ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

האמנם קץ עידן התמימות

הפרשה בחיי המעשה – פרשת לך לך  -  הרב אליעזר שנוולד - תש"פ

בפרשתנו מצטווה אברהם למול את עצמו כשהוא בן תשעים ותשע שנים: "וירא ד' אל אברם ויאמר אליו: אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים וגו'. ונמלתם את בשר עורלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם" (בראשית יז א-יא). המפרשים נחלקו בפירוש המשמעות של הציווי 'והיה תמים' בהקשר של ברית המילה. האבן עזרא פירש: "והיה תמים - שלא תשאל למה המילה" (שם), שתקבל את הציווי האלוקי על המילה באמון מלא שהמעשה נכון והאמת מורה לעשותו, גם אם התבונה האנושית אינה מסוגלת להבינו עד תום. ה'תמימות' בהקשר זה היא אמון בקב"ה שציוויו נובע מהאמת המוחלטת, ואמונה בטוהר 'מניעיו'; שאין מדובר על ציווי שרירותי, ולא מעורבים בו מניעים זרים, חלילה. "דרש רבי שמלאי, מאי דכתיב (תהלים ט"ו): 'ד' מי יגור באהלך הולך תמים' – 'הולך תמים' זה אברהם, דכתיב: 'התהלך לפני והיה תמים'" (מכות כד א). "מפרש ענין התמימות שהיה מבטל דעתו וחכמתו לגבי צוויו של הקב"ה שלא שאלהו טעם והכרח על מצות מילה" (תורה תמימה בראשית יז  א). התמימות נחוצה ב'מצוות השמעיות' – ה'חוקים' שאין בן אנוש מסוגל להבין את טעמן בהגיון אנושי, כמו המילה, אולם היא נחוצה גם ב'מצוות השכליות' – ה'משפטים' שניתן להבין את טעמן ברמה מסויימת, אולם אין להתנות את קיומן בהבנת טעם המצווה. "והוא כטעם (כמשמעות הפסוק א.ש.): 'יהי לבי תמים בחוקיך למען לא אבוש' (תהילים קיט פ)" (רמב"ן בראשית יז א),

ה'תמימות' היא מידה שאמורה לאפיין את מכלול מערכת היחסים שבין אדם לאלוקיו. היא כוללת גם את הכוונה של מקיים המצוה שעליו לעשותה מתוך הבחירה ב'אמת', 'לשמה', ולא לשם אינטרס זר: "תמים - בכוונה הגונה לשמה" (מצודות דוד תהלים קיט פ).

ה'תמימות' היא מידה בנפש שנחוצה ליחסי הגומלין שבין אדם לזולתו: "ומהי התמימות? שידבר האדם דבריו בלי רמאות ומשאו ומתנו בלי רמאות, ופיו וליבו שוין. שכל מי שהוא אחד בפה ואחד בלב אין נקרא תם. אלא שנקרא חנף ורמאי בלי ספק וכו', וכל שהולך בתמימות עם ד' והבריות הקב"ה משמרו מן החטאים וכו' ומן המידה המשובחת הזאת יצאה מידת האמת שהיא מי"ג מידות שנתייחס בהן הקב"ה וכו' (מעלות המידות לר"י רופא המאה ה13 - המעלה הי"ב התמימות).

ה'תמימות' אמורה לאפיין את יחסי האמון ל'מורי הדרך' הורים ומחנכים, שמה שמנחה אותם זוהי האמת הטהורה ולא מניעים זרים. מכך נגזרת האחריות של מורי הדרך להתנהל באופן שלא יסדוק את האמון שניתן בהם ולא יפרום את התמימות.

במעגלים הרחוקים יותר של יחסי הגומלין בין בני האדם צריך לצייד את התמימות גם במנגנון הגנה מפני אלה שעלולים לנצל אותה בצורה צינית, ערמומית וספקולטיבית. ולשתף בה מידה מסויימת של חשדנות וביקורתיות.  

מסופר על אחד שבא ל"חפץ חיים" והתלונן על שותפו לעסקים שרימה אותו וניצל את תמימותו. ה'חפץ חיים' שאל אותו מדוע הוא לא בחן ובדק את ההתנהלות של שותפו שלא ירמה אותו. והלה ענה משום שזה היה עשוי להיות בניגוד לציווי "תמים תהיה עם ד' אלוקיך!" ענה לו החפץ חיים: כתוב שם להיות תמים עם ד' ולא עם בני אדם!

דבר זה למדנו מיעקב אבינו שהיה 'איש תם יושב אהלים' ומידתו 'אמת', אולם כאשר הגיע ללבן הארמי הרמאי והערמומי, אשר ביקש לנצל את תמימותו, נאלץ לנהוג עימו בערמה נגדית. כאשר הזהירה אותו רחל מערמת אביה ענה: "אחיו אני ברמאות" (בבא בתרא קכג א). וכאשר שאלה אותו (שם): האם מותר לצדיקים לנהוג בערמה? ענה על פי הפסוק: "עם חסיד תתחסד עם גיבור תמים תיתמם, עם נבר תיתבר ועם עיקש תיתפל"

(שמואל ב כב כו). הערמה מול לבן לא פגעה ב'תמימות' הנדרשת במקומה.

במיוחד אמורים הדברים למישור הציבורי; הפוליטי והתקשורתי ועוד גופים ציבורים כוחניים ואינטרסנטיים שלגביהם אסור להתייחס בתמימות לדברים הנאמרים. חדשות לבקרים מתגלה שמאחורי הקלעים והמילים היפות וה'ערכיות' מסתתרים לפעמים כוונות אינטרסנטיות. שהצגה 'תמימה' ואובייקטיבית, כביכול, של עובדות אינה אלא הצגה מגמתית ומניפולטיבית שנועדה לשרת 'אג'נדה' מסויימת. ואף יותר מכך שיש פרסומים שקריים 'פייק ניוז' שנועדו להיות 'ספינים' ולהפיע על דעת הקהל. ולכן בכל אלה צריך להתייחס במידה של חשדנות וביקורתיות ולא לקבל את הדברים ב'תמימות'.

מבלי שהדבר יפגע ב'תמימות' במקום שהיא נצרכת.

רוצים לדבר?

רוצים לברר?

רוצים לבקר?

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון