שטר הרשאה למכירת חמץ

אנו הרשומים מטה נותנים לרב אליעזר שנוולד ראש ישיבת ההסדר במודיעין, הרשאה גמורה, למכור במכירה גמורה ומוחלטת את כל מיני החמץ שלנו, הנמצאים אצלנו בבתים, במחסנים ובשאר הרשויות, ובכל זה: בין אוכלין, בין משקין הראויים לאדם והראויים לבהמה. בין הנעשה מחמשת מיני הדגן, ובין דבר שבתערובת חמץ או חמץ נוקשה, וכל מיני תבואות וכל מיני גריסין וכל מיני קמח וסובין וכל מעשה מאפה: עוגות, ביסקויט, בורגול, קוסקוס, קווקר, איטריות, מקרונים, בירה, ויסקי. וכן כל מיני צבעים וכל מיני רפואות ועוד מינים שונים שיש בהם חשש חמץ. וכן מינים שונים שנשכחו מלפרטם, וכן חבילות שיש בהם חמץ שנשלחו אלינו מאיזה מקום שהוא ועדיין לא הגיעו לרשותנו. וכל מיני חמץ שדבוקים או נבלעו בכלים באריזות ונפות.
על כל הנ"ל אנו ממנים את הרב אליעזר שנוולד ממודיעין לשליח גמור לעשות בהם כאדם העושה בשלו ממש, ואנו נותנים לו ולשליחו ולשליח שליחו כח הרשאה גמורה למכור את כל הדברים הנ"ל למי שירצה ובאיזה מקום שירצה. וכל מה שיעשה בכל הדברים הנ"ל לא נוכל לומר לתיקוני שדרנוך ולא לעוותי הן לזכות והן לחובה.
ויש כח בידו להקנות באיזה קנין שימצא לנכון את המקומות שבהם מונח חמץ שלנו, השייכים לנו בשכירות או לחלוטין.
ואנו מסלקים את עצמנו כעת מכל וכל שלא תהיה לנו זכות בחמץ הנ"ל. תוקף ההרשאה הזאת הוא מהיום ומעכשיו ביד הרב אליעזר שנוולד שהוא ימכור על פי כוח הרשאה זו וישכיר גם את המקומות, הכל כאמור וכמבואר לעיל, ותהא ידו כידינו ופיו כפינו ועשייתו כעשייתנו, ולא יגרע ולא יפסל שטר כח הרשאה זה משום ריעותא וגריעותא שבעולם מכל מה שהפה יכול לדבר והלב לחשוב ולהרהר כלל ועיקר.

לרקע הלכתי

1. מהו חמץ? ומהו איסורו?
2. מהי מכירת חמץ: מכירה לנכרי. כיצד אנו מבצעים אותה? מהו הזמן שבו צריך לסיים את הטמנת החמץ. 
3. מהי הרשאה למכירת חמץ.
4. מה עושים השנה בערב פסח שחל בשבת.
5. כיצד ניתן לבצע מכירה באמצעות האינטרנט? האם צריך לשם כך לבצע מעשה קנין. עד מתי מתבצעת המכירה?

מושגי יסוד בסיסיים
הערה: כדי לברר מושגים אלה בצורה יסודית יש ללמוד אותם ישירות מספרי ההלכה

הרב אליעזר שנוולד ראש ישיבת ההסדר -  "מאיר הראל" מודיעין

1. איסור חמץ
על פי ההלכה איסור חמץ בפסח הוא איסור חמור ביותר. איסור זה נכתב בתורה (שמות פרק יב): "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם". וכן (שמות פרק יג ): "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבולך". איסור זה כולל: אכילת חמץ ומוצרים שבהם מעורב חמץ, וכן איסור החזקת החמץ השייך לאדם והנמצא ברשותו (בבית, בחצר, במחסן וכו'). כמו כן אסור לאדם ליהנות מהחמץ שלו בפסח כגון שהוא מאכיל אותו לבהמותיו. אולם אין איסור על האדם לראות חמץ שאינו שייך לו (כגון מי שעובר ברחוב, ורואה חמץ המושלך בו, או חמץ של גוי המתגורר בשכנותו). ואין איסור שימצא ברשותו חמץ השייך לאחרים ואינם באחריותו. 

2. הגדרת המושג "חמץ"
חמץ הוא דבר שעשוי מאחד מחמישה מיני דגן (חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל ושיפון) שלאחר שנקצר בא במגע עם מים, (או נוזל אחר שמחמיץ אותו), ועברו עליו ולא שמונה עשרה דקות מאז שבא במגע עם המים ולא נאפה. איסור זה קיים כל עוד החמץ ראוי לאכילת כלב. בכלל איסור חמץ נאסרו מוצרים שיש בהם תערובת חמץ.
ישנם מוצרים נפוצים המיוצרים ממיני דגן, מאפים ומשקים, והרי הם חמץ כגון: בירה, שמרים, ויסקי, ופלים קרקרים, סוגים שונים של ממתקים, איטריות, פתיתים, שקדי מרק, שניצל,גרנולה, וסוגים שונים של תרופות (כיום יש לכל סוג של תרופה גם כזו הכשרה לפסח, ואלו מתפרסמים באינטרנט מידי שנה) אבקת מרק וכו'.

3. ביעור חמץ
התורה מצווה לכלות את החמץ שנמצא ברשותו של האדם. (שמות פרק יב): "אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם". בפניו מספר אפשרויות: לאכול אותו לפני הפסח, או לשרוף את החמץ שנותר בערב פסח. (השנה בגלל שערב פסח חל בשבת ואסור להבעיר אש, עלינו לשרוף ביום שישי ראה לקמן). מן התורה מספיק לבטל את החמץ במחשבה, (לחשוב עליו כאילו הוא חסר ערך או להפקיר אותו לכל מי שרוצה לזכות בו) אולם חכמים החמירו ודרשו לבער אותו לגמרי כדי למנוע מכשול.

את החמץ יש לבער בבוקר שלפני ליל הסדר (ערב פסח) עד השעה החמישית (זמנית – בשעון קיץ בסביבות 11:15 )

4. מכירת חמץ
במקרה שנשאר לאדם כמות גדולה של חמץ, שאם ישרוף אותו יגרם לו הפסד כלכלי קיימת אפשרות הלכתית למכור את החמץ שברשותו לגוי, שאינו חייב במצוות התורה, ובלבד שמכירה זו תיעשה בהתאם להלכה.