השבוע חגגנו את ר'ח שבט.
ראש הישיבה קיים שיעור מיוחד על הענין של החודש מספרו "צמיחה בארץ הצבי".
בשאלה מדוע נקבע ראש השנה לאילנות בחודש שבט, ולא בחודש תשרי שבו חלים רוב "ראשי השנים":
הדגיש שר"ה לאילנות מציין את ראשית הצמיחה, והוא תלוי בקרקע,
בירידת הגשמים ומשק המים התת קרקעי של ארץ ישראל.
מחודש שבט, העצים אינם יונקים יותר ממימי השנה החולפת, שכבר נגמרו,
ומתקיימים ממימי הגשמים של השנה החדשה.
מכאן שראש השנה לאילנות אינו מציין בהכרח את תחילתה של צמיחה חדשה
(יש בתקופה זו גם צמיחה ממימי השנה הקודמת),
הוא נועד ליצור הבחנה והבדלה בין שתי שנים חקלאיות שונות.
אבחנה זו נובעת מההבדלה בין גשמי השנה הקודמת לגשמי שנה החדשה,
ובהתאם לכך הוא מבדיל בין פירות השנה הקודמת שינקו מימי השנה הקודמת,
לפירות השנה החדשה.
בעולם, ככלל, קיימת נטיה לבחון תהליכים בחלקיהם הגלויים הנראים לעין,
ולהתעלם משרשיהם הסמויים מן העין, שמהם הכל נובע.
התורה בוחנת את תהליכי הצמיחה מראשיתם, משרשיהם, גם אם הם סמויים מן העין.
לכאורה היה מקום לקבוע את התחלתה של שנה חדשה לאילנות
בהתאם לשינויים חיצוניים, של ראשית הצמיחה באילן ובפירותיו,
מעל לפני הקרקע, אולם התורה קבעה שהתחדשות השנה קשורה
דווקא לשינויים תת קרקעיים סמויים, לשינויים במשק המים מתחת לפני הקרקע,
שמזינים את שרשי האילן שגם הם סמויים מן העין.