ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

בנין הזוגיות והמידות

הפרשה בחיי המעשה – חיי שרה – תשפ"ב

הרב אליעזר שנוולד – ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין 

מוסד הנישואין והמשפחתיות נמצא כבר מספר שנים במשבר עמוק. היקף הגירושין בעולם ובארץ מגיע לאחוזים גבוהים מאד. 'אין גרושין שמחים' זהו מצב שלרוב פוגע בשני בני הזוג אולם הנפגעים העיקריים מכך הם הילדים, שנקלעים לעיתים בגיל צעיר מאד, למצב משברי שקשה להם להתמודד איתו. את תוצאותיו הם נושאים בנפשם אח"כ לשנים רבות. התורה אינה מתנגדת לגירושין כאשר כלו כל הקיצין, וישנן תופעות המעידות על כך שבני הזוג כבר אינם יכולים לחיות ביחד. אולם מצוותיה מכוונים לכך שתיווצר התשתית של הערכים והמידות שיעצימו את הזוגיות ויקטינו את הסיכון לגרושין.

מי שמצוי ומכיר מקרוב את המצב, ככתובת לזוגות במשבר, יכול להעיד, בכאב לב, שאחוז גדול ממקרי הגירושין כיום היה יכול להימנע. חלקו משום שכבר בתחילת הקשר הזוגי ההתאמה והמכנה המשותף הזוגי היה רעוע, שניתן בה משקל יתר לפרמטרים חיצוניים, יופי, משיכה, כסף, מעמד חברתי, ולא להתאמה בין אישית, ומסיבות שונות בני הזוג לא שאלו את עצמם מה יהיה ה'דבק' שיחזיק את הזוגיות, ויטפח אותה. חלק אחר שבו מודעות ועבודה זוגית נכונה, ומתמשכת, היתה עשויה לחזק את הזוגיות, והגירושין יכולים היו יכולים להימנע. וחלק נוסף הם גירושין מיותרים, שנגרמו משום שהאצבע על הדק הגירושין היתה קלה מידי, ועילת הגירושין היתה על דברים שהיה ניתן לפותרם, במיוחד כשלוקחים בחשבון את הנזק שעלול להגרם לילדים.

בפרשתנו אנו פוגשים לראשונה את ההתייחסות של התורה לבנין הזוגיות, בזוגיות של יצחק ורבקה, ובבסיס המשותף ליצירת הזוגיות המופלאה שלהם.

אברהם אבינו משביע את אליעזר עבדו: "אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני, וגו' כי אל ארצי ואל מולדתי תלך, ולקחת אשה לבני ליצחק" (בראשית כד ג-ד). בנות הכנעני אינן מתאימות בתפיסת עולמן ליצחק: "התהום המפרידה בין בת כנעני לבין בן אברהם גדולה כל כך, שלעולם לא יתאימו זה לזו וכו'. יכולים שני בני אדם להיות מצוינים כשלעצמם, ועם זה לא יתאימו זה לזה באופים האינדיבידואלי, משום כך: "ליצחק"; יראה אליעזר שתתאים האשה לאופיו האינדיבידואלי של יצחק" (רש"ר הירש שם).

עיקר ההתאמה נבחנה מן ההיבט הערכי והמוסרי, במידות של בני הזוג: "לא אלילי כנען, אלא השחיתות המוסרית שבכנען היתה המניע להחלטתו. אליליות היא ביסודה תעיית השכל, ולזו יש תקנה. אך שחיתות מוסרית תופסת את כל ההויה האנושית על כל עומק הנשמה והרגש, וכאן גם אברהם לא יכול היה לקוות למצוא לבנו אשה צנועה וטהורה במוסרה, אשה שתביא לביתו את פנינת אצילות הדעת וטהרת המוסר" (שם).

בדרך זו ניתן להבין את המבחן שהעמיד אליעזר בבאר: "והיה הנערה אשר אומר אליה: הטי נא כדך ואשתה, ואמרה: שתה וגם גמליך אשקה! אותה הוכחת לעבדך ליצחק" (שם פס' יד). "שאליעזר יודע היה שלא היו מזווגין אשה ליצחק אלא הוגנת לו. לפיכך לקח סימן לעצמו: שאם תהא כל כך נאה במעשיה ושלימה במדותיה עד שכשיאמר לה הגמיאיני נא מעט מים תשיבהו ברוח נדיבה גם גמליך אשקה אותה היא שהזמינו מן השמים ליצחק" ('כסף משנה' עבודה זרה יא ד). בנין הזוגיות של יצחק ורבקה התבסס על תפיסת עולם משותפת ועל מידות טובות.

עבודת המידות היא גם הכח שמעצים את הזוגיות. העבודה שכל אחד מבני הזוג עושה עם עצמו והעבודה המשותפת שלהם כבני זוג, אחד מול השני.

על הבסיס המשותף הזה פרחה אהבתם של יצחק ורבקה, והתייצבה לאורך זמן: "ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וגו'" (בראשית כד סז).

המודל הזה צריך ללמד אותנו בבנין הזוגיות שלנו, כדבריו המופלאים של רש"ר הירש: "כדוגמת נישואין אלה של הבן היהודי הראשון, כן נוסדים הנישואין, רוב הנישואין בישראל, לא על יסוד התשוקה, אלא על פי שיקול התבונה. וכו'. משום כך גוברת האהבה, ככל שהם מרבים להתודע זה לזו. אך רוב הנישואין בעולם הלא - יהודי נגמרים על - פי מה שהם קוראים "אהבה", ואין לו לאדם אלא להציץ בתיאורי הנובילות הלקוחים מהחיים, כדי להיוכח מיד, מה רבה שם התהום בין ה"אהבה" שלפני הנישואין לבין זו שלאחריהם, איך הכל אחר - כך תפל וחסר טעם, מה שונה הכל מתיאור הדמיון, וכו'. "אהבה" זו היתה עיוורת, ועל כל שעל בעתיד - אכזבה; לא כן הנישואין בישראל, שעליהם הוא אומר: ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה! שם החתונה איננה שיא הפריחה, אלא השורש לאהבה! (רש"ר הירש שם).

'מעשה אבות סימן לבנים'! יהי מודל הזוגיות של האבות נר לרגלנו, ונזכה ל'בנין עדי עד' באהבה אחוה שלום ורעות.

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון