הידברות מגשרת ומקרבת

פרשה ומימושה – פרשת וישלח ומלחמת 'חרבות הברזל' תשפ"ד

הרב אליעזר חיים שנוולד

מוקדש להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת בני מרדכי אברהם בן מלכה נ"י ולרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים.

השהות המשותפת של החיילים, בסדיר ובמילואים, לפני ותוך כדי הלחימה יוצרת הידברות, מגשרת ומקרבת ביניהם, למרות שיש ביניהם בעלי תפיסות שונות ואף מנוגדות. ככל שהשהות המשותפת מחייבת קשר הדוק יותר, באותו מקום, לאורך רוב שעות היום, כך נוצרת הידברות אינטנסיבית יותר שמובילה להיכרות עמוקה וקירבה גדולה יותר בין אנשים, למרות השוני. במיוחד כאשר קיים צורך לשתף פעולה לאורך זמן, בצפיפות אחד צמוד לשני, תחת אותה אלונקה, באותו אוהל, בטנק או בנגמ"ש. ההידברות גורמת להם להכיר אחד את השני. לספר אחד לשני על החיים שלהם, לדון על נושאים משותפים, לעשות מחוות אחד לשני, ואף להתווכח על נושאים העומדים ברומו של עולם. לא פעם אלו וויכוחים נוקבים שמגיעים לטונים גבוהים ומסתיימים בחוסר הסכמה. אולם ברוב המקרים הקשר ביניהם לא נפגם. על אף הוויכוחים וחילוקי הדעות המשותף רב על המפריד.

כל אלה מתעצמים כאשר קיים שיתוף פעולה במשימות מסוכנות שבהן חיי האחד תלויים בשני. הפעולה המשותפת ההידברות והמחוות, מגשרים ויוצרים קרוב לבבות, רעות ואחוות לוחמים. רעות שחודרת עמוק ללב ולנפש שהופכת אותם ל'אחים לנשק'. שותפים לגורל. הם סומכים אחד על השני, שאם הדבר יידרש האחד יסכן את  חייו למען השני.

אצל רבים מהם החברות והרעות העמוקה נמשכים גם מחוץ לשרות הצבאי, למרות השוני בתפיסות העולם ובאורח החיים, ולמרות שכל אחד נשאר מי שהוא. ואם ח"ו אחד מהחבורה נופל, בהנצחת זכרו בחיבוק של משפחתו. "כי רעות שכזאת לעולם לא תיתן את ליבנו לשכוח".

השאלה שרבים שואלים: מה יהיה 'ביום שאחרי'? כאשר בע"ה נסיים את המלחמה בניצחון גדול, והחיילים ישובו לביתם, ולשגרת יומם. האם וכיצד ניתן יהיה לשמר את הרעות המופלאה הזו, את החברות, האחוה וההידברות, גם סביב נושאים השנויים במחלוקת, ברמה הלאומית? כיצד נסגל לעצמנו מנגנונים של הידברות מגשרת ומקרבת ברמה הלאומית סביב סוגיות השנויות במחלוקת, ונרחיק מעלינו את כל אלה שמבקשים להיבנות מהקיטוב והדגשת הַשּׁוֹנוּת?

בפרשת השבוע מגיע לשיא המתח שבין האחים התאומים יעקב ועשיו. הפסוקים מתארים את מה שקדם למפגש הדרמטי ביניהם ואת המפגש עצמו. פירושי התנאים והראשונים לפסוקים נעים בין שני קטבים: בין הקוטב הרואה בו מפגש של אחווה לאחר נתק של שנים רבות, למרות המתח שביניהם: "באנו אל אחיך אל עשו: ומצאת חן בעיניו, כאשר אמרת "וגם הנה הוא" מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך "הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו" - לכבודך. זהו עיקר פשוטו". (רשב"ם לב ז). אולם יעקב פחד ממנו: "אף על פי שהראה לשלוחים כי לכבודו מתכוין הוא, לא האמין שמחשבת עשו לטובה אלא לרעה" (שם פס' ח). ובין הקוטב השני המפרש שעשיו הולך לקראת יעקב כדי לפגוע בו, מתוך שנאתו: "באנו אל אחיך אל עשו: שהיית אומר: אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, עודנו בשנאתו (רש"י שם).

יעקב מכין את עצמו לקראת המפגש ומתכונן לכל האפשרויות: "התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה. לדורון - "ותעבור המנחה על פניו" וכו'" (רש"י פס' ט). ה'דורון' כלל מתנות ביד רחבה, וגם מחוות מילוליות, המזמינות הידברות ומנטרלות את השנאה. בשליחת השליחים הראשונים: "וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב וגו'" (שם לב ה). ובשליחת הדורון: "וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר: כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וגו'. וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וגו'" (שם יח-יט). גם למי שסובר כקוטב השני, המחווה המילולית אכן ריככה את עשיו במפגש: "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ" (שם לג ד). "נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב כאמרם ז"ל שאחיהו השילוני קלל את ישראל בקנה הנכנע לכל הרוחות" (ספורנו שם).

ומכאן לימוד לדורות להידברות מגשרת ומקרבת: "הן לו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב בית מקדשנו כמו שהעיד ריב"ז באמרו: "בריוני דבן לא שבקינן" (שם, הבריונים לא אפשרו לי לבוא לפניך אספסינוס).