רקע הלכתי

1. מהו חמץ? ומהו איסורו?
2. מהי מכירת חמץ: מכירה לנכרי. כיצד אנו מבצעים אותה? מהו הזמן שבו צריך לסיים את הטמנת החמץ.
3. מהי הרשאה למכירת חמץ.
4. מה עושים השנה בערב פסח שחל בשבת.
5. כיצד ניתן לבצע מכירה באמצעות האינטרנט? האם צריך לשם כך לבצע מעשה קנין. עד מתי מתבצעת המכירה?

מושגי יסוד בסיסיים
הערה: כדי לברר מושגים אלה בצורה יסודית יש ללמוד אותם ישירות מספרי ההלכה

הרב אליעזר שנוולד ראש ישיבת ההסדר - "מאיר הראל" מודיעין

1. איסור חמץ
על פי ההלכה איסור חמץ בפסח הוא איסור חמור ביותר. איסור זה נכתב בתורה (שמות פרק יב): "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם". וכן (שמות פרק יג ): "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבולך". איסור זה כולל: אכילת חמץ ומוצרים שבהם מעורב חמץ, וכן איסור החזקת החמץ השייך לאדם והנמצא ברשותו (בבית, בחצר, במחסן וכו'). כמו כן אסור לאדם ליהנות מהחמץ שלו בפסח כגון שהוא מאכיל אותו לבהמותיו. אולם אין איסור על האדם לראות חמץ שאינו שייך לו (כגון מי שעובר ברחוב, ורואה חמץ המושלך בו, או חמץ של גוי המתגורר בשכנותו). ואין איסור שימצא ברשותו חמץ השייך לאחרים ואינם באחריותו.

2. הגדרת המושג "חמץ"
חמץ הוא דבר שעשוי מאחד מחמישה מיני דגן (חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל ושיפון) שלאחר שנקצר בא במגע עם מים, (או נוזל אחר שמחמיץ אותו), ועברו עליו ולא שמונה עשרה דקות מאז שבא במגע עם המים ולא נאפה. איסור זה קיים כל עוד החמץ ראוי לאכילת כלב. בכלל איסור חמץ נאסרו מוצרים שיש בהם תערובת חמץ.
ישנם מוצרים נפוצים המיוצרים ממיני דגן, מאפים ומשקים, והרי הם חמץ כגון: בירה, שמרים, ויסקי, ופלים קרקרים, סוגים שונים של ממתקים, איטריות, פתיתים, שקדי מרק, שניצל,גרנולה, וסוגים שונים של תרופות (כיום יש לכל סוג של תרופה גם כזו הכשרה לפסח, ואלו מתפרסמים באינטרנט מידי שנה) אבקת מרק וכו'.

3. ביעור חמץ
התורה מצווה לכלות את החמץ שנמצא ברשותו של האדם. (שמות פרק יב): "אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם". בפניו מספר אפשרויות: לאכול אותו לפני הפסח, או לשרוף את החמץ שנותר בערב פסח. (השנה בגלל שערב פסח חל בשבת ואסור להבעיר אש, עלינו לשרוף ביום שישי ראה לקמן). מן התורה מספיק לבטל את החמץ במחשבה, (לחשוב עליו כאילו הוא חסר ערך או להפקיר אותו לכל מי שרוצה לזכות בו) אולם חכמים החמירו ודרשו לבער אותו לגמרי כדי למנוע מכשול.

את החמץ יש לבער בבוקר שלפני ליל הסדר (ערב פסח) עד השעה החמישית (זמנית – בשעון קיץ בסביבות 11:15 )

4. מכירת חמץ
במקרה שנשאר לאדם כמות גדולה של חמץ, שאם ישרוף אותו יגרם לו הפסד כלכלי קיימת אפשרות הלכתית למכור את החמץ שברשותו לגוי, שאינו חייב במצוות התורה, ובלבד שמכירה זו תיעשה בהתאם להלכה. המכירה מעבירה את הבעלות על החמץ לגוי, וניתן אף להשכיר את הרשות שבה הוא נמצא לגוי. לאחר הפסח אנו חוזרים וקונים את החמץ לעצמנו.
ליתר בטחון אנו מוכרים את החמץ הנמצא בבית גם אם איננו יודעים בוודאות שנותר לנו חמץ גמור.
המכירה מתבצעת בדרך כלל באמצעות הרב המקומי. מוכר החמץ ממנה אותו כשליחו למכור עבורו את החמץ לגוי.
המוכר חותם על טופס הרשאה שבו נכתב שהוא ממנה את הרב לשלוחו.
אדם גם יכול למכור חמץ עבור חברו, כאשר חברו ממנה אותו כשליח למכור עבורו.
נחלקו הפוסקים האם ניתן גם למכור את החמץ עבור אדם אחר ללא ידיעתו שכן הכלל בהלכה הוא "זכין לאדם שלא בפניו", להלכה למעשה יש להתייעץ עם רב (ראה: בשולחן ערוך אורח חיים סימן תמג, וב"שדי חמד" מערכת חמץ ומצה סימן ט אות ב)

5. מכירת חמץ באינטרנט
יש התמהים: כיצד ניתן לבצע את המכירה באמצעות האינטרנט? האם אין מדובר על זירה וירטואלית שיוצרת רושם שמדובר בפיקציה, ולא בפעולה ממשית? וכיצד ניתן לבצע "מעשה קנין" ללא פעולה ממשית?
כיוון שהמוכרים ממנים את הרב כשליחם למכור עבורם את החמץ, (ולא מוכרים לו את חמצם) אין צורך שהם ימנו אותו במפגש פנים אל פנים. המינוי צריך להתבצע באמצעות שטר הרשאה ובאופן בר תוקף מבחינה משפטית. כדי שלא תתבצע פעולה הנראית כפיקציה, ב"כאילו" ללא ממשות משפטית (בלשון הרמב"ם: "להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק ומהתל").
כיום משמש האינטרנט כזירה לביצוע עסקאות מסחריות ממשיות, וחתימה על שטר מכר באינטרנט הוא בר תוקף מבחינה משפטית. על כן ניתן לנצל זירה זו גם לשטר ההרשאה בתנאי שימולאו בו כל הפרטים המקובלים והתקפים בעסקאות מסחריות. (פרטים מזהים, וכתובת דואר אלקטרוני).
יש הסוברים שלא ניתן לבצע מכירת חמץ ללא "מעשה קנין" באמצעות הגבהת חפץ (כפי שנוהגים בעת חתימת שטר הרשאה בפני הרב). אולם למעשה מבחינה הלכתית נפסק שאין הכרח במעשה קנין ואין הוא מהווה תנאי לחלות ההרשאה.
בהקשר זה ראוי לצטט בצורה חלקית את דברי הרמב"ם (הלכות מכירה פרק ה יא-יג): "יש דברים הרבה שאינן צריכין קנין ואין לקניין בהם טעם, כגון וכו'..או עושה שליח, וכו'..וכל כיוצא בדברים אלו. נהגו רוב המקומות להקנות למקצת אלו הדברים או כיוצא באלו, ואומרים וקנינו מפלוני שעשה פלוני שליח, וכו'.., אע"פ שאינו צריך. קנין זה שנהגו להקנות באלו הדברים אינו מועיל כלום, אלא להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק ומהתל אלא שגמר בלבו ואחר כך אמר, לפיכך אם אמר בלב שלם אני אמרתי וגמרתי לעשות דבר זה אין צריך דבר אחר כלל".