לא תוכל להתעלם

פרשה ומימושה – כי תצא -  הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט

מצוות השבת אבדה שבפרשתנו היא אחת המצוות המוכרות והנלמדות כבר מגיל צעיר. אולם הרחבת הלימוד ממקורות חז"ל ראשונים ואחרונים תלמד שהיא כוללת הרבה יותר תחומים ממה שנראה בתחילה. כמה מהם יהיו אקטואליים מאד בשבוע הקרוב, שבוע של בחירות גורליות, שמחייבות דווקא את אלה שבאים בשמה של היהדות והתורה. היא מחייבת לקחת אחריות על נזקים שעלולים לקרות לזולת, ליחיד ולציבור, כתוצאה מבחירה שגויה. ואת האיסור 'להתעלם' מדברים שכדי לטפל בהם אנו צריכים לגלות אכפתיות ולצאת מאזורי הנוחות שלנו. עלינו ללמוד ממנה שיש להתייחס למורכבות של המציאות למתחים ולדילמות הערכיות שהיא מייצרת ולא לנסות לשטחה ולהציגה בצורה חד ממדית של 'הכל או כלום'.

בצד חיוב העשה של: "השב תשיבם לאחיך" (דברים כב א). התורה אוסרת להתעלם מן האבדה, ב'לא תעשה': "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם" (שם ורש"י שם), "לא תוכל להתעלם" (שם פס' ג). בכך התורה מבקשת להתמודד עם הנטיה האנושית להתעלם מהמחויבות להשיב את האבדה או בגלל חוסר אכפתיות ומודעות למה שעלול להיגרם כתוצאה מההתעלמות ואדישות לנזקי הזולת, או בגלל חוסר רצון לטרוח בהשבתה.

חשיבותה של מצוות השבת אבדה בכך שהיא מגלמת את הערבות ההדדית ואת החובה למנוע אבדן ונזק מזולתנו. במיוחד במקום שאין הוא יכול לשמר את רכושו בכוחות עצמו ורק אחרים יכולים לסייע לו בכך: "וכל זה מדרכי החסד והרחמים, ללמד שכולנו עם אחד ראויים שיהיה לנו אב אחד ושירצה כל אחד בתועלת חברו ושיחמול על ממונו, ובין שתהיה האבדה בעל חי בין שלא תהיה בעל חי" (רבנו בחיי שם). חכמים למדו שמצוה זו מטילה חובה לקחת אחריות על כל סוגי הנזקים לזולת לא רק בנזקי רכוש: "וזה שאמר 'לא תוכל להתעלם' אין להבין אותו בהשבת אבידה בלבד, אלא הוא הדין בשאר כל הפרטים ושאר כל התועלות שביד האדם להביאם לחבירו או להסיר ולדחות נזקו ממנו הרי הוא חייב בכולן, וכענין שאמר הכתוב (ויקרא יט, יח): 'ואהבת לרעך כמוך'" (רבנו בחיי שם). בכלל זה כללו חכמים גם את 'אבדת גופו' - את חובת ההצלה של הזולת מסכנה של פגיעה פיזית (בבא קמא פא ב) ולדאוג לרפואתו (תורת האדם לרמב"ן, סוף ענין סכנה), ו'מאבדת נפשו' - מסכנה רוחנית, למנוע אותו מעבירה (מנ"ח מצוה רלט), את חובתו לסייע לזולתו ש'אבד את דרכו' ו'התברבר' בשטח (בבא קמא שם), ואף למנוע את אבדן זכויותיו המשפטיות בבית הדין (שו"ת הרא"ש  צט ו, וטור חו"מ סי' קנד), ועוד. ואם באבדת היחיד חייב בהשבתו באבדת הציבור קל וחומר שחובה על היחיד להציל את הכלל מאבדתו הציבורית - מסכנה לעתידו הציבורי הפיזי והרוחני.