ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

זהירות יתירה לקראת גמר הצרה

 היא מתגברת לפני שהיא נגמרת

הרב אליעזר שנוולד  הפרשה בחיי המעשה – וארא - תשפ"א  

כמעט שנה עברה מאז התחילה המגפה ובחסדי שמים 'האור מתחיל להיראות בקצה המנהרה'. מבצע 'חוזרים לחיים' מבצע חיסונים חסר תקדים, ברמה בינלאומית, מסמן את 'תחילת הסוף' של המגפה. אולם דווקא משום כך זוהי תקופה מאתגרת באופן מיוחד, קשה ומסוכנת. לפרק הסיום של צרות בכלל ושל מגפות בפרט יש תכונות משלו שחשוב להכיר כדי לדעת כיצד להתמודד עם אתגריו. הצרה מתגברת לפני שהיא נגמרת. נדרשת זהירות יתירה לקראת גמר הצרה.

פרשת ןארא היא המשך ישיר לסיומה של הפרשה הקודמת. השעבוד למצרים ארך יותר ממאה שנים: "ומשמת לוי התחילו המצרים לשעבדם, וכו'. נמצא משמת לוי ועד שיצאו ישראל ממצרים קי"ו שנה" (סדר עולם רבה פ' ג'), במהלכם הלך השעבוד והחמיר בארבע מדרגות: "ד' גזירות גזר פרעה עליהם וכו'" (שמו"ר א יב).

כעת משה ואהרון באו אל העם ובפיהם בשורת הגאולה: "וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ד' אל משה ויעש האותות לעיני העם. ויאמן העם וישמעו כי פקד ד' את בני ישראל וכי ראה את עניים ויקדו וישתחוו" (שמות ד ל). בעקבותיה: "הרי הבין העם, ורשאי היה להבין, כי לפחות ייפסקו העינויים, ועל כל פנים לא יוסיפו עליהם התעללויות חדשות. הרי נאמר לעיל (ד, לא): "וישמעו כי - פקד וגו'", כי קרבה עת הגאולה, "וכי ראה את - ענים", כי אף אם תתמהמה, יהיו עיני ה' בם בעוניים, ויגן עליהם מעתה והלאה" (רש"ר הירש שמות ה כב). האור של הגאולה החל להראות בקצה מנהרת השעבוד.

לאחר המפגש עם  העם באו משה ואהרון אל פרעה, שלא נענה לדרישתם: "ויאמר פרעה מי ד' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל וגו'" (שמות ה ב), ואף החמיר את תנאי השעבוד: "ויצו פרעה ביום ההוא את הנוגשים בעם ואת שוטריו לאמור: לא תוסיפון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשום! הם ילכו וקוששו להם תבן! ואת מתכונת הלבנים אשר הם עושים תמול שלשום תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי נרפים הם וגו' ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן" (שם פס' ו-ח, יב). זו היתה הגזירה הרביעית, מדרגת השעבוד הקשה מכל קודמותיה: "'ויצו פרעה ביום ההוא', מלמד על הרשע שלא עכב לעשות עמהן רע, וזו היתה גזירה רביעית" (שמו"ר ה יח).

כגודל ציפית העם לגאולה כך היה גודל תסכולם לרגל החמרת השעבוד: "ויפגעו את משה ואת אהרון נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה. ויאמרו אליהם: ירא ד' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו" (שם פס' כ-כא). מכאן התחילה תקופה קשה ומורכבת, השנה של סוף השעבוד: "מכות מצרים י"ב חדשים, שנאמר: "ויפץ העם וגו'" (שמות ה יב), אימתי דרכו של תבן באייר, והם יצאו בניסן, לקו המצריים עשר מכות כל י"ב חדש" (סדר עולם רבא שם). מצד אחד היה זה סוף השעבוד והצרות ובו לקו המצרים י' מכות ובסופה יצאו ממצרים, אולם מצד שני זו היתה התקופה הקשה ביותר, ולקראת סופה, במכת חושך גם מת חלק מהעם.

הקושי התסכול והיאוש אף החמירו, שכן בשל המצב משה עזב את מצרים וחזר למדין לשלושה חודשים: "'דומה דודי לצבי' - מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה, נראה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה. וכמה נכסה מהם? ר' תנחומא אמר: שלשה חדשים הה"ד (שמות ה'): 'ויפגעו את משה ואת אהרון'" (שיהש"ר ב כה).

אין מדובר בתופעה יוצאת דופן זוהי תופעה החוזרת על עצמה: "כי מהידוע שכך היא המדה שבכל יום סמוך לעלות השחר החושך מחשיך ביותר מן חשכת הלילה ואח"כ אור השחר בוקע ועולה. וכן רוב החולים סמוך למיתתם הם מתחזקים ויושבים על המטה ומבקשים לאכול ואח"כ המוות גובר וכו'. כמו כן מה שהרע פרעה לישראל עכשיו יותר ממה שעשה לשעבר זה מופת חותך שקרב קצו, ושזמן הגאולה קרובה לבטל כל פעולותיו של פרעה על כן הוא רוצה להתחזק בפעולותיו וכו'. לפי שעתה הגיע הזמן שיהיה מוכרח לשלחם ולגרשם ע"כ הוא רוצה להתקומם עליהם ביד חזקה, וזה מופת כי קרוב 'ישועתי לבא וצדקתי להגלות'" (כלי יקר שמות ו א).

בשונה מהצרות בשעבוד מצרים, ביציאה ממגפת הקורונה בע"ה יש יותר דברים שתלויים בנו. אסור לנו להכנס לאס"ק ('אוירת סוף קורונה'). אמנם אנחנו כבר רוצים 'להיות אחרי' ולחזור להרגלים אהובים שנמנעו מאתנו, אולם אסר לאבד את הסבלנות, גם אחרי קבלת החיסון הראשון. זה לא נגמר עד שזה נגמר! כשמגיעים כבר לסוף עייפות הנפש מתגברת. השחיקה עלולה לגרום לשאננות מסוכנת. חייבים למשוך עוד קצת, ולשמור על אותה רמת הדריכות. עד שבע"ה תגיעה המגפה לסיומה המוחלט.

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון