ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

תהיה בן אדם

הפרשה בחיי המעשה פרשת בראשית תשפ"ג

הרב אליעזר שנוולד – ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין

העולם נתון במאבק תמידי בין תפיסות עולם מנוגדות בתחום האמונה, המוסר והתרבות, בשאלות חברתיות, תפיסות כלכליות, מגדר ומשפחה.  אם נבחן לעומק נמצא שהמחלוקת ביניהן מתחילה מהשורש, מהמחלוקת בשאלות היסוד הגדולות של החיים: מהו האדם, יחודו, יעודו? מהם חיי האדם עלי אדמות? ומה 'מוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה', האם הוא רק 'בעל חיים משוכלל' ואין לו יעוד מיוחד בעולם, או מין נפרד בבריאה? האם יחודו ויתרונו מתמצה בתבונתו היתירה ביחס לשאר בעלי החיים, המאפשרת לו לנצל את העולם לצרכיו הפיזיים והנפשיים, לסיפוק דחפיו ומאווייו. שבתבונתו הוא מפתח את העולם ומעצב אותו עפ"י צרכיו ורצונו כדי לשפר את איכות חייו ולשמירת שרידותו. שהחיים הם מה שהאדם לוקח מהם לעצמו. שהם סך ההצלחות, החוויות וההנאות שצבר בהם. וש'התרבות' היא אמצעי להנעים לאדם את חייו. והקמת המשפחה והמחירים הכרוכים בה היא חלק ממאמץ השרידות בעולם.

או שהאדם הוא 'נזר הבריאה' שנברא ב'צלם אלוקים', כהרכבה מופלאה של גוף ונשמה. שיחודו של האדם הוא בערכיו ומוסריותו. הוא היצור היחיד שיש לו בחירה חופשית לנתב את חייו על פי ערכים נעלים. רק הוא יכול לבחור לשלוט בדחפיו ולדחות את סיפוקיו. לעיתים הוא אפילו מוכן לשלם מחיר כדי שלא להתכחש לערכיו ומוסריותו. שלחיים של כל אדם יש יעוד נעלה, שהוא הרבה יותר גדול וגבוה מהחיים הפיזיים עצמם, והוא מתממש באמצעות העשיה ובערכים הנעלים שהוא מממש במהלכם. שהוא גם נותן משלו לאחרים ולא רק לוקח לעצמו. שהתרבות היא אחת הדרכים להביא ליד ביטוי את גודל רוחו של האדם ואת נפלאות קיומו. שהקמת המשפחה היא חלק ממימוש היעוד הגדול של החיים בהענקת חיים לעולם, והזדמנות לתת מעצמו לאחרים.

אולם כגודל הציפיה מ'צלם האלוקים' שבמין האנושי, כך עלולה להיות האכזבה ממנו כאשר הוא לא עומד בכך, ומשחית את דרכיו.

לאחר השואה כתב הסופר האיטלקי-יהודי פרימו לוי את הספר 'הזהו אדם?' על התלאות שעברו עליו בשואה במחנה אושוויץ. זהו אחד הספרים המפורסמים על השואה. בכותרת הספר יש משום העמדת סימן שאלה על האפשרות לקרוא לנאצים 'בני אדם' לאחר הזוועות שחוללו באכזריותם, באבדם 'צלם אנוש'. וגם למצב אסירי המחנות שבהשפלתם הגיעו למצב המבזה את אנושיותם. שם הוא כותב: "האדם מאמין בכל הווייתו שלחיים יש מטרה; אמונה זאת היא מהותו האנושית וכו'" (שם עמוד 75). "אני ממשיך להיות מופתע מההשפעה של חוסר אנושיות של אדם אחד על אחר." וכו'. "קשה לאבד צלם אנוש כמעט כמו שקשה לברוא אותו". (שם עמוד 162). "מי שהרג היה 'אדם'. מי שנאלץ לסבול אי־צדק ומי שכפה אותו על אחרים גם הוא היה 'אדם'" (שם עמוד 186).

השבת אנו חוזרים ומתחילים לקרוא מ'בראשית'. תיאור הבריאה שב'מעשה בראשית' נחשב לאחד מ'סודות התורה', (משנה חגיגה ב א) ויש בו רבדים רבים גלויים ונסתרים. עיקר הצד הגלוי שבו הוא ללמדנו ערכים ומוסר: "שהרי הכל יודעים שמעשה בראשית הם מכלל סתרי תורה, ואם היו כל הדברים רק פשוטם איזה סתר יש כאן, וכבר אמרו במדרש: "להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם הכתוב בראשית ברא אלקים". והעיקר היא הידיעה העולה מכל הענין לדעת ד', וחיי המוסר האמיתי" (אגרות ראי"ה ח"א צ"א). בעיקר אמורים הדברים על הבנת יחודו של האדם ותכלית בריאתו בעולם. בפרק שחותם את מעשה הבריאה - 'בריאת האדם' נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וגו'" (בראשית א כו).   "עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמַדְנוּ מִכַּאן: לְפִי שֶׁאָדָם בִּדְמוּת הַמַּלְאָכִים וְיִתְקַנְּאוּ בוֹ, לְפִיכָךְ נִמְלַךְ בָּהֶם וכו', בְּצַלְמֵנוּ – בִּדְפוּס שֶׁלָּנוּ. כִּדְמוּתֵנוּ – לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל" (רש"י שם). בדיבור זה בא לידי ביטוי יחודו: "נתייחד בעשיית האדם מאמר בעבור גודל מעלתו כי אין טבעו כטבע החיה והבהמה אשר ברא במאמר הקודם לו וכו'. שתוציא הארץ הגוף מיסודיה כאשר עשתה בבהמה ובחיה כדכתיב (להלן ב ז) וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה ויתן הוא יתברך הרוח מפי עליון כדכתיב (שם) וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים ואמר "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" כי ידמה לשניהם במתכונת גופו לארץ אשר לוקח ממנה וידמה ברוח לעליונים שאינה גוף ולא תמות ואמר בכתוב השני בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ (פסוק כז) לספר הפלא אשר נפלא בו משאר הנבראים וכו'" (רמב"ן שם). על כן "נקרא שמו בעצם אדם מלשון 'אדמה לעליון'" (השל"ה - הקדמת תולדות אדם ג). האדם כנזר הבריאה יש בו נשמה וגוף, ומכך נגזרת מהות חייו ויעודו המוסרי. להיות בן אדם.

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון