העלאת קומה בשיח על הקודש והחול
מנורת הקודש וחיי החול הלכה למעשה
לפרשת בהעלותך - הרב אליעזר שנוולד - תש"פ
העלאת הנרות שבפרשה מכוונת אל מוקד אחד: "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (במדבר ח ב). התכווננות שבעת הנרות להאיר אל 'מול פני המנורה' מחברת אותם למערכת אחת. חכמי ישראל שאבו מהמנורה השראה לעקרונות יסוד בתפיסה היהודית. במאה ה-15 כיוונו שניים לעיקרון דומה. רבי יצחק אברבנאל תלמיד חכם שכיהן כשר האוצר של פורטוגל כיוון לאחדות התורה והמדע. התאמת החכמות לחכמת התורה: "'והיו שבעת הנרות' רומזים אל שבע החכמות שכולם ימצאו בתורת האלוקים. והיו הנרות כולם פונים אל הנר האמצעי והוא היה פונה אל קודש הקודשים, לרמוז שהחכמה האמיתית תסכים עם שרשי התורה אשר לארון" (אברבנאל שמות כה לא, השווה לר' בחיי ולמלבי"ם שם).
רבי עובדיה סְפוֹרְנוֹ שהיה רב ברומא ורופא כיוון לאחדות עולם הרוח ועולם המעשה. החיבור הנצרך והבלתי ניתן להפרדה שבין אנשי התורה לבין אנשי המעשה: "וזה כשתפנה שלהבת כל אחד מהששה נרות אל הקנה האמצעי, אז - יאירו שבעת הנרות. כל השבעה יאירו וישפיעו אור עליון לישראל. שיורו היות אור הימנים ואור השמאלים מכוון ופונה אל אור הקנה האמצעי שהוא עיקר המנורה. ושכן ראוי שכוונת המימינים העוסקים בחיי עולם והמשמאלים העוסקים בחיי שעה - העוזרים למימינים, וכו'. תהיה להפיק רצון האל יתברך, באופן שיושג מכוונו בין כולם וירוממו את שמו יחדו כמו שקבלו עליהם" (ספורנו במדבר ח ב).
שני הפירושים מתנגדים לתפיסה הדיכוטומית המפרידה בין תורה ומדע ובין הרוח לחיי המעשה. גישתם רואה במנורה את הביטוי למערכות אורגניות המשלבות עולמות הנתפסים כשונים ונפרדים למערכת אחת שחלקיה משלימים אותה לשלמות אחת.
איזכור גישתם בעת הזו היא בבחינת 'דבר בעיתו מה טוב'. לפני יותר משבוע הסעירה אמירה של הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א כנגד הישיבות התיכוניות שבהן 'לומדים לימודי חול בגרויות ושטויות...' לעומת 'הישיבות הקדושות'.. ושהרבנים ששולחים לשם אינם רבנים 'טובים', ובבחירות הבאות צריך לדאוג שיבחרו רבני ערים 'טובים'... אמירה שהובילה לגל של תגובות. מהן שעסקו בערך העצמי של מקצועות החול ביהדות. ומהן כ'צורך' וככלי לרכישת מקצוע שיפרנס את בעליו בכבוד. בתגובתנו התמקדנו בהישגים ובגדלות של הרבנים בוגרי הישיבות התיכוניות שאינם נופלים מבוגרי הישיבות האחרות, אדרבא, הבוגרים שלמדו אח"כ שנים בישיבות הציוניות; ההסדר והגבוהות משיגים ציונים גבוהים יותר במבחני הרבנות והדיינות של הרבנות הראשית.
פרשתינו מזמנת 'עלית' קומה בשיח הזה, כסוגיה מרכזית ביהדות בכלל ובציונות הדתית בפרט: "את הלמוד הערוך הזה. שרק בברור הידיעה שלו תלוי הוא הבאור של פתרונן של כל השאלות הקשות שכחיינו הפרטיים והכלליים. אנחנו חייבים לבררו ברור אחר ברור. וכו'. הברור הזה הוא ידיעת הערך של הקודש ושל החול, ביחוד במזוגם ובחבורם בחיינו הפרטיים ובחיינו הכלליים". (מאמרי הראיה ח"ב 404).
בניגוד לתפיסה הדיכוטומית המפרידה בין הקודש לחול בתפיסה של הרב קוק זצ"ל יש סינרגיה וסינתיזה ביניהם והתורה והמדע מקרינים זה על זה מתבררים זה מזה ומשלימים זה את זה. וכל זמן שאנחנו לא מודעים לכך אנחנו מקטינים מהערך של התורה ושל המדע: "כל זמן שרוצים לאחד את התורה עם המדע, אין עומדים על יסוד האמת. [אבל] השאיפה העליונה שאור האמת זורח בה היא ההכרה שהמדע הוא בעצמו אחד מהארות התורה במובנה האמיתי. וכו'. שינויים חטיביים, שמסתלקים מתוכם מלחמתם רק בהיות המדע מחובר אל התורה חיבור אורגני שלם, וכו'" (קובץ ז קנד).
אדרבא: "כל מה שיחסר לאדם מחכמות העולם, נגד זה יחסר לו עשרת מונים מן התורה, אמר רבנו הגר"א לנאמני ביתו. על כן עם הגברת עז התורה, הרחבת החכמה העולמית לפי האפשרי מוכרחת היא. אם אי אפשר לו לכל בן תורה להיות חכם רשמי בכל מקצועות המדעים, אבל אפשר לו להיות איש יודע את המצב הכללי של החכמות בעולם ואת פעולתן על החיים" (עקבי הצאן קכט).
מנהיגות בתקופת משבר
פרשה ומימושה - בהעלותך - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט
בפרשתנו מתחילה תקופה רצופת המשברים של המדבר. המשברים הקשים של 'המתאוננים' ו'קברות התאווה' מאתגרים את מנהיגותו היחידנית של משה. בעיצומו של המשבר והקושי פונה משה רבנו לקב"ה: "ויאמר משה אל ד' למה הרעות לעבדך?! ולמה לא מצאתי חן בעיניך, לשום את משא כל העם הזה עלי?!" (במדבר יא יא). "למה הרעות לעבדך - לשלחני בעל כרחי להוציא העם הזה ממצרים. ולמה לא מצאתי חן בעיניך. כשאמרתי שלח נא ביד תשלח לשום את משא כל העם הזה עלי. וזה עשית כדי לשים את משא כולם עלי, כאילו לא היה לך מנהיג זולתי, לפחות לשתפו עמי שיהיה טוב להם" (ספורנו שם). מודל ההנהגה של עם ישראל בתקופה משברית, העומס וכובד האחריות חייבים להתחלק. הם לא יכולים ליפול על כתפיים של מנהיג אחד, יהיה גדול ככל שיהיה, אפילו כמשה רבנו: "לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני" (שם פס' יד).
המשבר הזה הביא למינוי מועצת הנהגה לאומית של שבעים זקנים לצידו של משה, שמאציל להם מסמכויותיו ומרוחו: "ויאמר ד' אל משה: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, ולקחת אותם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך, וגו'. ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם. ונשאו אתך במשא העם, ולא תישא אתה לבדך" (שם פס' טז-יז). המפרשים לדורותיהם ביקשו לדקדק בפסוקים כדי לעמוד על המתכונת של מודל המנהיגות הזה וכיצד הוא אמור לתת פתרון בעת שגרה ובשעות משבר.
הפתרון של בחירת שבעים הזקנים נועד לחלק את הנטל, לשפר את הנגישות להנהגה שתוכל להיות קשובה יותר למצוקות, ולהוות דרג ביניים שמאפשר להנהגה העליונה של משה רבנו 'עומק', וריכוך הביקורת: "אבל חשב משה, כי בהיות להם מנהיגים רבים ישככו חמתם וידברו על לבם בעת תלונתם. ואפשר כי כאשר התנבאו הזקנים שנאצל עליהם מן הרוח וידעו העם כי נאמנים הם לנביאים, לא יתאספו כלם על משה, וישאלו תאותם גם מהם" (רמב"ן שם פס' יד).
הזקנים שנבחרו היו כאלה שלא היה להם בכך 'אינטרס אישי' שלא חיפשו 'קריירה פוליטית' ומעמד שלטוני, הם צריכים להיות מודעים לכך שהם 'באו לעבוד' עבור העם שאינו עושה חיים קלים למנהיגיו: "ונשאו אתך - התנה עמהם, על מנת שיקבלו עליהם טורח בני, שהם טרחנים וסרבנים" (רש"י שם פס' יז).
נבחרו כאלה שרק טובת העם לנגד עיניהם, שהוכיחו כבר בעבר שמסרו את נפשם והיו מוכנים לשלם מחירים אישיים ואף לסבול לשם השגת טובתו של העם: "כי הם זקני העם ושוטריו - שידעת שהם זקני העם ושוטריו שלקו על הצבור במצרים מיד הנוגשים שהיו מצריים, והשוטרים הללו היו מרחמים עליהן ומקילים מהם עול העבודה, והיו מוכין על כך ע"י הנוגשים, שנאמר (שמות ה): 'ויוכו שוטרי בני ישראל', כי הם יודעים להנהיג את העם ולסבול אותם" (רבנו בחיי שם פס' טז). בבחירתם זכו הזקנים להאצלת הרוח הנבואית ממשה. בכך יש גם סוג של צדק וסגירת מעגל כלפי אלה שמסרו נפשם על עם ישראל בשעבוד מצרים: " כי הם שהוכו בשבילם במצרים כדאמר: 'ויוכו שוטרי בני ישראל'. שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לגדולה ולכבוד ולרוח הקדש" (דעת זקנים מבעלי התוספות שם פס' טז).
המתכונת של הנהגת שבעים הזקנים שמשה מאציל להם מסמכויותיו ומרוחו. הגם שהיה בה ציווי אלוקי והיא נבעה מאילוצי המציאות היא גם ביטאה את אצילות נפשו של משה שמוכן לוותר על סמכויות ולהעבירם לאחרים (ויתור קשה מאד למי שנושא בשררה). גם כאן מתדמה משה רבנו לקונו, ומועצת שבעים הזקנים לבית דין של מעלה: "והנה משה נתעלה באותה עצה עלוי רב בהדמותו לקונו יתברך המאציל אצילות שפע על שבעים שרים של מעלה שהם בית דינו, כן עשה למשה שיהיה הוא המאציל על שבעים זקנים למטה שהם בית דינו של משה והוא הנשיא על גביהם ועליון על כולן" (רבנו בחיי שם פס' יז).