הנסיון והבחירה
'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה – לפרשת עקב – תשע"ח – הרב אליעזר שנוולד
בפרשתנו חושף משה רבנו את התכלית האלוקית של הובלת עם ישראל במדבר השומם. דוקא: "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ד' אלקיך זה ארבעים שנה במדבר, למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא. ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך, למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ד' יחיה האדם" (דברים ח ב-ג). "'למען ענותך לנסותך' - כדי ליגעך ולבחנך להודיע לבני אדם" (רס"ג דברים ח ב).
ההולכה של עם ישראל במדבר, ולא במקום ישוב, בארץ שאין בה מקורות מחיה סדירים, וכן סיבוב הסיבות כדי שהשהות במדבר תארך ארבעים שנה, נועדו לאתגר ולנסות את עם ישראל; 'לענותך לנסותך': "והיה הדבר תמוה למאי סיבב הקב"ה שיהא נמשך מ' שנה? וכמו שרמז אז משה בשם ד' ואמר בשעת בשורת אותה גזרה שהיה להם קשה כחרבות ואמר: 'וידעתם את תנואתי'. שביאורו: עוד תדעו כוונתי בכך, כמו שביארנו שם. וכאן הודיע משה התכלית שהיה כדי 'לענותך' וכו'" (העמק דבר דברים ח ב).
גם התזונה במדבר ע"י המן דווקא נועדה לנסות את עם ישראל. המן מתחדש מידי יום ואינו מספק בטחון תזונתי ארוך טווח. תזונת המן מעמידה את עם ישראל במבחן אמוני יום יומי, האמונה בקב"ה שיספק להם את מנת המזון היומית: "טעם 'למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא', כי היה נסיון גדול להם, שלא ידעו עצה לנפשם ויכנסו במדבר הגדול לא מקום לחם, ואין בידם כלום מן המן, אבל ירד דבר יום ביומו וחם השמש ונמס, וירעבו אליו מאד. וכל זה עשו לשמור מצות השם ללכת כאשר יצוה. והשם היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם, אבל הביאם בנסיון הזה כי ממנו יודע שישמרו מצותיו לעולם" (רמב"ן דברים ח ב). העמידה של עם ישראל בנסיון הקשה העלתה את רמת האמון של הקב"ה בו.
ה'בחירה החופשית' וכח הרצון הם מסימני ההיכר המייחדים את המין האנושי משאר הנבראים. היכולת האנושית המופלאה לבחור בצורה חופשית, ולקבל החלטות בצורה עצמאית, על פי רצון חופשי, ולא מתוך תכתיב חיצוני שמאלץ אותו לבחור דווקא בחירה מסויימת.
ה'נסיון' הוא סוג של 'מבחן' שמאתגר את הבחירה החופשית. הוא מתרחש כאשר אחת מאפשרויות הבחירה נעשה קשה יותר ומאתגרת, ובחירה בו תהיה כרוכה במחיר אישי. פעמים רבות גורם הדבר לויתור מראש על האפשרות הזו, כדי לעקוף את הצורך לעמוד בקושי ולשלם את המחיר, ואז הוא נכשל במבחן ואינו עומד בנסיון. כדי לעמוד בנסיון ולבחור באפשרות המאתגרת צריך לגייס את תעצומות הנפש ולהעצים את הרצון. העמידה בנסיון משקפת את העוצמה שבנפש, כגודל הקושי והנסיון כך גדולתה של נפש העומד בנסיון. אולם עצם הנסיון גם מעצים את הנפש.
ביחסי הגומלין בין האדם לקב"ה יש מרכיבים רבים, אחד מהם הוא ה'נסיון'. הקב"ה מעמיד את האדם בנסיון ומאתגר את ה'בחירתו החופשית': "ד' צדיק יבחן" (תהילים יא ה). "אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר: 'ד' צדיק יבחן'" (בראשית רבה לב ג). הקב"ה אינו מעמיד את האדם במבחן שאין לו יכולת אובייקטיבית לעמוד בו, שכן אז הוא למעשה שולל לו את הבחירה. הקב"ה מנסה דווקא מי שיש לו פוטנציאל לעמוד בו.
חכמים הצביעו על שלושה סוגי נסיונות: "'לנסותך לדעת וגו''. כבר נתבאר (בס' בראשית כ"ב א') עפ"י מדרש (בראשית רבה שם) שיש שלשה אופני נסיונות: א'. כדי להטיבו כהכאת פשתן טוב. ב'. כדי לדעת כחו כהכאת קדרה של חרש הטובה. ג'. כדי להעמיס משא עון הדור כמשא הסוס הטוב. ובא הכתוב להודיענו כאן שהיה הנסיון כדי לדעת את אשר בלבבך שהוא כנסיון הקדרה. וכו'. (העמק דבר דברים ח ב).
הסוג הראשון: אתגר ממנף שנועד לקדם את האדם להישגים חדשים וגדולים. ולעתיד משופר.
השני: העמדה במבחן קשה כדי לחשוף את היכולות הקיימות ולהוציאן מן הכח אל הפועל. (לעיתים האדם עצמו כלל לא מודע ליכולת זו, ולעיתים הדבר נועד להודיע אותה לאחרים).
השלישי: בעיקר מנהיגים שאתגרי המנהיגות והעול המוטל על כתפיו נועד כדי להיטיב עם העם.
ומעל לכל יש לזכור שהנסיון האלוקי נועד לחשל ולא להכשיל: "ומבואר אצלי ההבדל בין נסיון לבחינה, שבחינה הוא אם בוחן את הזהב אם הוא זהב והנסיון הוא שמנסה אם יש בו כח חדש שלא ידעתיו עדיין, למשל אם יש בו כח המשיכה למשוך אליו מתכותי אחר, שהנסיון הוא להעלותו למדרגה יותר גדולה, והיה ההולכה במדבר להרים כח הנפש והיצ"ט ובזה נסה התשמור מצותיו, ומזה נקח ראיה שלהשיג שלמות יותר צריך עבודה יתירה ומצות רבות, שכל ענין המצות היה להעביד כחות החומריות בעבודת עבודה ולהרים מעלת הנפש והשכל, ע"י טעמי המצות והשכלתם ורוחניותם" (מלבים דברים ח ב).