תורת השבטים
הרב אליעזר שנוולד - הפרשה בחיי המעשה – במדבר - שבועות - תשפ"א
האסון שאירע במירון בל"ג בעומר, והסולידריות שהתעוררה בחברה הישראלית כולה לנוכח האסון, הציפה מחדש את השיח על אחדות החברה הישראלית, לנוכח אסון ובשגרה. שיח זה התחדד בעקבות רצף של ארבע מערכות בחירות בשנתיים שבהן התגבר המתח והקיטוב בין המגזרים בחברה הישראלית.
לפני כשש שנים במלאת שנה לכהונת הנשיא ראובן רבלין, נאם בהרצליה את הנאום שכונה לימים 'נאום השבטים'. בנאום זה הוא עמד על הצורך להכיר בשינויים שחלו בהרכב החברה הישראלית. את הסימון הבולט של 'השבטים' והמגזרים המחלקים אותו מחד, ואת הצורך הקיומי באחדות החברה הישראלית והשיתוף בין חלקיה, מאידך. ישנו ויכוח רב שנים על הצורך במוסד הנשיאות. בעידן של פוליטיקה מסכסכת ומפלגת הוא נחוץ לאיחוד העם.
מאז עליית עם ישראל על במת ההסטוריה קיים מתח מובנה ומשלים בין היותו עם המורכב משבטים ובין הצורך שלו באחדות.
פרשת במדבר, והמפקד שבפתיחתה נאמרת 'במדבר סיני' כהמשך רצף האירועים שנמשך ממעמד הר סיני: "וידבר ד' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמור: שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לגולגולותם". (במדבר א א-ב). "זכר כאן הכתוב שהיה זה ב'מדבר סיני' וכו'. להגיד שעמדו בהר סיני מן החדש השלישי אשר יצאו ממצרים עד רוב השנה השנית. כי הנה כל ענין העגל ומעשה המשכן ומספר מפקד העם שנמנה בשנה השנית בחדש השני וסדר הדגלים הכל היה במדבר סיני וכו'. כי עדיין היו באותו מדבר שקבלו בו את התורה" (אברבנאל שם). עם ישראל הצטווה לערוך מפקד לפי שבטים, כל שבט נמנה בפני עצמו 'למשפחותם לבית אבותם'.
בהמשך מסופר על מבנה מחנה ישראל שנפרש לפי שבטים: "וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם" (שם פס' נב).
החיבור בין המפקד במדבר סיני, לרצף האירועים ממתן תורה, קשור גם לחיבור שמתקיים השבוע בין שבת במדבר לחג השבועות חג מתן תורתנו. מתן תורה היה רגע של התעלות מעל המחלוקת - תורת כל השבטים כאחד.: "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר. ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט ב). "כל מקום שהוא אומר: 'ויסעו', 'ויחנו', נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת! אבל כאן השוו כולם לב אחד, לכך נאמר 'ויחן שם ישראל נגד ההר' (בלשון יחיד א.ש.)" (מכילתא דרבי ישמעאל י״ט: ב׳ י׳). "ויחן שם ישראל. כאיש אחד בלב אחד" (רש"י שמות שם).
'תורת השבטים' הוא המתח המובנה בין השבטיות והאחדות. מצד אחד השבטיות מבטאת את השונות השבטית הנחוצה לבנין המרקם המגוון של עם ישראל. ומצד שני השונות יוצרת מתחים ומאבקים. עם זקוק לאחדות. ובמיוחד עם ישראל שבו האחדות אינה רק ערך חברתי קיומי אלא גם ערך רוחני. כעמו של הקב"ה שהוא 'אחד'. שתמצית תפיסתו המונותאיסטית היא: "שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד". ועל כך אנו אמרים בתפילתנו: "אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד, וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (מנחה של שבת). הגלות טשטשה במידה מסויימת את השבטיות. ומבחינה זו: "שִׁכְחַת הַשְּׁבָטִים לְיִחוּסָם הִיא הֲכָנָה לְאַחְדוּת הָאֻמָּה" (אורות ישראל ותחיתו כז). אולם אחדות אינה בהכרח 'אחידות' ובטשטוש ה'שבטיות' יש הפסד של גוונים רוחניים שבהם התייחד כל שבט: "אָמְנָם עַל-יְדֵי הַשִּׁכְחָה הַזּאת שֶׁל הַהִתְפָּרְטוּת נִתְרַבָּה הַבִּלְבּוּל וְהָעִרְבּוּב, לֹא רַק הַתְּפִלּוֹת הַמְיֻחָדוֹת וּרְאוּיוֹת לְכָל שֵׁבֶט שֵׁבֶט בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּתִקּוּן הָעוֹלָם נִתְבַּלְבְּלוּ, כִּי אִם כָּל עֶרְכֵי הַחַיִּים, הַפְּנִימִיִּים וְהַחִיצוֹנִים, כָּל צִבְיוֹנֵיהֶם שֶׁל הַהַרְגָּשׁוֹת, הַלִּמּוּדִים, הַמִּנְהָגִים וְהַהַדְרָכוֹת, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם בִּמְקוֹמוֹ הוּא מוֹסִיף תִּקּוּן אוֹר וְחַיִּים מַתְאִים עִם הֲלָךְ הַנֶּפֶשׁ הַשִּׁבְטִית וּבוֹנֶה אֶת עוֹלָמוֹ" (שם). בחזונו רואה הרב קוק זצ"ל כיצד תושג אחדות למרות חוסר האחידות: "וּמִזְבַּח ד' הֶהָרוּס יִבָּנֶה עוֹד הַפַּעַם עַל-יְדֵי שְׁנֵים- עָשָׂר אֲבָנִים, 'כִּשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ד' אֵלָיו לֵאמר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ'(שם עפ"י מלכים א יח לא).
מדברים על הקמת ממשלת ריפוי ואחדות. ואנו תקוה שהדבר בא ממקום אמיתי של כמיהה לאחדות ולא כתרגיל פוליטי וכספין תקשורתי. בעוד כחודש יסיים הנשיא את כהונתו. הבו לנו נשיא/ה כדי לאחד את העם מבלי לוותר על היעדר אחידותו.