה ובזמנים שונים מזכירה התורה את הציוי על המצוות במטבע הלשון: "אשר אנכי מצוך היום", (ובעוד שניים בנוסח שונה במקצת) למרות שעבר זמן מאז מתן תורה: "'אשר אנכי מצוך היום' - שיהו בכל יום ויום כמו חדשים בעיניך כאילו קבלתם היום מהר סיני" (פסיקתא זוטרתא דברים יא ע"א). "ומתחדש דבר זה תמיד, שאינו נפסק מישראל, אלא כענין שנאמר (דברים כז, ט), "היום הזה נהיית לעם" וגו' - שחייב אדם לראות את עצמו כאילו מקבל תורה מהר סיני (פסיקתא זוטא פ' ואתחנן), כי כל השבח הזה מתחדש לישראל דבר יום ביומו, ודבר בעתו". (הרמח"ל דע"ת קנ"ג).

במעמד הר סיני נתנה התורה ב"קול גדול ולא יסף" (דברים ה יט). אולם מאז ה'בת קול' - הדי הקול הזה ממשיכים להשמע ממנו מידי יום: אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף". (אבות ו ב, וכן ברכות  יז ב).

מכאן נובעת גם הרלוונטיות של מצוות התורה בכל יום ובכל דור גם לאחר יותר משלושת אלפי שנים. האתגר שבקבלת עול תורה המצוות נובע מהצורך להתמודד עם הנטיה האנושית לחפש חיים נוחים וקלים ולצמצם מחוייבויות תובעניות.

במהלך השנים חלו תמורות גדולות בעולם; בתחומי המדע, הטכנולוגיה, הגאופוליטיקה והתרבות. כתוצאה מכך השתנו דפוסי החיים, דרכי החשיבה, תרבויות, ערכים ואמונות. בתחילת המאה ועשרים   השינויים צברו תאוצה. חלו התפתחויות דרמטיות בפרקי זמן קצרים. העולם של העבר וההווה מפנה את מקומו לחידוש העתידי של הקידמה. כל אלה מטעים לחשוב שבידיו של האדם לחולל שינויים גם בתורה מסיני ובמצוותיה הנצחיות, ולזלזל בערכים ובאמונות מן העבר. החשיפה של היהדות והיהודים למודרנה הביאה מי מהם לטעון שמבחינה אידאולוגית, כביכול לטובתה הרלוונטית של התורה, צריך להכניס בה עדכונים והתאמות ברוח הזמן.

לפני כשלושים שנה התעמת הרב סולוביצ'יק זצ"ל עם מגמה שהתפתחה בקרב האורתודוקסיה המודרנית בארה"ב לבקש שינויים ועידכונים במצוות מסויימות. בדברים שנשא בכינוס רבנים, שלימים הועלו על הכתב וקיבלו את הכותרת "זה סיני", התבטא בחריפות רבה כנגד הטוענים שיש בתורה דברים שלא רלוונטיים כיום, ומבקשים לחולל בה שינויים: "כשה'אורתודוקסיה המודרנית' מחפשת דרכים להפקיע תוקף קידושין ולבטל גיטין, לתת פרשנות מסולפת לחזקות שבחז"ל עפ"י תפיסות מודרניות כדי לעקוף את בעיית הממזרות, כל זה הוא אנטיתזה לעיקרון של הכניעה וההתבטלות לפני העליון-על-כל יתברך שמו. וכו'. אסור לנו להיכנע רגשית אסור לנו להרגיש נחותים, לפתח תסביך נחיתות. הסובל מתסביך נחיתות נכנע בפני הקסם החולף של סיסמה מודרנית פוליטית או אידיאולוגית. אני אומר שלא רק שלא להתפשר ודאי שלא להתפשר אלא אפילו שלא להיכנע רגשית, לא להרגיש נחות. אסור שאי-פעם יעלה על דעתו של מי שקיבל עליו עול מלכות שמים, שחשוב לשתף פעולה אפילו במשהו עם כיוון של פילוסופיה מודרנית חילונית. לדעתי, אין היהדות זקוקה להתנצל לא בפני האשה המודרנית ולא בפני נציגים מודרניים של הסובייקטיביזם הדתי. עלינו להיות גאים במסורת שלנו. וכו'. נאמר לי עוד, שהומלץ להפעיל את הכלל של "אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה". אילו הצעה זו היתה מתקבלת - ואני מקוה שלא תתקבל - אז אין יותר צורך בגט. נוכל למחוק את המשנה האומרת "וקונה את עצמה בגט"(קידושין פ"א מ"א). כל רב יהיה בכחו להפקיע קידושין. אם זכות כזו קיימת, למה תוגבל דוקא לרה"ר לישראל? מדוע שלא ישתמש בו גם ה"רביניקל אסמבלי" בנוסף לרבנות הראשית? מה אתם רוצים, להרוס את הכל? אני רוצה להיות פתוח וגלוי אתכם: האם מצפים אתם לשרוד כרבנים אורתודוקסים, האם חושבים אתם להמשיך את המסורה בתנאים כאלה? תהו ובהו יבואו (ח"ו) במקום התורה. וכו'. לומר שההלכה איננה רגישה לבעיות, אינה נענית לצרכים של אנשים, זהו שקר מוחלט. ההלכה נענית לצרכים גם של הקהילה וגם של היחיד, אך להלכה יש את המסלול שלה. היא נעה במהירות קבועה מסויימת, יש לה תבניות של היענות לאתגרים משלה, יש לה קריטריונים ועקרונות משלה. (זה סיני הרב סולוביצ'יק תשל"ה).

גם כיום, כאן, בישראל, אנו מתמודדים עם מגמות דומות (חלקם נוגעות לגבי מצוות מדאורייתא וחלקם מדרבנן). יש בציבור המהרהרים בקול על ביטול 'שבעה נקיים', וכאלה המבקשים לאחרונה לגלות הבנה הלכתית לקשיים של בני הרווקות המאוחרת ולהתיר להם נגיעה ואף יותר עם בני ובנות המין השני. נשמעות הצעות להפקעת קידושין כפתרון לסרבנות גט (שאליהן כבר התייחס הרב סולובייצ'יק לפני כשלושים שנה). דיונים בציבור על שינויים כאלה ואחרים בנוסח התפילה, מסיבות שונות. יש גם המבקשים להכיר מבחינה הלכתית ומלכתחילה בשינוי כללי צניעות הלבוש, ואחרים שדורשים להתיר לנשים להיות חזניות וקוראות בתורה בציבור. בשנים האחרונות ישנה נטיה בחלקים מהציבור לתת לגיטימציה הלכתית מלכתחילה לתחבורה ציבורית בשבת (שגם באמנת גביזון מידן, שאיני מסכים לה, לא ראו בכך 'לכתחילה' אלא 'דיעבד', כדי למנוע מצב חמור יותר).

אנו עוסקים בסוגיות התורה בחיי המעשה. נדמה שככל שנטועים בחיי היום יום בעשיה שיש בה ממשק עם הקידמה וההתפתחות המואצת כך מתעצמת ההתמודדות עם האתגר ועם הנטיה להמיר את הישן בחדש.

כשנקרא השבת על מעמד הר סיני ועשרת הדברות נזכיר לעצמנו שהתורה במתכונתה כמקדם היא נצחית ורלוונטית מתמיד, ויש לה ערך מוסף בחיים המודרניים. היא המתכונת הבלעדית לחיבור עם הקב"ה באמונה, במחשבה ובמעשה, בתיקון המידות והמוסר, של הפרט ושל הכלל. נקבל על עצמנו את עול כל המצוות, באהבה, מתוך אמונה ש"התורה הזאת לא תהיה מוחלפת ולא תהיה תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו". נעשה ונשמע!

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון