שבת זכור - יום זיכרון לאומי

ועיון בשרשי האנטישמיות והשלכותיה

פרשה ומימושה – פרשת ויקרא – זכור – ומלחמת 'חרבות הברזל' תשפ"ד

הרב אליעזר חיים שנוולד

מוקדש להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים.

אנטישמיות ושנאת ישראל היא תופעה יחודית. אין לה אח ורע ביחס בין העמים. היא אינה דומה לתופעת "שנאת האחר" והזר. זוהי משטמה מהותית נגד העם היהודי באשר הוא, בעצם קיומו כעם מיוחד במשפחת העמים, בעל דת ותרבות מיוחדת. עם קטן שמגיע להישגים יחודיים ומשפיע בצורה לא כוחנית על תרבות העולם. בשונה מעמים אחרים הוא מצליח לשרוד למרות כל הניסיונות לכלותו. האנטישמיות אינה זקוקה למשהו קונקרטי אחר שיחולל אותה.

תופעת האנטישמיות השפיעה על ההיסטוריה של העם היהודי יותר מכל גורם אנושי אחר. האינדוקטרינציה האנטישמית יצרה דמוניזציה ליהודים, השחירה את דמותם, והאשימה אותם בכל הדברים הרעים שקרו במקומם. היא יצרה דלגטימיציה לזכות הקיום של העם היהודי, והצדקת פגיעה בו עד כדי השמדה מוחלטת. כפי שהיה בשואה הנוראה. 

רבים ניסו להבין את שרשי התופעה בהגיון אנושי. להבין מה מחולל ומתדלק אותה לעוצמות שכאלה. ניסו לתת לה הסבר פסיכולוגי וסוציולוגי, והעלו חרס בידם. במהלך הגלות היהודים היו חסרי אונים כלפי גילויי האנטישמיות. היו  שחששו להפנות אצבע מאשימה כלפי המניע האנטישמי לכשעצמו והעדיפו להאשים את דרך ההתנהלות של היהודים שהיא אשר הביאה אותה על עצמם. במעין האשמת הקורבן את עצמו, בתוקפנות נגדו. היו שהאמינו שיורידו את מפלס האנטישמיות אם ינסו למצוא חן ולרצות, ובמידה מסוימת אף יצדיקו את ההתפרצויות האלימות נגדם. אחרים האמינו שדווקא טשטוש סממני זהות יהודיים, או אימוץ התרבות המקומית ישיגו את המטרה, והתבדו.

התנועה הציונית סברה שהוצאת היהודים מהגלות, והקמת מדינה יהודית, יקטינו את החיכוך, יבטלו את האנטישמיות, ויגנו על היהודים מפניה. זכינו ב"ה לנס הקמת מדינת ישראל, אולם האנטישמיות קיימת ומתעצמת, ולבשה צורה מודרנית עדכנית, משנאת היהודים לשנאת ישראל ול-BDS.

הטבח והאונס האנטישמי האכזרי בשבת שמחת תורה, לימד את מי שעדיין היה זקוק לכך, שהסכסוך עם אויבנו הערבים, אינו רק טריטוריאלי, הוא מונע מאנטישמיות ששואפת להשמידנו. אלו הם גם כוונותיה של איראן הקונבנציונאלית והגרעינית.  האנטישמיות העולמית גם מנסה להחזיק ולתמוך באויבנו הערבים בעזה, ובכלל, כ'מוצב קדמי' שלה.

גם ביחס לסכסוך זה אנו מזהים את אותן תגובות, של 'האשמת הקרבן', ומגמות של 'הכלה' וריצוי מתוך אשליה שיקטינו את היקף התופעה. ב"ה מאז הקמת המדינה יש באפשרותנו להגן על עצמנו מפני נסיונות פגיעה פיזית המונעות ממניעים אנטישמיים.

'שבת זכור' הוא מעין יום זיכרון לאומי ויום עיון בשורשיה ההיסטוריים של התופעה האנטישמית והשלכותיה.  בה אנו קוראים בתורה על הציווי לזכור את הפגיעה הקשה של עמלק בעם ישראל, סמוך לעליתו כעם על במת ההיסטוריה: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם! אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וגו" (דברים כה יח). "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק" (במדבר כד כ). עמלק הגיע ממרחק כדי להשמידו: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים" (שמות יז ח). לא היתה לו כל סיבה, לא סכסוך קודם, לא טריטוריאלי, לא כלכלי, ולא איום בטחוני. היתה לו התנגדות אנטישמית, עקרונית, לקיום של עם ישראל עלי אדמות, בגלל יחודו. את זה צריך לזכור ולהזכיר כלקח לדורות, ולא להשלות את עצמנו.

מצות הזכרון היא התשתית למלחמה עם עמלק: "היא שצונו לזכור מה שעשה לנו עמלק וכו', ושנאמר זה בכל עת ועת, ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו וכו'. עד שלא תשכח המצוה ולא תחלש שנאתו ותחסר מהנפשות עם אורך הזמן" (רמב"ם עשה קפט).

המלחמה בעמלק היא עונש על מעשיו, ונועדה להרתיע אויבים פוטנציאליים של העם וממלכתו: "כי הכונה האלקית היתה בזה ללקיחת הנקמה ממה שעשה עמלק לישראל בדרך בצאתם ממצרים אשר זנב בהם כל הנחשלים אחריהם למען ייראו הבאים מעשות כדבר הרע הזה" (רלב"ג שמו"א טו ו).

המלחמה בעמלק היא נדבך חיוני ב'בטחון הלאומי' ובהרתעה של הממלכה מראשיתה, ומיועדת להיות המצוה הראשונה של מלך בישראל: "ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ – להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית-הבחירה" (סנהדרין כ ב). "להכי נקט שלש הללו שהן תלויות זו בזו לעשותן כסדרן" (רש"י שם).

ההפטרה היא על החמצת ההזדמנות ההיסטורית למחיית עמלק וליצירת הרתעה בתחילת מלכותו של שאול, המלך הראשון: "כֹּה אָמַר ד' צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם. עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וגו'" (שמו"א טו ב).

אולם שאול מחמיץ אותה ואינו ממלא אותה בשלמותה, ומשאיר בחיים את המלך העמלקי: "וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וגו'" (שם פס' ט). זהו כשל מנהיגותי מלכותי ולא כשל אישי, ולכן בשונה מדוד לא התאפשר לו לחזור בתשובה, ונשללה ממנו המלכות: "הטעמים שלא קבל ד' תשובת שאול ולקח המלכות ממנו, ולא כן דוד שחטא ג"כ ונמחל לו, וכו'. כי חטא שאול היה בעניני המלוכה וחטא דוד לא היה בענין המלוכה, וכו'. דוד חטא באשר הוא אדם לא באשר הוא מלך, ושאול חטא במצוה שנצטוה בה מצד מלכותו, לכן היה הדין שתלקח המלכות ממנו" (מלבי"ם שמו"א טו א, העיקרים ד כו).

ההחמצה יצרה את התשתית של ההתפרצות האנטישמית של המן האגגי העמלקי ונס פורים (מושב זקנים מבעלי התוס' סו"פ כי תצא).

זכור אל תשכח! זיכרון עם משמעויות לעתיד, לנצח.