ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

נצחון הרוח – בימים ההם בזמן הזה

הרב אליעזר שנוולד

הפרשה בחיי המעשה – וישלח - חנוכה  – תשפ"א  

בתחילת פרשתנו מתואר כיצד יעקב ועשיו נעו אחד לקראת השני ב'היכון לקרב'. באופן שכזה התנגשות הלחימתית היתה בלתי נמנעת. "וישבו המלאכים אל יעקב לאמור: באנו אל אחיך אל עשיו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו"  (בראשית  לב ז). "לאמור כאשר אתה הולך לקראתו כן הוא הולך לקראתך, ומהר תפגשו זה בזה" (רמב"ן שם).

לעשיו היה יתרון צבאי ניכר:  "וארבע מאות איש עמו - מוכנים למלחמה" (רבנו בחיי שם). לעומתו: "ויותר יעקב לבדו" (שם פס' כה), רק הוא ובני משפחתו. על כן: "ויירא יעקב מאד ויצר לו וגו'," (שם פס' ח), "כיון שראה יעקב אלופי בני עשו נתיירא אמר: מי יוכל לעמוד כנגד אלופים אלו!?" (תנחומא וישב א). החשש לנוכח יתרונו של עשיו לא היה פחד משתק אלא בסיס לתוכנית פעולה. יעקב לא סמך על הנס, והתחיל בנוהל קרב, ובהערכות למגננה מבצעית: "ויחץ את העם אשר איתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות. ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה" (שם פס' ח-ט). זו היתה היערכות מתוחכמת ומדוקדקת, בשתי רצועות הגנה: "בעוד שהיה עשו נלחם אל המחנה האחת, יש שהות במחנה הנשאר לפליטה לברוח. או לאחר שיכה המחנה הראשון, יהא הוא ואנשיו יגעים ועייפים ויהא המחנה הנשאר לפליטה שלא יהא יגע, וילחם עמם ויהרגם" (חזקוני שם).

אולם יעקב לא הסתפק בהערכות מבצעית. הוא פעל בעוד שני מישורים: "'טובה חכמה מכלי קרב', זה חכמתו של יעקב אבינו, 'מכלי קרב' של עשו הרשע, א"ר לוי: זיינם כלי זיין מבפנים (ציידם בנשק מוסתר מתחת בגדיהם, למקרה שה'מפגש' יהפוך לעימות (א.ש.), והלבישן לבנים מבחוץ (שיראו כמי שפניהם לשלום (א.ש.), והתקין עצמו לשלשה דברים, לתפלה, ולדורון, ולמלחמה. לתפלה מניין? שנאמר (בראשית לב): 'הצילני נא מיד אחי'" (קהלת רבה ט  א). ה'דורון' – ה'מתנה' היה גם חלק מ'נוהל הקרב',  - פעולה דיפלומטית להשגת היעד האסטרטגי ללא קרב. אולם גם בכך יעקב לא הסתפק. כחלק מ'נוהל הקרב' הוא עמד בתפילה לקב"ה; שיסייע בידו, במקום שאין לו יכולת להשפיע. וכפעולה רוחנית מעצימה שחיזקה את 'רוח הלחימה', למקרה שידרש להילחם עם עשיו ואלופיו.

הקרב הוכרע, העימות נמנע, יעקב ניצל ועשיו הולך לדרכו.

מכאן עלינו ללמוד לדורות: "ודע כי יש בפרשה הזאת וכו', ורמז גם כן לדורות למה שעתיד שיארע לנו תמיד עם בני עשו. וראוי לנו לאחוז דרכיו של יעקב שהתקין עצמו לשלושה דברים: למלחמה לתפילה לדורון". (רבנו בחיי שם). במודל לדורות משולבת התפילה וחיזוק 'רוח  הלחימה' בתוך 'נוהל הקרב'. זהו מפתח להצלחה בקרב, במיוחד כאשר מדובר במלחמת מעטים נגד רבים, כשלאוייבנו יתרון כמותי. 'רוח הלחימה הוא מכפיל כח'.

את הרוח המיוחדת של יעקב המשילו חכמים ל'אש', לניצוץ שביכולתו להתגבר, לכלות ולשרוף את החומר, גם מסות גדולות וכבדות שעומדות מולו, 'קש' ו'גמלים': "משל למה הדבר דומה: לגמלים הרבה שהיו טעונין פשתן היה עומד הנפח ותמה ואמר היכן יכנס כל הפשתן הזה?! פקח אחד היה שם אמר לו: מה לך לתמוה ניצוץ אחד יצא ממפוח שלך ויכלה אותו! אף כך כשראה יעקב אבינו עשו ואלופיו נתירא, אמר, מי יוכל לעמוד לי כנגד אלו?!  אמר לו הקב"ה: גץ שלך יכלה אותם, וזה יוסף. דכתיב (עובדיה א): 'והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם וגו'" (תנחומא וישב א).

חכמים קישרו בין העימות בין יעקב לעשיו ובין העימות בין החשמונאים ליוונים: " מדרש. שהרגו יהודה לעשו הרשע כשבקש להרוג את אחיו ויהודה בא והרגו (ירושלמי כתובות א ה"ד, דף כה טור ג). וכו'. והכי איתא במדרש בחנוכה שגזרו גזרות על שבט יהודה לבד, לפי שקבלה היא בידם שהרג עשיו, ודלא כאותו מדרש דאמר ד'חושים בן דן הרגו'" (פירוש בעלי התוספות 'הדר זקנים' - בראשית מט ח).

המודל של שילוב התפילה ב'נוהל הקרב' יושם בצורה מופלאה ע"י יהודה המכבי, שהביא לנצחונותיו בקרבותיו כנגד היוונים. מעטים מול רבים. לפני הקרב המכריע באמאוס, התפלל עם לוחמיו והפיח בהם רוח של אמונה ומוטיבציה, בטחון בקב"ה ונחישות: "ויאמר יהודה לאנשים אשר אתו: אל תיראו מהמונם ומעברתם אל תפחדו. זכרו איך נושעו אבותינו בים סוף כאשר רדף אחריהם פרעה בחיל. ועתה נקרא לשמים אם יחפוץ בנו ויזכור ברית אבות והשמיד את המחנה הזה מפנינו היום. וידעו כל הגויים כי יש פודה ומציל לישראל" (חשמונאים א', ד', ח'-י"ב). וכן נאמר שם: "... אז נסע המחנה ויחן מדרום לאמאוס. ויהודה אמר: התאזרו והיו לבני חייל, והיו מוכנים לבוקר להלחם בגויים האלה אשר התאספו עלינו להשמיד אותנו ואת בית מקדשנו. כי טוב לנו מותנו במלחמה מראות ברעת עמנו ומקדשנו. כאשר ירצו השמים כן יעשו." (חשמונאים א', ג', נ"ז-ס')

  וכן: "ויאמר יהודה: דבר קל הוא שימסרו רבים ביד מעטים, "כי אין לשמים מעצור להושיע ברב או במעט" (שמו"א יד, ו), ולא ברב חיל הניצחון במלחמה, כי מן השמים באה הגבורה.. .. ואנחנו נלחמים בעד נפשנו ותורתנו" (חשמונאים א' ג, יז-יח).

בשבועות האחרונים מתקיים שיח על מלחמת יום הכיפורים בעקבות הסדרה 'שעת נעילה'. יש בה החמצה גדולה. במלחמה זו נוצר 'מהפך' חסר תקדים בהסטוריה, ממצב של כמעט תבוסה ביממות הראשונות להפיכת הקערה על פיה ולניצחון גדול. בגולן צה"ל כבש את המובלעת והגיע ל40 ק"מ מדמשק, ובסיני חצה את התעלה כיתר את הארמיה ה3 והגיע לק"מ ה-101 מקהיר. התשתית לניצחון ולמהפך, מלבד  ניסי שמים, היתה גבורת הלוחמים ו'רוח הלחימה'. הם המשיכו להילחם גם כשסבלו מנחיתות מספרית גדולה, ובמצבים שנראו חסרי סיכוי, מתוך ואמונה בצדקת הדרך.

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון