פה-סח ועיצוב התודעה הישראלית
פרשה ומימושה - לפסח - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט
המקובלים דרשו את שם חג הפסח כ'פה-סח' שכן במרכז ענינו של החג עומד הדיבור והשיח. ויש בו מצוה מיוחדת של סיפור יציאת מצרים: 'והגדת לבנך': "לזה נקרא חג הפסח, פירוש - פ"ה ס"ח, כי הוא פ"ה תבונה, וזה סוד סיפור יציאת מצרים" (פרי עץ חיים, שער חג המצות פ"א). 'סיפור יציאת ממצרים' שבכל דור נועד לעצב לדורות את התודעה של עם ישראל לגבי ראשיתו ומהותו. יציאת מצרים היתה אירוע מכונן בתולדות עם ישראל מבחינה רוחנית דתית ומבחינה לאומית. על כן "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וכו'".
ה'פה-סח' ב'שיח' של ליל הסדר שבכל דוד ודור, מצריך מונחי יסוד מדוייקים שמעצבים את התודעה. בחלקו האחרון של ה'מגיד' אנו מזכירים את דברי רבן גמליאל המובאים במשנה: "רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו. ואלו הן: פסח, מצה, ומרור. פסח - על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר (שמות יב): 'וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַד' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ'. מצה - על שום שנגאלו אבותינו ממצרים, שנאמר (שמות יב): 'וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם'. מרור - על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר (שמות א): 'וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ'". (משנה פסחים פ"י מ"ה, ובגמ' דף קטז ע"א, ובהגדה בשינוי קל). זוהי הלכה יוצאת דופן! כדי לקיים את מצוות החג כהלכתן אין די באכילה מקרבן הפסח מהמצה ומהמרור, אלא צריך להקדים ו'לומר' בצורה מדוייקת מה המשמעות שלהם ובכך להטביע את חותמם כגורם המעצב את התודעה. המשמעות שלהם מקופלת בשמם.
הפסח - מעצב את האמונה היחודית של האומה והפרט בקב"ה, ואת התודעה שראשית האומה וקיומה הנצחי תלוי בהשגחה אלוקית מיוחדת שמעל לדרך הטבע (למרות שאין לסמוך על הנס ויש להתגונן גם 'בדרך הטבע' ע"י מדינה וצבא). קרבן הפסח בא כקרבן תודה לאומי. כהודיה לקב"ה על שהוציאנו ממצרים והציל את עם ישראל בדרך ניסית כשפסח על בתיהם במכת בכורות. על כן נאמרו הדברים בעת אכילת קרבן הפסח שהוא קרבן מיוחד. מצד אחד הוא 'קרבן יחיד' שנאכל למנוייו, ומצד שני הוא קרבן ציבור שיש לו חיוב וזמן קבוע: "הופעת הקדושה, המקשרת את הכח הלאומי הכללי של כנסת ישראל, להיות כאיש אחד ממש, עד שקרבן היחיד של כל אחד נחשב כקרבן צבור, זהו הענין המתגלה בפסח" (עולת ראיה ח"א עמ' קעח). בהלכותיו יש דמיון ל'קרבן תודה': גם הוא נאכל לבעליו. אוכלים אותו ביחד עם המצות. אסור להותיר ממנו עד בוקר, והאסורים באכילתו נענשים בכרת.
המצה - נועדה לעצב את תודעת היעוד היחודי של עם ישראל של הכלל והפרט. יעוד שתלוי בתודעת החרות, הלאומית והאישית. "המצה היא לחם עוני ולחם החירות, באותו הזמן שנגלה עלינו מלך מלכי המלכים וגאלנו גאולת עולמים, נוצרה בנשמתנו תכונת החופש, חירות הרצון, המוכשר לשיעבוד מלכות שמים בצורתו האידיאלית. ורז עולם הוא שיש בסגולת המצה, ליתן כח חופשי בחירות הקודש" (אורות הקודש ח"ג עמ' לו). החרות שהוטבעה בו ביציאת מצרים היא 'חרות' יחודית. היא שחרור משעבוד לזרים שמונע מלהביא לידי ביטוי את היעוד העצמי, והיא מאפשרת לרצון העצמי הפנימי של היחיד והאומה, לבוא לידי ביטוי כשהוא משוחרר מכל שעבוד חיצוני ולהגשים את היעוד העצמי.
המרור – נועד לעצב את המידות והמוסר היחודיים של עם ישראל של הכלל והפרט המרירות והסבל בעבדות מצרים היתה חווית גורל מעצבת שממנה צמח עם ישראל ונהיה למה שהוא. העבדות עיצבה את התודעה המוסרית של עם ישראל ורגישותו לסבל הזולת, מתך ענוה. כעם שצמח לגדולה מתוך מעמד של עבדות: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים" (דברים ה טו). לעבדות ומרירותה יש גם השפעה מחשלת שמעצבת את המודעות העצמית לעוצמות ולסיבולת שגנוזים באופיו. שמאפשר לו להתמודד עם אתגרים קשים. וליכולתו לשרוד תלאות קשות הבאות עליו בשל אמונתו ויחודו. מכאן גם היכולת לקבל מרצון עול מלכות שמים: "אמנם העבדות ודאי גרמה כמה דברים רעים, כמה תכונות נשחתות, וכו'. אבל גם תכונת ההכנעה, וההשתעבדות למי שראוי להשתעבד, להיות עבד ד' באמת, להיות יכולים לבטל הרצון העצמי והנטיה העצמית בשביל קבלת עול מלכות שמים, שישראל מצטיינים בה, ושהביאו בזה ועתידים להביא טובה רבה להם ולעולם, גם זה ההכשר נקנה ע"י קנין העבדות והרגל השיעבוד" (עו"ר ח"ב עמ' ר"ס).
הלל הזקן היה נוהג לאכול פסח מצה ומרור ב'כריכה אחת'. בכך בא להורות שקיימת שילוביות מפרה בין שלושת מרכיבי התודעה: "שני הכחות הללו, כח העבדות וכח החירות, צריכים אנחנו להבינם לא בתור שני כחות נפרדים, שאינם פועלים זה על זה, וכל אחד מתייחד במקצוע אחד בחיים, כי אם הם שניהם מחוברים יחדו, ומשלימים זה את זה" (שם עמ' רס"ט 'כורך'). "כמה מעטר ומשלים את כלל התכונה הכללית שבאומה יהיה אז אותו רושם העבדות, אותו התמצית המצטרף לטובה שישאר אחר הזיקוק. ורק הוא ישלים את החירות הגמורה, בהיות האדם כ"כ בן חורין עד שיוכל בחירותו המוחלטת ג"כ לשעבד עצמו במקום הראוי, ולהיות עבד במקום שהעבדות היא החירות האמיתית" (שם עמ' ר"ס).
שלושת מרכיבי התודעה: האמונה היעוד המוסר והמידות הם מאבני היסוד של התודעה היהודית מאז ולתמיד. ועלינו להעצים אותה בכל שנה בליל הסדר ע"י ה'פה-סח'.