אני רוצה לשתף אתכם במקרה שקרה השבוע בבית חולים מאיר.

צעיר כבן 20 יורד מהיחידה לטיפול נמרץ לב לכיוון הקניון בקומת קרקע בבית החולים מאיר. לפתע שומע הבחור צעקות "מישהו התעלף". הבחור רץ לעבר המטופל שהתעלף ורואה אדון כבן 60 שוכב על הרצפה, מציג תמונה של פרכוס, פניו של המטופל בצבע אדום סגלגל. בדיקת דופק מהירה מגלה שליבו של האדון אינו פועם. הבחור מבקש מסניטר שהיה במקום להכריז על קוד החייאה, להביא דפיברילטור ומיטה.

כאשר מצטרפים למקרה שני רופאים, נותן להם הבחור הנחיות לבצע עיסויים וכשמגיע דפיברילטור מזהה הצעיר VF ומיד משחרר שוק. ההחייה נמשכת עוד מספר דקות כאשר הרופאים שהצטרפו סרים להוראותיו של הצעיר ולאחר השוק השני חוזר דופק ספונטני והמטופל מוסע על גבי מיטה אל המיון.

בהגעה למיון מבקש הבחור מהמרדים לבצע אינטובציה, המרדים אומר לו אני מכיר אותך, אתה בקורס פרמדיקים והרווחת את האינטובציה ביושר רב, בבקשה.

האינטובציה צלחה ובאק''ג שבוצע במקום זיהו אוטם. המטופל מועבר ליחידת הצנתורים ומתגלה היצרות משמעותית בעקבות מחלה תלת כלית. האדון מועבר לבית חולים בילינסון וכעת מתאושש מניתוח מעקפים.

הבחור הצעיר עליו אני מספר הוא מתנדב מד''א בן של מתנדב וחניך בקורס פרמדיקים בני ישיבות- דניאל גופרי.

במשמרת ביום שאחרי התקבץ הצוות וציין את פעולותיו של דניאל לשבח.

מעבר לכך אני רוצה לציין את המוטיבציה האדירה של דניאל, את הצניעות ואת ההתלהבות שלו ממקצוע הפרמדיק וכיצד הוא לומד ומיישם את הנלמד בקורס.

אני חושב שצריך לציין לשבח את דניאל גופרי במסגרת קורסי הפרמדיקים ובמרחב ירקון כדוגמה ומופת לכל מגישי העזרה הראשונה בכל הרמות, בבחינת "כזה ראה וקדש".

בברכת שבת שלום, בעז מלכה.