ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

השתלבות לא במחיר אבדן הזהות
הפרשה בחיי המעשה – וישלח – תשפ"ב
הרב אליעזר שנוולד – ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין
לפני כשבוע וחצי נאם נשיא המדינה מר יצחק הרצוג בועידת החינוך של מרכז ישיבות בני עקיבא ו'מקור ראשון'. בדבריו הזכיר גם את בית בית סבא הרב הראשי לישראל הרב יצחק אייזיק הרצוג ז"ל, שלדבריו, דרש מהציונות הדתית שלא לוותר על ההשתלבות בחברה הישראלית ובמרחב התעסוקתי, מבלי לוותר על חיזוק הזהות העצמית הדתית לאומית. לא רק להשתלב אלא  אף להתמקם בעמדות הנהגה והשפעה: "בבית סבא וכו', למדתי על החשיבות של חיזוק הזהות היהודית והדתית, וחיזוק הגאווה בזהות הזאת, לצד זאת הדגיש הרב הרצוג תמיד את חשיבות היציאה מגדרות צרות, את ההבנה שהמפגש עם האחר- בזהות, בעמדה ובדעה - הוא בסיס לא רק לשיתופי פעולה, אלא גם להעמקת וחיזוק הזהות, וכו'". הנשיא מצא לנכון להביע ביקורת על הציבור הדתי לאומי דהיום ועל מערכת החינוך שלו שאינה פועלת ברוח זו: "לצערי קיימת לא פעם תחושה כי לאורך השנים החינוך הממלכתי-דתי הקיף לעיתים את עצמו בגדרות. וכו', גם את הישיבה והאולפנא מקיפות – פיזית ומטאפורית – גדרות המגוננות על יושביהם, מפני תכנים שונים, מפני זהויות אחרות, ואפילו, הרשו לי – מפני מורכבות, והרי החברה הישראלית מורכבת ומגוונת וכו'". 
מיותר לומר שאיני מקבל את הביקורת, לא רק בגלל שהיא מתעלמת ממאמצים כבירים שהציונות הדתית עושה כל העת להשתלב, למרות הכל, ולהיות שותפה, ואין כמותה להתמודד עם המורכבויות, בודאי עם נשווה אותה לפשטנות ולרדידות הפושה לצערנו בחלק מהחברה והתרבות, אלא משום שביקורתו מתעלמת מאותם קולות צעקניים שבכל עת שיש מאמצי השתלבות תוך כדי שמירה על הזהות, הם מתריעים על 'הדתה', 'התנשאות', וכינויי גנאי אחרים. 
חלק מהמורשת של יעקב אבינו עבורנו הוא האתגר של ההשתלבות בלי לאבד את הזהות העצמית. במפגש עם עשיו המתואר בפרשתינו הוא מעיד על עצמו: "עם לבן גרתי ואחר עד עתה" (בראשית לב ד). חכמים דרשו: "'גרתי' בגימטריא תרי"ג, כלומר, 'עם לבן' הרשע 'גרתי' ותרי"ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים" (רש"י שם, עפ"י המדרש). בתקופה ששהה בבית לבן הארמי והקים את משפחתו, היה עליו לאזן במדוייק: בין ההשתלבות במשפחת לבן, כאחד מבני המשפחה, ועבודה בשיתוף פעולה עם בני המשפחה ברעיית הצאן, ובין שמירה על העצמיות ועל עצמאותו הרוחנית. על בידול שישמור על עצמיותו ולא ישחק את עקרונותיו.
בהמשך הפרשה מסופר על התמודדות דומה  עת שיעקב הגיע לשכם. 
"ויבוא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבואו מפדן ארם ויחן את פני העיר" (בראשית לג יח). ה'חניה' כללה השתלבות עם אנשי העיר: "מהו ויחן? רב אמר: מטבע תקן להם, שמואל אמר: שווקים תקן להם, ור' יוחנן אמר: מרחצאות תקן להם" (שבת לג ב). ויש שפרשו שאף מגורים משותפים: 'ויחן את פני העיר' - שלא חנה שם כמו בסכות, ששכן במקום בפני עצמו נבדל מן העיר ואנשיה, כי פה חנה לפני העיר מתערב עם אנשי העיר, כי קבע דירתו שם" (מלבי"ם שם). ויש החולקים וסוברים שלמרות השותפות נדרש בידול במגורים כדי לשמור על הזהות: "ויחן את פני העיר' - לפי הפשט. לא נכנס לדור בעיר אלא חנה בחוץ לעיר, ונקרא 'פני העיר'. והוא כמדתו של יעקב להיות בדד ולא מעורב עם אוה"ע" (העמק דבר שם). זוהי סוגיה מורכבת משום שלמגורים המשותפים ישנה השפעה: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו וכו'" (רמב"ם דעות ו א). כאשר ישנה השתלבות בין גישות שונות ואף מנוגדות נוצר מתח, ונוצרת השפעה רוחנית ותרבותית. כמו בחוק המשיכה החומרי כך גם בעולם הרוחני. מטבע הדברים ההשפעה פועלת כלפי מטה, לכיוון המכנה המשותף הנמוך יותר, אל התפיסה הפחות תובענית, הנהנתנית יותר, לגישה הפרקטית לחיים יותר מאשר  לעולם הרוחני והאמוני. רק כאשר ישנה עוצמה רוחנית מיוחדת ביכולתה להתגבר על ההשפעה כלפי מטה ואף עשויה לייצר את המגמה ההפוכה. 
בשכם היתה להשתלבות של משפחת יעקב 'מחיר' נורא. ה'חיכוך' עם אנשי שכם, גרם למעשה דינה: "שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים ולא היתה יוצאה לחוץ. מה עשה שכם בן חמור הביא נערות משחקות חוצה לו מתופפות. ויצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות ושללה ושכב עמה וכו'" (פרקי דר"א לח).

לא ניתן לוותר על ההשתלבות, למרות המורכבות, אולם יש לעשות הכל כדי לשמר את הזהות העצמית לבל תשחק

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון