ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

פסח מצה ומרור - ממשבר לצמיחה וגאולה

הפרשה בחיי המעשה – פרשת פסח ושבת חול המועד -  הרב אליעזר שנוולד - תש"פ

בליל הסדר נזכיר את המשנה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'" (משנה פסחים י ה). בכל שנה עלינו לברר מהי המשמעות של יציאת מצרים עבורנו, למצבנו המיוחד, האישי והכללי. ליל הסדר הקרוב יהיה שונה ויחודי ביחס ל'סדרים' שהכרנו.

חג הפסח הוא 'חג החירות' ובשל כך אנו אוכלים מצה ובזמן בית המקדש גם קרבן פסח שמבטאים את היציאה לחירות. אולם מדוע אנו אוכלים גם מרור? מדוע עלינו להזכיר את טעם הגלות המרה והטרגית, לאחר שזכינו לצאת ממנה לחרות?

בתחילת המשנה שהזכרנו נאמר: "רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו. ואלו הן: פסח, מצה, ומרור. פסח - על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים וכו'. מצה - על שום שנגאלו אבותינו ממצרים וכו'. מרור - על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים, וכו'". מדבריו אנו למדים שהזכרה זו היא חובה! ומי שלא 'אמר' לא יצא ידי חובתו בליל הסדר!

הראשונים נחלקו בשאלה האם 'לא יצא ידי חובתו' כלל'! או שלא יצא ידי חובתו 'כראוי', אבל בדיעבד יצא ידי חובתו? (המאירי פסחים קטז א, ריטב"א סוכה כח א, רמב"ם חו"מ ז ה, 'זבח פסח'-לאברבנאל על ההגדה ועוד).

וכן נחלקו על איזה מצוה נאמר ש'לא יצא ידי חובתו'? האם ידי חובת מצות עשה מדאוריתא שבאכילת קרבן פסח, מצה, ומרור כייון שלא באר את טעם אכילתם. או שמא כוונתו שלא יצא ידי חובת מצות עשה דאוריתא של סיפור יציאת מצרים אם לא 'אמר' מהי משמעות הפסח המצה והמרור, שכן הם עיקר ה'סיפור'. ומכאן שהמינימום הנדרש למצווה הוא אמירת דברי ר"ג.

לשיטה ש'לא יצא ידי חובתו' באכילה נשאלת השאלה: "לא מצינו בשאר מצוות דבעיא שיאמר בהן: "על שום מה?" דסגי להו בברכה על המצווה!" (מהרש"א פסחים שם). אמנם התוספות כבר השיבו על השאלה. מהפסוק: "ואמרתם זבח פסח הוא וגו'" אנו למדים שזוהי מצוה יחודית שחובה 'לומר' על את טעמו ומההיקש לומדים גם על המצה והמרור (שם).

מדוע יחוד זה קיים דווקא בליל הסדר?

פירוש רבנו מנוח (מפרשני הרמב"ם) עשוי להיות משמעותי עבורנו בליל הסדר השנה: "כל מי שלא אמר ג' דברים וג': כלומר צריך לאומרן ולפרש טעמן. כי לכל המצוות יש טעם. וידיעת טעם המצוות עיקר גדול אחר עשייתן (לשם קיומם א.ש.) וכו'.  ואם ידיעת טעם שאר המצוות טוב, כל שכן דרישת טעם מצות בפסח! לפי שבהזכרתם יתעורר האדם להאמין בשם אמונה תמה ושלימה כי בגאולה ההיא נגלה לכל ישראל וגלוי לכל העמים כי לו לבדו הממשלה בשמים ובארץ. (בליל הסדר עוסקים ביסודות האמונה. הזכרת טעמי הפסח, המצה והמרור מחזק את האמונה א.ש.)" (רנו מנוח על הרמב"ם חו"מ ז ה).

בהמשך התייחס למשמעות האמונית של המרור: "וזהו שהתקינו לומר אח"כ: 'בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו וכו'', ובזכירה הזאת תהיה יראת ד' על פניו תמיד בראותו השגחת ד' שהיתה בישראל ולא יסור לבו ממנו ית' לעולם. ואם יצר לו זמנו מאד יבטח בד' מקווה ישראל מושיעו בעת צרה, וכמו צרת גלות מצרים היתה סיבה להיטיב להם באחריתם, כן כל צרות הגלות הזה הם סיבה לישראל להושיעם תשועת עולמים" (שם).

אכילת המרור לדורות נועדה להטמיע את התודעה שתוך כדי השעבוד והסבל, מתחת לפני קרקע המציאות נרקם תהליך של גאולה ושינוי. 'בזמן אמת' לא רואים אותו, אולם  כאשר התהליך התת קרקעי מבשיל הוא מבצבץ ומופיע במציאות. לכן המרור הוא חלק בלתי נפרד מליל הסדר ואין פסח ומצה ללא מרור!

ראש הממשלה ציטט בשידור לאומה (בשמו של רב) את הסברו של מרן הרב צבי יהודה קוק זצ"ל: "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיה ל ז) שאין הכוונה שהצרה תסתיים ותהיה תשועה, אלא שהתהליך של הצרה הוא אשר יוצר את התשועה.

"וזה בנה אב, שלכל עילוי שרוצה הקב"ה לתת לאדם או לעולם, הנה כל זמן הזדמן הטוב - אינו מזדמן ובא אלא מתוך עומק עצה נסתרת, ועל כן יקרה קודם לו צער". (דעת תבונות לרמח"ל סי' קמ"ו).

אנו מתפללים לסיום מהיר של מגיפת הקורונה העולמית  והקושי והסבל הכרוך בה. אולם בליל הסדר השתא תתחדד התובנה; שבמהלכה נרקם שינוי דרמטי בסדרי עולם. ואנו מתפללים שיהיה לטובה. ו"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז טו).

הסוכה – כמודל אידיאלי לאחדות בעם ישראל
סוכות תש'פ - הרב אליעזר שנוולד
האם יש קשר בין חג הסוכות לבין המודל האידיאלי לגישור על פני הפערים שבין הזרמים השונים בחברה הישראלית, בין דתיים לחילוניים, בין ימין לשמאל ובין עולים לוותיקים וכו'? 
הגמ' במס' סוכה (כז ב) מביאה את דעתם של חכמים האומרים: "אף על פי שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו, אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב (ויקרא כג): "כל האזרח בישראל ישבו בסכת" - מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת". כלומר בסוכה יש פוטנציאל של איחוד כל הזרמים בעם ישראל, הכיצד?
ישנם המצדדים בגישה הפלורליסטית - שאמונה על סובלנות וליברליות. לפיה לכל אחד אמת משלו וכולם צודקים כי אין "אמת אובייקטיבית", וממילא אף אחד אינו יכול להתיימר ולטעון שהאמת היא רק אצלו. על פי גישה זו באופן עקרוני לא אמור להיווצר מתח בין הזרמים השונים משום שיש לכל אחד לגיטימציה לדבוק באמת שלו ובלבד שלא יהין לפגוע בזולתו! האם גישה זו עומדת במבחן המציאות, האם היא הצליחה להקהות את הפערים - הרי השאלות השנויות במחלוקת בין המגזרים הם שאלות הרות גורל של חיים ומוות וכל גישה רואה בחברתה-יריבתה את שורש הרע ואת המקור לכל אסונותינו?!
לפני שנים רבות היה מי שטבע את המטבע "יחי הטשטוש המאחד!" וכוונתו, שבטשטוש ההבדלים שבין זרמים שונים נוכל ליצור תחושה של אחדות?! האם הוא צדק? האם ניתן להתעלם מהגישות הקוטביות שיש למגזרים שונים בשאלות העקרוניות ביותר?! מאידך היו כאלה שצידדו ביצירת מכנה משותף רחב ו"סטטוס קוו" על ידי ויתור הדדי. כל זרם יוותר מצדו על מכסימום של עקרונות מבדילים ומפרידים וכך ייווצר מכנה משותף רחב ככל הניתן אשר ייצור את האחדות בין הזרמים! אולם האם זהו הפתרון האמיתי, המחייב כל זרם לוותר על האמת שמנחה את חייו ובה הוא מאמין?!
"הסוכה האחת" מלמדת אותנו מתכונת שמאפשרת ליצור אחדות למרות השוני, ומבלי לטשטש את ההבדלים.
הסוכה - זכר לסוכות ענני הכבוד בהם הושיב הקב"ה את בנ"י במדבר. סוכת ענני הכבוד - היתה סוכה מרכזית אחת שהקיפה את כל ישראל כאחד. כולם היו שם לשבטיהם. כל שבט - אופיו ודגלו המיוחד לו וכולם מכונסים כאיש אחד ב"צילא דמיהמנותא" - תחת כנפי השכינה. שם לא טושטשה הזהות היחודית של כל שבט ויחודו. אדרבא כל שבט היה נדבך לבניין השלם של כנסת ישראל. לשהות המשותפת והמפרה היה פוטנציאל של הידברות והקרנה הדדית ומשלימה, כל אחד השפיע את יחודו לזולתו. 
גם לעתיד לבוא עתיד הקב"ה להושיב את הצדיקים בסוכת "עורו של לויתן". וכל צדיק עם דרכו המיוחדת מתחבר לזולתו תחת כנפי השכינה. 
בהווה, הסוכה היא המודל לאחדות ישראל האמיתית. לתוך סוכה זו של כלל ישראל נכנס "כל האזרח בישראל", כל מי שיש לו קישור לעם ישראל, לייעודו ולגורלו. כל מי שרוצה בטובתו והצלחתו של עם ישראל. לסוכה הוא אמור לבוא עם השקפתו שבתוכה גרעין של אמת. גם אם כדי להבליט את השוני והייחוד מוקצנת ההשקפה והגישה, ומתווספים לה סיגים שאינם ממין העניין, בכ"ז הגרעין היסודי הוא גרעין של אמת. בכניסה לסוכה הגישה הבסיסית חייבת להיות הקבלה שבגישות השונות יש אמת שנחוצה לפסיפס השלם של הדעות, ובאמצעות הידברות ניתן למקם אותה בפסיפס במקום ובמשקל הנכון. דווקא בגלל שונותה היא מהווה נדבך חיוני לבניין השלם של הרעיונות והדעות הגישות ודרכי העשיה שבונים את בית ישראל. ולכן אסור לוותר  על אף אחד. 
הסוכה היא בנין עראי. היא עלולה  לקרוס בנקל. בכניסה לסוכה חייב כל אחד להבין שהבנין הלאומי שלנו הוא שברירי, ואם לא ננהג בזהירות ונתנהג כאילו בידנו תעודת ביטוח לעד, הוא אכן עלול לקרוס.
בואו נא אחים אל הסוכה – כולנו!
 ונמצא את הדרך לגשר על פני השונה ולמצות את היתרון שיש בכל אחד בשונותו.
 
Don't have an account yet? Register Now!

Sign in to your account