ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

חיים של שליחות בעידן פוסט מודרני

הפרשה בחיי המעשה – פרשת וירא  -  הרב אליעזר שנוולד - תש"פ

הפניה האלוקית לאברהם בפרשת העקידה נענית ב'הנני'. "ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם. ויאמר אליו: אברהם! ויאמר: הנני!" (בראשית כב א). גם הפניה של המלאך העוצר אותו מלשלוח ידו בנער נענית ב'הנני'. "ויקרא אליו מלאך ד' מן השמים ויאמר: אברהם אברהם! ויאמר: הנני! (בראשית כב יא).

קריאת 'הנני' של אברהם מבטאת נכונות מוחלטת להישמע לצו האלוקי גם כשהוא עומד במבחן הקשה ביותר לבן אנוש; מול האינסטינקט האבהי הבסיסי והרצון האנושי להמשכיות: "הנני לכהונה. הנני למלכות. הנני לשחוט. הנני להיהרג" (תנחומא הקדום). אמירת 'הנני': מילה אחת, רבת עוצמה ומשמעות:

"'הנני' – לכל שליחות, לכל פקודה, גם לקשה ביותר, לנעלה ביותר מטעם ההשגחה העליונה.

'הנני' לכל פקודה מאת ה', גם הקשה והנשגבה ביותר.

'הנני' – מיד וללא היסוס. ללא תנאי.

'הנני' – כולי, ללא שיעור וללא שיור.

'הנני' – בבחינה של התייצבות, מלאה, מוחלטת, לקריאת מלכו של עולם". (הרב בר שאול "מן הבאר", עמ' 23)

קריאת 'הנני' נגזרת מההבנה שלחיי האדם בעולם יש יעוד: "ימי החיים נתנו להוציא על ידם מן הכח אל הפעל בודאי איזה דבר ממשי" (עולת ראיה ח"א עמ' קה). וכן שקיימת התאמה בין היעוד לבין העיתוי שבו החיים מופיעים בעולם: "לפני שנוצרתי, כל אותו הזמן הבלתי מוגבל שמעולם עד שנוצרתי, ודאי לא היה דבר בעולם שהי' צריך לי. כי אם הייתי חסר בשביל איזו תכלית והשלמה הייתי נוצר, וכיון שלא נוצרתי עד אותו הזמן הוא אות שלא הייתי כדאי עד אז להבראות, ולא היה בי צורך כי אם לעת כזאת שנבראתי, מפני שהגיעה השעה שאני צריך למלא איזה דבר להשלמת המציאות" (עולת ראיה ח"ב עמ' שנו).

כל מסכת חייו של האדם מכוונת למלא ייעוד, תפקיד גדול, ייחודי ואישי המתאים רק לו, היכול להתקיים רק בדור המסוים שבו הוא נולד. הבנה זו מעצבת לאדם את תודעת השליחות. שחייו לא נועדו רק כדי להפיק מהם תועלת אישית והנאה לעצמו אלא לממש את היעוד והשליחות.

מאברהם אבינו עלינו ללמוד על מקומה של השליחות בחיינו: "ומסתבר: "הנני" של אברהם אבינו הוא תורה לזרע אברהם לדורות עולם. אדם מישראל לפי כוחו, זמנו ומקומו, צריך לומר: "הנני" - לאשר נדרש ממנו לפי כוחו באותו זמן ובאותו מקום. "הנני" - לכל אשר ידרש לכלל ולפרט. לכל שליחות, אם נעימה ואם בלתי נעימה, אם קלה ואם קשה, אם של הפסד ואם של שכר. ורק מי שעונה "הנני" - לכל פקודה, זוכה לכבוד וגדולה (בראשית רבה, נה´) "הנני" - היא הדרך: דרך האדם בעולמו של הקב"ה." (הרב בר שאול "ריח מים" עמ' 47).

העידן הפוסט מודרני מאתגר את תודעת השליחות. הוא מערער על קיומה של 'אמת מוחלטת' מחייבת, ואין האדם כפוף אלא לרצונותיו, לתובנותיו הסובייקטיביות, לאינטרסים האישיים וליעדים שהוא מציב לעצמו, כאן ועכשיו. מאידך, 'שליחות' משמעה שיש משהו שנמצא מעל האדם, שיש בו אמת מוחלטת ומחייבת, והוא המצפן המכוון את היעוד של החיים.

הציבור הדתי מאמין בהשתלבות, במעורבות ובשותפות עם החברה הכללית בישראל. בשיח הפנים מגזרי של הציבור הדתי; במערכות החינוך, בתנועות הנוער, בישיבות ובאולפנות, במכינות ובמדרשות – קיים שיח חינוכי של 'שליחות'. גם בחברה הכללית יש מסגרות שבהם שיח זה קיים, בעיקר במסגרות הבטחוניות, במערכות החרום וההצלה, הבריאות, החינוך, הרווחה, במגזר השלישי של גופי ההתנדבות ועוד. אולם יש מסגרות שבהן שיח 'השליחות' פינה את מקומו לתפיסות פוסט מודרניות: להבלטת המוטיבציה ל'מימוש עצמי', לכדאיות, הישגיות ותחרותיות. שיח 'השליחות' עלול להתקבל שם בציניות ואף בלעג, כמושג ארכאי, תמים ולא רלוונטי. ויש שהיא יוצאת כשידה על העליונה ושוחקת את נושאי דגל השליחות שמתקשים למצוא את עצמם חריגים ויוצאי דופן.

מדרכו של אברהם עלינו ללמוד כיצד להמשיך ולהתמודד עם האתגר הגדול של תודעת השליחות בזמננו, לא רק שימורה אלא אף העצמתה, למרות הכל! 

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון