'הנני' - שרשים של מסירות נפש
פרשה ומימושה – פרשת וירא ומלחמת 'חרבות הברזל' תשפ"ד
הרב אליעזר חיים שנוולד
מוקדש להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת הפצועים והשבת החטופים.
אירועי שבת שמחת תורה תשפ"ד הבליטו באופן מיוחד את 'מסירות הנפש' הקיימת בעם ישראל, האחד כלפי השני. מאות מקרים של אנשים שבאו מכל חלקי החברה הישראלית, שמסרו את נפשם כדי להציל מסכנה אנשים שאינם מכירים. רבים מהם אנשים מהשורה, שאינם חלק מגופי הביטחון, כאלה שאין מוטלת על כתפיהם אחריות רשמית להציל את זולתם. הקול הפנימי שלהם שלח אותם אל הסכנה, להציל את אחיהם שבצרה, למרות הסכנה, ב'מסירות נפש' ויענו 'הנני'. ריבוי המקרים מלמד על די. אן. אי. מיוחד ומעורר השתאות והערכה של 'מסירות נפש' הקיים בעם ישראל לדורותיו.
מ'פרשת העקידה' שנקרא השבת ניתן ללמוד מהם שרשיה של תכונה זו בעם ישראל.
'פרשת העקידה' היא אחת הפרשיות המכוננות בתורה, שקשה להבינן בשכל אנוש. בפרשת העקידה מוזכר שלוש פעמים הביטוי היחודי - 'הנני'. כביטוי להיענות המוחלטת של אברהם לצו האלוקי: "ויאמר הנני" (בראשית כב א), כמענה לבנו יצחק: "הנני בני" (שם פס' ז), וכמענה למלאך ד' המורהו: "אל תשלח ידך אל הנער". ושם: "ויאמר הנני" (שם פס' י"א).
יש להדגיש שבקריאה 'הנני' – הנה אני, אין נכונות אקסטטית הנובעת מאבדן העצמיות. אלא אדרבא, יש בה התחברות ל'אני' לרצון הפנימי הנובע מעומק העצמיות. (ראה 'עולת ראיה' ח"א עמוד פה).
הפסוקים אמנם מתארים בעיקר את הנסיון של אברהם אבינו במעשה העקידה, אולם למעשה יצחק הוא האישיות המרכזית בעקידה, והניסיון שלו אינו נופל משל אביו. ועל שמו היא נקראת 'עקידת יצחק'.
יש המתייחסים ליצחק 'כנער' שמובל לעקידה ע"י אביו, בצורה פאסיבית (עי' אבן עזרא כב ה). אולם חז"ל מדגישים שבזמן העקידה יצחק היה בן שלושים ושבע שנים (בראשית רבה נה, ד, פרקי דרבי אליעזר ל"א) וכוחו היה במתניו. לו לא היה מוכן למסור את עצמו לעקידה על פי הצו האלוקי, בצורה שקשה לתפוס בשכל אנוש, היא לא הייתה יכולה להתרחש: "הא לכם יצחק, ע"ה, אשר מסר עצמו בלי שום סירוב ועיכוב, ופשט צווארו על גבי מזבח להישחט, לעשות רצונו, יתברך, עם שהיה יכול בקטנה שבתנועות להימלט על נפשו, בהיותו בתוקף, במבחר ימיו" ('בינה לעיתים' לרבי עזריה פיג'ו דרוש עה). יצחק הלך לעקידה בדעה צלולה: "ומלאכי השרת אומרים בואו ראו שני צדיקים, אב שוחט ובן עומד לישחט ואין מעכב בידו" (אבות דרבי נתן כת"י, תו"ש אות צב).
יצחק הכיר במשמעות של הצו האלוקי העליון שהתקבל ע"י אברהם, והתעלה מעלה מעלה להבינו ולהזדהות עימו בכל ישותו: "יצחק שוב לא היה ילד, הוא היה איש עצמאי בן שלשים. גדולת נפשו בכל מעשה העקדה היא אפוא ממין גדולת נפשו של אברהם" (רש"ר הירש בראשית כב ג).
מעשה אבות סימן לבנים - ממעשה אבות ניתן ללמוד מה הוטבע בתורשה בבנים לדורות הבאים: "אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט): כל מה שאירע לאבות סימן לבנים" (רמב"ן על בראשית יב ו).
נסיון העקידה הטביע בדי. אן. אי. הקולקטיבי של עם ישראל את הדבקות והנכונות להקרבה ול'מסירות נפש' בלתי נתפסת, על היקר והקדוש לנו. ומלמדת עד היכן יכול להגיע כח העמידה אל מול ניסיון מאתגר שאין דומה לו. בזכות אמונה איתנה בקב"ה ובתורתו.
לאורך הדורות זה אלפי שנים, מהעקידה עד ימינו אנו, ידע עם ישראל 'עקידות' רבות. בשנות הגלות היו אלה בעיקר כתוצאה מהרצון של הגויים להמיר יהודים על דתם, או כתוצאה משנאת יהודים.
מאז תקומת מדינת ישראל והקמת כח המגן העברי עם ישראל ידע עקידות של בנים שקראו 'הנני', שנענו, בדעה צלולה ובלב שלם, לצו הגנת האומה. והיו מוכנים למסור את הנפש ולעקוד את עצמם כדי להגן עליה בגופם. ואת האבות והאימהות שמעבירים את המורשת מדור לדור ומחנכים את בניהם לכך.
בתפילה שהקב"ה ישמור את חיילנו לשלום, בצאתם ובבואם, ולא יאונה להם כל רע.
באמונה באחדות ובגבורה ננצח.