שופטים או שולטים
הרב אליעזר שנוולד - הפרשה בחיי המעשה – משפטים – שקלים - תשפ"א
בתקופה האחרונה גואה המתח בין הרשות השלטונית ומערכת המשפט. סקרי דעת הקהל מראים על ירידה מדאיגה באמון הציבור במערכת המשפט.
המשטר הדמוקרטי מבוסס על שלוש רשויות שלטון: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת, ועל ההפרדה בינהם. המתח שנוצר לאחרונה נובע מהתחזקות גישה משפטית אקטיביסטית בעלת אג'נדה ליברלית, לעומת גישה משפטית שמרנית. וממגמה הולכת וגוברת של חציית קווי 'הפרדת הרשויות', והתערבות הרשות השופטת בתחומי הסמכות של הרשות המחוקקת והמבצעת.
את רעיון הפרדת רשויות השלטון מקובל לייחס לפילוסוף האנגלי ג'ון לוק, ובעקבותיו הפילוסוף הצרפתי שרל מונטסקייה (שחיו בין המאה 17-18) הרעיון נבע מההנחה שריכוז הכוח בידי רשות שלטונית אחת עלול לגרום לניצולו לרעה, ואילו פיצול מוקדי הכח השלטוני בין מספר רשויות ימנע זאת ויצור איזונים ובלמים הדדיים. אולם כבר בתורה אנו מוצאים את הדרישה להפרדת הרשויות במספר תחומים. אחד מהם נמצא בפרשתנו. "ואלה המשפטים אשר תשים בפניהם"
"'ואלה' – מוסיף על הראשונים" – כלומר המשפטים שבפרשתנו ממשיכים את הרצף של המצוות ממתן תורה שבפרשה הקודמת, פרשת יתרו. "מה ראשונים מסיני אף אלה מסיני". מתן תורה ועשרת הדברות היה המעמד המכונן שבו עוצב היעוד היחודי של עם ישראל וה'חוקה' שלו. בכך הושלם תהליך הקמתו כעם. מיד בסמוך נצטוו על המשפטים הנגזרים מכך (ראה רמב"ן כאן). למו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל היתה שיטה מיוחדת בפרשנות התורה: "הזוגיות בפרשיות התורה" (שיחות הרצי"ה- וירא תשכ"ה). על פיה שתי הפרשיות 'יתרו' ו'משפטים' משלימות זו את זו: "ספר שמות הוא מסכתא חדשה וכו'. "זוג השלישי - "יתרו-משפטים". מתן תורה, "יתרו" - כללות התורה במעמד הר סיני, ו"משפטים" - פרטי המצוות. כלל ופרט" (שיחות הרצי"ה בא - תשכ"ז). בפרשה הקודמת מובאת גם עצת יתרו להקמת מערכת משפט מדרגית: "ואתה תחזה מכל העם, אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע. ושמת עליהם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. ושפטו את העם בכל עת" (שמות יח כא). בכך אפיין את הפרופיל של המערכת ואנשיה: "אנשי חיל - זריזים להציל עשוק מיד עושקו, וגזול מיד גוזלו. אנשי אמת - שאינם אוהבים חפאות (חיפוי והסתרה א.ש, עי' מל"ב יז ט) וחניפות, ואינם סומכים רק על אמיתת הדברים. שונאי בצע - שאינם אוהבים שוחד, כי מי שיש בו מדות הללו מוציא דין אמת לאמיתו" (רבי יוסף בכור שור שם). מטרת מערכת המשפט 'להציל עשוק מיד עושקו', להגן על המבקש סעד. השופטים חייבים להיות 'אנשי אמת', רודפי צדק, שאינם מבקשים למצוא חן בעיני איש, וחפים מכל אג'נדות זרות, ורק הצדק והאמת המוחלטת יהיו נר לרגליהם. משפטם יהיה לגופו של ענין ולא לגופו של אדם. לכן הצטוו: "לא תכירו פנים במשפט" (דברים א יז). "גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב" (משלי כד, כג): שלמה המלך ע"ה סידר משליו והוכיח בדבריו בראש הספר ועד כאן לכלל הפתאים והנערים, וכו'. ועתה יוכיח לחכמים ליושבים על המשפט, וכו'. ומה היא התוכחה 'הכר פנים במשפט בל טוב', יאמר אין זאת מדה טובה בחכמים שיכירו פנים במשפט" (רבנו בחיי הקד' לפר' משפטים).
השופטים כפופים למשפט התורה האלוקי ובכל זאת יש דרישה של התורה להפריד אותה מהרשות השלטונית, תהיה אשר תהיה: "אין מושיבין מלך בסנהדרין, וכו'. דכתיב: 'לא תענה על רִב' - לא תענה על רַב" (סנהדרין יח ב). "לפי שאי אפשר לסתור את דבריו" (יד רמ"ה שם).
כדי לעשות משפט צדק ולא להשפיע על דעתם של הדיינים בדיני נפשות "מתחילים מהצד" (משנה סנהדרין ד ב), "מן הקטנים בחכמה שהיו יושבים בצד" (רע"ב שם). כי: "כשאומרים הקטנים תחלה אינם נוטים מדברי המופלא (המומחה א.ש.) שאומר אחריהם. אלא שעומדין בדבריהם" (תויו"ט שם). וכך מתבררים האמת והצדק אולם: "גבי מלך 'שום תשים עליך מלך' כתיב, 'שתהא אימתו עליך 'ואי הוו בסנהדרי על כרחן מיניה בעינן לאתחולי, (במלך כתוב 'שתהא אימתו עליך' ויתחילוממנו ואח"כ השאר לא יעזו לסתור את דבריו א.ש.) הילכך ליכא תקנתא אלא דלא ליהוי התם כלל (לכן אין פתרון אלא שלא יהיה שם בכלל א.ש.)" (יד רמ"ה שם).
מכאן למדנו שהנוכחות של המלך כגורם בעל שלטון ושררה במשפט עלולה לשבש את תהליך ברור האמת.
וכן יש להסיק מכך את ההיפך שערוב השיקולים השלטוניים בשיקולי המשפט באמת והצדק עלול ליצור ניגוד עניינים בין האינטרס השלטוני שענינו מעמד ושליטה לבין דרישת הצדק והאמת המוחלטת של המשפט. (ראה שם בגמ' סנהדרין יט א, על המעשה בשמעון בן שטח וינאי המלך).
מערכת משפטית יונקת את כוחה מאמון הציבור, ערוב של שיקולים שאינם צדק ואמת מוחלטת עלולים לגרום לאבדן אמון הציבור: "כי הדיין האומר לרשע בדינו 'צדיק אתה' שמזכה אותו והוא חייב, וכל שכן אם יחייב את הזכאי, המון העם יזעמוהו וירחיקוהו בהטותו המשפט" (רבנו בחיי הקד' לפר' משפטים).