תנו כבוד לתורה בחיי המעשה
לפרשת נשא – שבועות - הרב אליעזר שנוולד - תש"פ
חג השבועות ושבת פרשת נשא סמוכים זה לזה, בזמנם ובעניינם; מקומה המרכזי של התורה וחשיבותה בחיי המעשה.
בסמיכות זו יש ענין מיוחד השנה.
בפרשת נשא יש תופעה יוצאת דופן. היא מתחילה למעשה כבר בסיום פרשת במדבר (תחילת פרק ד') בציווי על מפקד משפחת הקהתים. ופתיחת פרשתנו מהווה לה המשך ישיר: "נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם" (במדבר ד כב). המדרש שואל: מדוע התורה מצווה לפקוד את שתי המשפחות בלשון 'נשא את ראש' ולא 'פקוד' כבשאר השבטים? ומדוע הקדימה את מפקד הקהתים הרי גרשון היה הבכור והיה צריך להקדימו? ומדוע הוסיפה לגבי מפקדו 'גם הם'?
תשובה אחת לשלושת השאלות 'כבוד התורה'! משפחת הקהתי הוקדמו מפני שזכו לשאת את ארון הברית שבו הלוחות הברית והמצוות: "ואם לחשך אדם: והלא גרשון היה בכור למה הקדים הכתוב לקהת לנשיאת ראש ואחר מנה לגרשון?! אף אתה אמור לו: לפי שקהת היה מטועני הארון ושהוא קודש הקדשים! וכו'. ומהו שאמר הכתוב 'גם הם'? שלא תאמר שלכך מנה בני גרשון שניים שהם פחותים מבני קהת, לאו! אלא כתב 'גם הם' שאף בני גרשון כיוצא בהם של בני קהת, אלא שהקדימו הכתוב כאן בשביל כבוד התורה! אבל במקומות אחרים הקדים לגרשון תחלה לקהת. (במד"ר ו ב).
לכן נאמר הציווי בלשון 'נשא': "אינו אומר 'פקוד' אלא 'נשא את ראש'. לשון 'נשיאות'. כשנמנו להתמנות על מלאכת הקדש קבלו נשיאות מתוך בני לוי שמכל בני לוי לא חשובים כבני קהת" (במד"ר ד יב). 'נשיאות הראש' וההקדמה של הקהתים במפקד היא המימוש המעשי של 'כבוד התורה'. אין מדובר על 'כבוד' במובן השלילי המוחצן הטכסי והריק. מדובר על 'כבוד' במובן העמוק והאמיתי, מימוש של הערכה אמיתית וראויה לדבר בעל ערך וחשיבות. התורה היא תשתית הקיום של עם ישראל והעולם כולו. ההערכה צריכה להיות מתורגמת לצורת ההתנהלות של היחיד והציבור: בהקדמת נושאי התורה, בכבוד המיוחד ללימוד התורה ולתכניה, בכבוד במיוחד לספר תורה, בכבוד תלמידי חכמים, ובהחזקת לומדי תורה כדי לאפשר להם להתגדל בתורה.
המדרש שם גם מפרט סדר קדימות וכבוד בין נושאי התפקדים הבכירים. וגם שם 'כבוד התורה' נמצא בראש הסולם: "חכם קודם למלך ישראל! מת חכם אין לנו כיוצא בו מלך ישראל שמת כל ישראל ראויין למלכות! וכו'. אימתי בזמן שכולן שוין אבל אם היה ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ!" (במד"ר ו א).
'כבוד התורה ולומדיה' קשור ללקח ממיתת תלמידי רבי עקיבא בין פסח לעצרת: "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. וכו'. תנא כולם מתו מפסח עד עצרת" (יבמות סב ב). דווקא תלמידי חכמים אמורים להקפיד על כך ביותר. כמה סמלי הוא ש"משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה" (סוטה מט ב).
ערך 'כבוד התורה' הוא אחד מיסודות היהדות שצריך לממש אותו בהתנהלות בחיי המעשה ולחנך עליו את הדורות הבאים.
השנה זכינו להגדלת 'כבוד התורה'. בתקופה שנאלצנו להתכנס ולהסתגר בבתינו נכנסו לחיינו אפליקציות תקשורת דיגיטלית קבוצתית (הזום ודומיה). האילוץ שבסגר 'כפה' גם על אלה שהיו עד לא מזמן טכנופובים ללמוד את דרך הפעלתם (לא מסובכת). ברגע אחד שינתה הטכנולוגיה את הנגישות והאפשרויות לצפות בשיעורי תורה מכל מקום בעולם ללא מחיצות של בית המדרש. הצטרף לכך גם הזמן הפנוי שניתן בשפע כתוצאה מהסגר והשבתת המערכות. שפע מגוון של שיעורי תורה מכל הסוגים שנפתח בפני הציבור הרחב בכל שעות היממה באופן שלא היה כמותו. והתרבו הלומדים. לשיעורים נכנסו אנשים מכל העולם, כ"אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס" (ברכות כח א).
עתה חוזרים לשגרה. הזמן הפנוי מצטמצם. אולם הכלים בידנו. וגם החובה להגדיל את 'כבודה של תורה'.
הכל הבו גודל לאלהינו ותנו כבוד לתורה!
הקידמה המדבר ומתן התורה
פרשה ומימושה – נשא – שבועות - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט
פרשתנו מהווה המשך לפרשת במדבר – למפקד ולהמשך ההכנות לקראת המסע לארץ ישראל. קריאת פרשתנו מקבלת משמעות מיוחדת כשהיא סמוכה לחג השבועות זמן מתן תורתנו. יש בה גם קריאת כיוון להתמודדות עם אחד האתגרים המורכבים של העידן המודרני והתקשורת חוצת היבשות שהופכת את העולם לכפר גלובלי.
המדבר אינו רק התווך המפריד בין מצרים לארץ ישראל. תקופת המדבר בכללה היא תקופת ההכנה והעיצוב הרוחני היחודי של עם ישראל לפני כניסתו לארץ. עם שזה עתה נולד וקיבל את התורה במדבר סיני. בתעודת הלידה שלו, בשורה של מקום הלידה נכתב: 'במדבר'. משום ש"כל המעלה והדיבור שקנו ישראל הוא מן המדבר! וכן הוא אומר (שיר השירים ח ה): 'מי זאת עולה מן המדבר', עילוין של ישראל הוא מן המדבר, תורה מן המדבר, מן מן המדבר, שליו מן המדבר, ענני כבוד מן המדבר, הלבישם רקמה והעדם עדי והנעילם תחש ונשא את ראשם ונתיחסו למשפחותם ונתחבבו לפני המקום, הכל מן המדבר, שנאמר (דברים לב י): 'ימצאהו בארץ מדבר', וכו'. וכן הוא אומר (ירמיה לא א): 'מצא חן במדבר'". (שפתי כהן במדבר א א).
תקופת העיצוב הרוחנית נועדה להיות הכנה רוחנית לפני ההגעה לארץ נושבת, שיש בה אילוצים רבים של קיום החיים והפרנסה, ויש בה 'מסיחי דעת' רבים שעלולים להסיח את הדעת מהעולם הרוחני. "לא תמצא (התורה א.ש.) לא בסחרנים ולא בתגרים (שכבולים למלאכתם יומם ולילה א.ש.)" (עירובין נה א). על כן לא במקרה נבחר המדבר להיות המקום שבו עוצב עם ישראל כהכנה לכניסה לארץ נושבת. כמרחב סטרילי שבו היה משוחרר מהעיסוק בקיום הפיזי היום יומי ופנוי לעיסוק רוחני. לא במקרה גם נבחר מדבר סיני להיות המקום שבו ניתנה התורה שכן: "בשלשה דברים ניתנה תורה: במדבר ובאש ובמים, מה אלו חנם לכל באי העולם אף אלו חנם לכל באי העולם" (מכילתא פרשת החדש פרשה ה). המדבר הוא רשות נגישה ופתוחה לכל, ובכך השהות בו היא ב'חינם'. מקום ללא ערך נדלנ"י. כך גם התורה היא אינה נחלתו של סקטור כזה או אחר, היא 'חינם' ונגישה לכל, וכל מי שרוצה להתייגע ולקנותה רשאי. "שלא יהא אדם אומר אני בן תורה ותורה נתונה לי ולאבותי ואתה ואבותיך לא הייתם בני תורה אלא אבותיך גרים היו" (מדרש תנחומא ויקהל פרק ח). "ומה שהתורה היא הפקר, לפי שהתורה אינה מעולם הזה רק מעולם העליון, ולכך התורה היא אל הכל בשוה ואין לאחד חלק יותר מאחר" (מהר"ל נתיבות עולם א - נתיב התורה - פרק ב).
התורה היא 'חינם' גם במובן שמי שקונה אותה זוכה בנכס ערכי ורוחני ממדרגה ראשונה ולא קונה לעצמו מקצוע מכניס.
יש מובן נוסף לכך שהתורה ניתנה במדבר. המדבר הוא מקום של ענווה ושל פרופורציות נכונות בין העיקר והטפל: "אמר רב מתנה מאי דכתיב (במדבר כא, יח): 'וממדבר מתנה' אם משים אדם עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. (עירובין נד א). "פירוש דבר זה כמו שהתבאר לפני זה, כי אין התורה שייכת רק אל מי שאין לו גאוה והכל שוה אצלו ולזה ראוי התורה" (מהר"ל שם).
דווקא בעידן של קידמה זקוק העם היהודי למסגרות מעצבות כדמות המדבר שתאפשר לו להמשיך את המהלך הנצחי של 'מתן תורה'.
הקידמה וכלי התקשורת שהיא פיתחה הביאה ברכה לעולם. היא הפכה את העולם לכפר גלובלי, שבו המרחק הפיזי כבר אינו מהווה מחסום בין עמים ותרבויות. היא מאפשרת לעמים להסתייע זה בזה, ולהתברך במשאבי זולתם. אולם השכלול הזה הפך להיות זירה שבה מושקעים מאמצים רבים ללכידת תשומת ליבו של האדם. שכלולו גורם היצף של מידע ומשיכת תשומת לב השתלטות ומחנק, עד כדי התמכרות. בכך הוא גורם להסחת הדעת מהעצמיות, מהעולם הרוחני ומהאלוקות. ומהמשך המימוש של 'מעמד הר סיני'. דווקא בעידן זה זקוק האדם ל'פינת מדבר' למרחב סטרילי משוחרר מהשפעות חיצוניות שבו הוא יכול להתנתק לשעות איכות מכל מסיחי הדעת למיניהם, למלא מצברים ולהתייחד עם עצמיותו ואלוקיו, עם נפשו דעתו ודתו.
אנחנו עם שנולד מן המדבר -
לספר במדבר ולכבודה של ירושלים
אנחנו עם שנולד מן המדבר
אנחנו נולדנו במדבר
המדבר הוא תבנית נוף מולדתנו
אנחנו אנשי המדבר
בהיותנו שכאלה
אנחנו מסוגלים לראות את הערך האמיתי של כל דבר
ללא פאר ללא הדר
ללא יפוי ללא האדרה
רק הדבר על פי ערכו כמות שהוא ולא יותר
בהיותנו שכאלה אנחנו נולדנו מתוך הנס
במקום שאדם לא יכול להוולד
ובמקום שאדם לא יכול להתקיים
על כן הנס אינו מפתיע אותנו
הוא מובנה עמוק בעומק ישותנו האישית והלאומית
בהיותנו שכאלה אנחנו חשים את ההשגחה האלקית
אשר מלווה אותנו מאז מיני קדם
בלעדיה לא היינו מתקיימים
המציאות הקיימת לא יכולה להטעותנו
גם זמן רב מאז שיצאנו מן המדבר
לארץ נושבת
אנחנו עם שעלה מן המדבר\
ממדבר העמים מהגלות הארוכה
שם לא יכולה רגל אדם לעמוד
שם לא יכלה אומה לשרוד
והנה עלינו מן המדבר ונתקומם
אנחנו עם שעלה מן המדבר
ופנינו לירושלים
כי אנחנו גם אנשי ירושלים
ולציון יאמר איש ואיש יולד בה