האם 'קדמת למלאכי השרת' או 'יתוש קדמך'
הרב אליעזר שנוולד
הפרשה בחיי המעשה – בראשית – תשפ"א
בשעה טובה אנחנו חוזרים ומתחילים מ'בראשית', לקרוא מחדש את תורת חיינו, להתעמק ולמצוא בה השראה להתנהלותנו.
במרכז הפרשה 'בריאת האדם' – ביום השישי, בריאה שיש בה מורכבות קוטבית של הפכים. 'עפר מן האדמה' ו'נשמת חיים' אלוקית מהשמים. מצד אחד 'נזר הבריאה' - בריאה בעלת בחירה חופשית, ויכולת השפעה אדירה על העולם הגלוי והסמוי, שעליה הוטלה האחריות לשמירה על גן העדן 'לעובדה ולשומרה'. ומצד שני הוא דעתן, מתקשה לקבל מרות, נוטה לשתלטנות, לחולשותיו, לתאוותנות יצרית ולפיתויים. כבר ביום בריאתו חטא ב'עץ הדעת', לא קיבל אחריות על כשלונו, והטיל אותה על אשתו, החמיץ הזדמנות וגורש מגן העדן שלו.
מה הקשר בין המורכבות האנושית הקוטבית ובין מקומו בסדר הבריאה: "אדם נברא בערב שבת (אחרון מבין כל הנבראים א.ש.), ומפני מה? וכו'. שאם תזוח דעתו עליו אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית" (סנהדרין לח א). "אם זכה אדם אומרים לו: אתה קדמת למלאכי השרת! ואם לאו אומרים לו: זבוב קדמך, יתוש קדמך, שלשול זה קדמך" (ב"ר ח א). המורכבות מביעה את חסרונותיו של האדם וחולשותיו אולם היא גם מורה כיצד עליו לגייס את כוחותיו בהתאם לאתגרים אליהם הוא נדרש: "כל הנאמר לגדלותו של האדם, וכל מה שנאמר לקטנותו, הרי הוא אמת. זכה 'קדם למעשה בראשית!'. לא זכה 'יתוש קדמו'!. על כן צריך הוא להשתמש תמיד באלה ההשקפות השונות לטובתו" (שמונה קבצים ב רפא). בגיוס תעצומות נפש לעשיית דברים חיוביים: "לענין הערת רוחו לאידיאלים גבוהים ונישאים, ישאב מכחה של השקפת עולמים על דבר גודלו. איך הוא מרכז כל יצורי קדם וכל מעשה בראשית בו כלולים. ובעילויו הכל מתעלה, ובשפלותו הכל נשפל" (שם). ומאידך כשנדרש להתמודד עם חולשותיו: "ולגבי חריצות מעשה, ופעלים תרבותיים כלליים או פרטיים מחיי החול: 'לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם' - ישתמש בהשקפת 'יתוש קדמך'" (שם).
בשונה מהשנה שחלפה, השנה אנחנו מתחילים 'מבראשית' כשמגפת הקורונה בעיצומה ואנו מבקשים ללמוד מהפרשה על מצבנו: על התחומים בהם יש ביטוי לגדלות האדם ומצד שני לחולשותיו.
ערב הופעת הקורונה בחיינו, האנושות היתה בשיא כוחה ועוצמת שליטתה בעולם. היתה בה מידה לא מבוטלת של זחיחות דעת. היא ראתה את עצמה במידה מסיימת כ'אדון העולם', שבעוצמתה וביכולותיה יכולה לנהל את העולם כרצונה, תוך התעלמות ממי ש'אמר והיה העולם'. והנה וירוס קטן מאלץ אותה להכנס לפרופורציות ביחס לעוצמתה ויכולותיה. הוא קורא עליה תגר בבחינת 'יתוש קדמך', להתכופף בפניו ולקבל את תכתיביו.
אל מול האתגר שמציב הנגיף הקטן, ניצבת מורכבותו של האדם. מצד אחד ישנה אופציה שביחס אליה נאמר לבן אנוש: 'יתוש קדמך'. להיכנע לחולשות האנושיות, לאפשר להן להשתלט, להתפתות להתקהל ולהסיר מסכה 'כי קשה'. להפר את ההנחיות ברגל גסה, כי 'מי הם' בעלי הסמכות שאקבל את מרותם והנחיותיהם?! להצדיק את ההתנהלות חסרת האחריות ע"י תאוריות קונספירטיביות והכחשה ('לא יותר משפעת', זה נועד רק לשרת את הפליטיקאים וכו'), או ברמה מתקדמת יותר: להתחמק מאחריות ולהטיל אותה על אחרים (ה'הם' שקל לשנוא, אשמים בהפצת המגפה). לעשות מהמשבר קרדום פוליטי כדי לקדם אג'נדות פוליטיות. להפוך את המשבר לכלי ביד התקשורת לעורר דרמטיזציה ולקושש עוד אחוזי רייטינג. ולדרדר את השיח החברתי, לחרחור ריב ומדנים ולהפצת שנאה כנגד יריבים אידאולוגיים.
ומצד שני קיימת אופציה הפוכה: להביא לידי ביטוי את היכולת והכוחות של בן אנוש להתעלות על עצמו, בבחינת 'אתה קדמת למלאכי השרת'. להציב את קדושת החיים של 'וחי בהם' מעל לכל, כ'פיקוח נפש שדוחה את כל המצוות כולן'. לקבל על עצמו את המגבלות המתבקשות גם כדי לשמור על עצמו ומשפחתו, וגם על אחרים, מתוך 'ערבות ההדדית', כבשעת מלחמה. להתאים את עצמו למצב ולצאת מהקיבעון כדי להכיל את השינוי המתבקש בשינוי אורחות החיים.
סוד עיגולי הבריאה ויושר החידוש
פרשה ומימושה – בראשית - הרב אליעזר שנוולד - תש"פ
בריאת העולם שבפרשת בראשית מהווה יסוד להבנת המתכונת של העולם, חוקי קיומו ודרך התנהלותו. מתכונת זו קיימת בכל רבדיו; ברובד הקוסמי וברובד האנושי, שכן 'האדם הוא עולם קטן והעולם הוא אדם גדול', "ויצר באדם כל מה שברא בעולמו" (אבות דרבי נתן לא).
בבריאה ישנם שני יסודות: היסוד הקבוע והיסוד המשתנה, הבריאה והחידוש. מצד אחד יסוד הבריאה הקבוע של חוקי הטבע שאינם משתנים, זהו יסוד העולם ובו תלויה יציבותו. והיסוד המשתנה היצירה והחידוש שמאפשר לעולם להתקדם ולהתפתח.
שני היסודות הללו חיוניים לקיום העולם, יסוד הבריאה הקבוע נותן לו את הבסיס היציב לעצם קיומו. שינויים של חוקי הבריאה עלול לערער את יציבות העולם. והיסוד המתחדש נותן לו את הדינמיות והתהליכיות שמאפשרת לו להתקדם, להתפתח ולממש את יעודו. בלעדיו העולם יתקבע ולא יתקדם. הקב"ה קבע גבול ברור בין היסודות על מנת שכוחות השינוי לא יכנסו לתחום חוקי הבריאה ויערערו את יסוד הקיום, ומאידך שהכוחות היציבים לא יכנסו לתחום ההתחדשות ויקבעו אותה.
את יסוד הבריאה אנו מזכירים בקידוש לבנה: "אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם וכו'. פועלי אמת שפעולתן אמת" (עפ"י סנהדרין מב א). וברש"י: "פועלי אמת - הן שאינם משנים את סדרם". אולם שם אנו גם מזכירים את היסוד הנגדי - את היסוד המשתנה, ביחס ללבנה: "וללבנה אמר שתתחדש, עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהן עתידין להתחדש כמותה" (שם). וברש"י: "וללבנה אמר - הקב"ה שתתחדש בכל חדש".
שני היסודות מוזכרים גם ביוצר שבתפילת שחרית. יסוד הבריאה הקבוע: "יוצר אור ובורא חושך". והיסוד המשתנה: "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית". "ואף שאין חידוש ניכר לעין. וכו'. לא כל יום דומה לחבירו שלפניו ואחריו כלל" (נפש החיים א ב).
חכמי הסוד הצביעו על השניות הקיימת ביסוד הבריאה בין שני ממדים; ה'יושר' וה'עיגולים'. אחד ההיבטים של שניות זו קשורה לכך שב'עיגולים' נכלל גם היסוד הקבוע של המציאות: "חוקי ההויה המוכרחים, וכו'. חוקי הברזל האיתנים, שאינם משתנים בפעולתם וכו'" (אורות הקודש ג עמ' כד - 'רז היושר והעגולים'). לעומתו ב'יושר' נכלל היסוד הבחירי המשתנה והמתחדש: "חופש החיים, החופש המוחלט מצד מקור ההויה, וכו'. שעולה היא ההויה הלוך ועלה, ומקומה העיקרי מתפשט הוא מהלאה לההגבלה הצרה של החוקים העיוורים, החרשים וכו'" (שם).
בחסידות בארו שגם בנפש האדם ובהתנהלותו יש 'עיגולים' ו'יושר'. הטבעיות הבסיסית וסדרי החיים, והבחירה החופשית ההתחדשות וההשתנות.
גם מצוות התורה מקבילים לדמות אדם: "ובאלו התרי"ג מצוות נשלם דמות וצלם האדם בסוד רמ"ח אברים ושס"ה גידים" (של"ה ח"א עשרה מאמרות, ו). השס"ה מצוות לא תעשה משמרים את מסגרת החיים הרוחניים ופגיעה בהם מערערת את קיומם. והרמ"ח מצוות עשה הם האברים שבאמצעותם ניתן לפעול, להתקדם לחדש ולשנות.
היסוד הקבוע והיסוד המשתנה, הבריאה והחידוש קיימים בתורה בבחינה נוספת. עיקר התורה ויסודותיה הם נצחיים, קבועים ואינם משתנים, אולם דרכי ישומה בחיים המשתנים מתחדשים כל העת: "'דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים וגו''. וכו'. אי מה 'דרבן' זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין? תלמוד לומר 'מסמרות'! אי מה 'מסמר' זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסירין ולא יתירין? תלמוד לומר 'נטועים'! מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין" (חגיגה ג ב).
גם בתורה כמו בעולם צריך לדעת את הגבול הברור שבין ה'מסמרות' הקבועים, שאסור לערער את יציבותם כי בכך עלולים לערער את קיומה של התורה, לבין ה'נטועים', שמחייבים להתמודד עם המציאות המתחדשת, אחרת היא תיתפס כלא רלונטית.
נדמה שחשוב להזכיר זאת בימים אלו. ישנם כאלה העוסקים בהלכה שבלהט פתיחותם ורצונם בחידוש הם פוגעים ב'מסמרות' ומערערים אותם. ומאידך כאלה שברוב חששם מחידוש ועירעור ה'מסמרות' הם מונעים כל אפשרות להתמודדות עם המצבים המשתנים וצמיחת ה'נטועים'.