ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

תשובת היחיד והיחד

פרשה ומימושה – וילך – שבת תשובה ויום הכיפורים  - הרב אליעזר שנוולד - תש"פ

שבת וילך היא גם 'שבת תשובה' והכנה ליום הכיפורים. בפרשתינו מצוה התורה על מעמד ההקהל. ואנו מבקשים לבחון את הקשר בינו לבין השבת, התשובה, ויום הכיפורים ואת השלכותיו להיום.

במעמד ההקהל התכנס כל העם בבית המקדש והמלך קרא בפניהם בספר 'משנה תורה': "פרשיות שהן מזרזות אותם במצוות ומחזקות ידיהם בדת האמת" (רמב"ם חגיגה ג א). היה זה מעמד קולקטיבי של התחזקות בתורה, במצוות ובתשובה. לא רק 'תשובה' על חטאים אלא במשמעות גבוהה יותר – של השתפרות והתעלות, כפי שלמדנו מתורת הרב קוק זצ"ל, שהתשובה "היא יסוד מתמיד של המציאות כולה, של העולם והחיים כולם, הדוחף אותם לקראת שלמותם" (הר"ש סטרליץ' סוף אורות התשובה). היא התעלות והתחברות למעלה הנשמתית הגנוזה בכל אדם מישראל.

המעמד התקיים בסוף שנת השמיטה במוצאי חג הסוכות: "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה" (דברים לא י). "ופירוש מקץ מ'סוף', וכן כל לשון 'קץ' האמור ענינו 'סוף'" (רבנו בחיי שם). היינו עלולים לחשוב ש'מקץ' הוא בסוף שנת השמיטה, בראש השנה, ולכן התורה הדגישה  שמועדו דווקא בחג הסוכות!: "וזמן הקהל דסוכות למען לעשות התשובה מתוך שמחה" (עטרת ישועה פרשת וילך).

'מקץ' אינו רק סוף שנת השמיטה, אלא גם ה'שיא' של שנת השמיטה. השמיטה היא 'שבת הארץ' – שביתה שנועדה לפנות את תשומת הלב והזמן המושקעים בדרך כלל בעבודת האדמה, בפרנסה, בקרייריזם, ובבנין העולם החומרי, ולהפנות אותם ללימוד תורה ולהתחזקות רוחנית. לאחר שנה שלימה מגיע ה'קץ' - ה'שיא' של ההתעצמות הרוחנית במעמד ההקהל בבית המקדש: "נראה שע"י מצות השמיטה זכו אח"כ לבחינת התכללות וכו'. ונראה שזה היה שכר על שמירת שביעית, וכו', שזכו לשמוע דבר ד' אח"כ במצות הקהל" (שפת-אמת וילך תרמ"ב)

בשבת יש ממד תשובה של היחיד. 'שבת' היא מ'שורש' 'שב' (עפ"י שיטת השורשים של שתי אותיות) – שהוא ה'שורש' של ה'תשובה'. גם השיר של יום השבת: "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לד'" הוא מזמור התשובה שנכתב ע"י אדם הראשון כאשר הופתע לגלות שקין עשה תשובה ונתכפר לו (בר"ר כב יג).  בשביתת השבת 'שב' האדם לעצמו, לדרכו, ולנשמתו היתירה: "היחיד מתנער מחיי-החול לפרקים קרובים - בכל שבת. "בא שבת באה מנוחה", מתחלת הנפש להשתחרר מכבליה הקשים, וכו',  ומבקשת היא לה אז נתיבות עליונות, חפצים רוחניים, כפי טבע-מקורה, וכו'. יום קדוש, וכו'" (הרב קוק זצ"ל הקדמה לשבת הארץ).

גם בשמיטה יש ממד של תשובה. של היחד הקולקטיבי: "את אותה הפעולה, שהשבת פועלת על כל יחיד, פועלת היא השמיטה על האומה בכללה. צורך מיוחד הוא לאומה זו, שהיצירה האלהית נטועה בקרבה באופן בולט ונצחי, כי מזמן לזמן יתגלה בתוכה המאור האלהי שלה בכל מלא זהרו, אשר לא ישביתוהו חיי- החברה-של-חול עם העמל והדאגה, הזעף והתחרות אשר להם, למען תוכל להתגלות בקרבה פנימה טהרת נשמתה בכללותה כמו-שהיא" (שם). ה'תשובה' הקולקטיבית שבמהלך השביעית מגיעה לשיא במעמד ההקהל, שדומה למעמד הר סיני. מעמד שבראשו המלך שהוא הדמות המאחדת את הקולקטיב. הקריאה בתורה מחזקת את המודעות ליעוד הרוחני הקולקטיבי של עם ישראל בארץ ישראל.

 ב'שבת תשובה' יש ממד כפול של תשובה. היא מהווה הכנה לתשובת יום הכיפורים - פסגת התשובה בשנה. בו היחיד מתחבר למלאכיות הנשמתית שבו והוא מכונה 'שבת שבתון': "שביתה לנפש ולגוף, ואחרים אמרו שהוא 'שביתת השביתה' שאין למעלה ממנה" (א"ע ויקרא טז לא).

עברנו תקופת בחירות ובה שיח קולקטיבי של קיטוב, גם בציבור הדתי. היו גם שהביעו בו הסתייגות מחיבור בין הזהות היהודית ומוסדות המדינה, וכאלה שהתייחסו ליהדות כגורם מפריע לניהול המדינה, התפתחותה ושגשוגה. ביום הכיפורים הבעל"ט יתכנס עם ישראל בבתי הכנסת, גם כאלה שביום יום אינם פוקדים את בתי הכנסת. זו תהיה הזדמנות ל'תשובת היחיד והיחד' להעצמת הזהות היהודית המשותפת ולהתאחדות סביבה.  

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ!

התשובה והבחירה

'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה – לפרשת וילך – שבת תשובה תשע"ט  – הרב אליעזר שנוולד

בפרשתנו חושף הקב"ה בפני משה רבנו את העתיד של עם ישראל אחרי מותו. התחזית קודרת. היא כוללת כשלונות וחטאים חמורים שעלולים להביא על עם ישראל עונשים קשים: "ויאמר ד' אל משה הנך שוכב עם אבותיך, וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי ניכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו, ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו. וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאהו רעות רבות וצרות" (דברים לא טז-יז). הסבל של הצרות אמור בדרך כלל לעורר לחשיבה ולחשבון נפש, ולמסקנה שהן לא באו במקרה, שהן מהוות איתות אלוקי כתוצאה מהחטאים והכשלונות. ויש להתעורר לתיקון ולתשובה. אולם בהמשך לתחזית הקודרת, עלולים ישראל לתת פרשנות שגויה לסבל ולצרות: "ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה" (שם). וכתוצאה מכך לא לבחור בדרך התשובה, כמתבקש: "'על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה'. בשביל שסלק שכינתו מתוכנו היו אלה לנו. ובחשבם זה לא יפנו להתפלל ולא לשוב בתשובה" (ספורנו שם). סוג של מלכוד תודעתי שאינו מאפשר חזרה  בתשובה. או שאף אם הוא יעורר את העם לתשובה אין מדובר  בתשובה שלימה מתוך בחירה אמיתית ורצון שלם: "או שיאמר: 'ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי וגו''. לרמוז שאע"פ שהיו חוזרים בתשובה, ראוי להסתיר פני מהם. אחר שהתשובה לא היתה שלימה אלא מתוך צרה, כאומרו: 'ד' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו'' (ישעיה כו טז), ואפי' במלך בשר ודם זה הדבר מגונה, כאומרו: 'מדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם' (שופטים יא ז), כל שכן במלך מלכי המלכים הקב"ה. לכן אמר בכאן: 'ומצאוהו רעות רבות וצרות'. וכשיראו אלו הצרות, 'ואמר ביום ההוא וכו' שהוא יום הצרות, 'הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה'. ואולי אחר שיצאו מהצרה ישובו לקלקולם, כמו שנזכר בפרעה ובנבוכדנצר. לזה אמר 'ואנכי הסתר אסתיר פני מהם', עד שישובו בתשובה שלימה". (צרור המור שם). שכן תשובה ובחירה הם שני צדדים של אותה מטבע. איכות התשובה  תלויה באופן הדוק באיכות הבחירה, הרצון והכנות שמחוללים אותה.

אנו מקובלים מבית מדרשו של מרן הרב קוק זצ"ל שיש שני סוגים של תשובה. תשובה מהחטא, לאחר שאדם עבר עבירה, ו'תשובה עליונה' שהיא בבחינת תיקון המצב הקיים והעלאתו למדרגה גבוהה יותר גם ללא שנעברה עבירה כלשהי: "התשובה העליונה באה מהברקה של הטוב הכללי, של הטוב האלהי השורה בעולמות כולם, אור חי העולמים. נשמת כל האצילית מצטירת לפנינו בהודה וקדושתה, כמה שהלב יכול לספוג. והלא באמת הכל הוא טוב וישר כל כך, והיושר והטוב שבנו הלא הוא בא מהתאמתנו אל הכל, ואיך אפשר להיות קרוע מן הכל, פרור משונה, מופרד כאבק דק שכלא נחשב. ומתוך הכרה זו, שהיא הכרה אלהית באמת, באה תשובה מאהבה בחיי הפרט ובחיי הכלל". (אורות התשובה פרק ב). גם סוג זה תשובה תלוי בבחירה וברצון גדול ואידיאליסטי לתקן ולפעול להעלאת העולם למצבו האידיאלי. ככל שהבחירה והרצון יבואו מתוך עוצמה גדולה יותר  כך גם תגדל עוצמת התיקון שינבע ממנה.

כשם שמעשה התשובה תלוי בבחירת האדם, כך עצם קיומה של אפשרות התשובה בעולם תלוי בקיומה של בחירה חופשית; ביכולת המוחלטת של האדם לשלוט בהחלטותיו. ללא קיומה של בחירה חופשית אין בעולם מושג של 'חטא' אין 'עונש' ואין 'תשובה'. התלות ביניהם התבארה בהרחבה במשנתו של הרמב"ם. זו הסיבה מדוע בחר הרמב"ם לבאר את סוגיות הבחירה החופשית בי"ד החזקה ב'הלכות תשובה' דווקא (ולא ב'הלכות דעות'): "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו וכו. אל יעבור במחשבתך דבר זה וכו'. שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע וכו'. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה וכו'. וכיון שכן הוא נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה וכו'. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו שהרשות עתה בידינו הוא שכתוב אחריו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה וגו'. אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם והוא מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו ומה מקום היה לכל התורה כולה ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק השופט כל הארץ לא יעשה משפט" (הלכות תשובה פרק ה א-ד).

שנזכה לשוב בתשובה שלימה, מתוך רצון ואהבה.

התשובה והבחירה'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה – לפרשת וילך – שבת תשובה תשע"ט  – הרב אליעזר שנוולד

בפרשתנו חושף הקב"ה בפני משה רבנו את העתיד של עם ישראל אחרי מותו. התחזית קודרת. היא כוללת כשלונות וחטאים חמורים שעלולים להביא על עם ישראל עונשים קשים: "ויאמר ד' אל משה הנך שוכב עם אבותיך, וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי ניכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו, ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו. וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאהו רעות רבות וצרות" (דברים לא טז-יז). הסבל של הצרות אמור בדרך כלל לעורר לחשיבה ולחשבון נפש, ולמסקנה שהן לא באו במקרה, שהן מהוות איתות אלוקי כתוצאה מהחטאים והכשלונות. ויש להתעורר לתיקון ולתשובה. אולם בהמשך לתחזית הקודרת, עלולים ישראל לתת פרשנות שגויה לסבל ולצרות: "ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה" (שם). וכתוצאה מכך לא לבחור בדרך התשובה, כמתבקש: "'על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה'. בשביל שסלק שכינתו מתוכנו היו אלה לנו. ובחשבם זה לא יפנו להתפלל ולא לשוב בתשובה" (ספורנו שם). סוג של מלכוד תודעתי שאינו מאפשר חזרה  בתשובה. או שאף אם הוא יעורר את העם לתשובה אין מדובר  בתשובה שלימה מתוך בחירה אמיתית ורצון שלם: "או שיאמר: 'ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי וגו''. לרמוז שאע"פ שהיו חוזרים בתשובה, ראוי להסתיר פני מהם. אחר שהתשובה לא היתה שלימה אלא מתוך צרה, כאומרו: 'ד' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו'' (ישעיה כו טז), ואפי' במלך בשר ודם זה הדבר מגונה, כאומרו: 'מדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם' (שופטים יא ז), כל שכן במלך מלכי המלכים הקב"ה. לכן אמר בכאן: 'ומצאוהו רעות רבות וצרות'. וכשיראו אלו הצרות, 'ואמר ביום ההוא וכו' שהוא יום הצרות, 'הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה'. ואולי אחר שיצאו מהצרה ישובו לקלקולם, כמו שנזכר בפרעה ובנבוכדנצר. לזה אמר 'ואנכי הסתר אסתיר פני מהם', עד שישובו בתשובה שלימה". (צרור המור שם). שכן תשובה ובחירה הם שני צדדים של אותה מטבע. איכות התשובה  תלויה באופן הדוק באיכות הבחירה, הרצון והכנות שמחוללים אותה.

אנו מקובלים מבית מדרשו של מרן הרב קוק זצ"ל שיש שני סוגים של תשובה. תשובה מהחטא, לאחר שאדם עבר עבירה, ו'תשובה עליונה' שהיא בבחינת תיקון המצב הקיים והעלאתו למדרגה גבוהה יותר גם ללא שנעברה עבירה כלשהי: "התשובה העליונה באה מהברקה של הטוב הכללי, של הטוב האלהי השורה בעולמות כולם, אור חי העולמים. נשמת כל האצילית מצטירת לפנינו בהודה וקדושתה, כמה שהלב יכול לספוג. והלא באמת הכל הוא טוב וישר כל כך, והיושר והטוב שבנו הלא הוא בא מהתאמתנו אל הכל, ואיך אפשר להיות קרוע מן הכל, פרור משונה, מופרד כאבק דק שכלא נחשב. ומתוך הכרה זו, שהיא הכרה אלהית באמת, באה תשובה מאהבה בחיי הפרט ובחיי הכלל". (אורות התשובה פרק ב). גם סוג זה תשובה תלוי בבחירה וברצון גדול ואידיאליסטי לתקן ולפעול להעלאת העולם למצבו האידיאלי. ככל שהבחירה והרצון יבואו מתוך עוצמה גדולה יותר  כך גם תגדל עוצמת התיקון שינבע ממנה.

כשם שמעשה התשובה תלוי בבחירת האדם, כך עצם קיומה של אפשרות התשובה בעולם תלוי בקיומה של בחירה חופשית; ביכולת המוחלטת של האדם לשלוט בהחלטותיו. ללא קיומה של בחירה חופשית אין בעולם מושג של 'חטא' אין 'עונש' ואין 'תשובה'. התלות ביניהם התבארה בהרחבה במשנתו של הרמב"ם. זו הסיבה מדוע בחר הרמב"ם לבאר את סוגיות הבחירה החופשית בי"ד החזקה ב'הלכות תשובה' דווקא (ולא ב'הלכות דעות'): "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו וכו. אל יעבור במחשבתך דבר זה וכו'. שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע וכו'. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה וכו'. וכיון שכן הוא נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה וכו'. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו שהרשות עתה בידינו הוא שכתוב אחריו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה וגו'. אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם והוא מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו ומה מקום היה לכל התורה כולה ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק השופט כל הארץ לא יעשה משפט" (הלכות תשובה פרק ה א-ד).

שנזכה לשוב בתשובה שלימה, מתוך רצון ואהבה.

בפרשתנו נפרד משה רבנו מעם ישראל סמוך לפטירתו. עם ישראל נמצא ערב הכניסה לארץ ישראל. משה רבנו חוזר ומדגיש את החובה להשלים את משימת ירושת הארץ, בהנהגתו של יהושע. משה מצווה ומחזק את רוח העם: "חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם, כי ד' אלקיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך". (דברים לא ו). צווי זה דומה לדברי החיזוק של הכהן משוח המלחמה, לפני היציאה לקרב: "כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם וגו'. והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם, ואמר אליהם: שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם, אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם". (דברים כ א). האונקלוס תרגם את כפל לשונו של משה: "אל תיראו ואל תערצו":"אל תחת ואל תתבר". הנצי"ב מפרש על פיו שיש כאן שני סוגים של מצבי משברי בקרב שעלולים להביא לתבוסה כללית: "הערצה הוא שבירת הגדוד שמוסרים עצמם ביד האויב. וכו'. ומחיתה הוא שבירת הלב בפני עצמו". (העמק דבר כאן). כלומר פחד פסיכולוגי של הלוחמים, וסכנת שבירה וכניעה של אחת היחידות שמוצאת עצמה במצב חסר סיכוי בקרב.
האיסור לפחוד בקרב הוא אחד ממצוות הלא תעשה שבתורה (סהמ"צ לרמב"ם ל"ת נח). אולם הוא מעלה שאלה: האם התורה דורשת מהלוחם להתכחש לתחושותיו הטבעיות? הרי הפחד נובע מאינסטינקט טבעי של הרצון לחיות, החשש מסכנת אבדן החיים, מגורל המשפחה, ומפני הלא נודע. התורה לא ניתנה למלאכי השרת?! לפחד גם יש תועלת חיובית שכן הוא מביא את הלוחם לדריכות זהירה לבל יהיה שאנן ויחשוף את עצמו לסכנות מיותרות.
התורה אינה אוסרת פחד טבעי. אלא את החלשת המוטיבציה ללחימה ע"י יצירת פחד מלאכותי, מתוך עיסוק יתר במחשבות על הלא נודע, ומהעצמת האיום והסכנה הנשקפת מהאוייב בצורה לא פרופורציונאלית. מאידך האמונה והביטחון בד' ובעזרתו מצמצמים גם את הפחד הטבעי. (הרמב"ן).
הכהן משוח המלחמה מחזק את הלוחמים, ברמה הטקטית, לבל יפחדו: "כי ד' אלקיכם ההולך עימכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם". (דברים כ ד). הציוי של משה רבנו בפרשתנו מכוון גם לאיסור הפחד ברמה האיסטרטגית, בקרב המנהיגות הלאומית ומקבלי ההחלטות. המלחמה לכיבוש הארץ עתידה להעמיד אתגרים רבים ודילמות בפני המנהיגות. הם ידרשו לשיקול דעת והערכת סיכונים מידתית ואחראית. מצד אחד לא להיות שאננים או לקחת סיכונים מיותרים ומצד שני לא לייצר פחד מלאכותי ע"י העצמת האיומים והסכנה הנשקפת מהאוייב בצורה לא פרופורציונאלית, או מהערכת חסר של היכולת של עם ישראל להתמודד עם האתגר הביטחוני. או מאי התחשבות באפקט של רוח הלחימה שהוא מכפיל כח. "הפחד הנפרז הוא נוטל את זיו החיים של האדם ושל כל החי המרגיש. אין דבר רע ואכזרי בעולם דומה לו. הוא מגדיל את כל הרעות יותר באין ערוך ממה שהם, ומאפיל את זוהר כל הטובות, בחתירחו אשר יחתור מתחת לאשיותיהן להגזים ששם צפונה רעה, תחת הטוב הגלוי. מקור כל חולשה וכל רפיון חמרי מוסרי ושכלי, הוא רק הפחד העובר את גבולו ; הוא יאיים על האדם, שלא יעשה כל דבר לישועתו, שלא ינקף אצבע להצלתו, שמא ינזק, שמא יביא עליו רעה לא יוכל כפרה, עד שהוא עושהו לחלש ומלא רפיון, עד שמעצלות ואפס מעשה הוא נופל בכל רע. וכו'. ולפי מה שיגדל כשרונו של אדם להבין ולהשכיל, כן הוא גדול פחדו המדומה מפעולות המחשבה".(הרב קוק זצ"ל עקבי הצאן עמ' קיט)
גם כאן מחזק משה את רוחם: "כי ד' אלהיך הוא ההלך עמך לא ירפך ולא יעזבך".
יצירת פחד והעצמתו ע"י לוחמה פסיכולוגית, באמצעים מלאכותיים, שאין להם בסיס עובדתי, היא אחד מהדרכים להכריע את הקרב. התורה מצווה לייצר משקל נגד שינטרל את הלוחמה הפסיכולוגית: "אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו - ד' אזהרות כנגד ד' דברים שמלכי העובדי כוכבים עושין: מגיפין בתריסיהם כדי להקישן זה לזה כדי להשמיע קול שיחפזו אלו שכנגדן וינוסו, ורומסים בסוסיהם ומצהילין אותם להשמיע קול שעטת פרסות סוסיהם, וצווחין בקולם, ותוקעין בשופרות ומיני משמיעי קול".
אל ירך לבבכם - מצהלת סוסים, אל תיראו - מהגפת התריסין, ואל תחפזו - מקול הקרנות, ואל תערצו - מקול הצווחה". (רש"י דברים כ ג).
גם ברמה האיסטרטגית יש אפשרות לייצר לוחמת תודעה. כזו שתפגע בחוסן הלאומי ובכח העמידה. שתערער את האמונה בצדקת הדרך, ובתוחלת של המלחמה כדי לממש את היעדים האיסטרטגיים., תפגע במוראל של החברה, תטפח רגשות אשמה על פגיעה בבלתי מעורבים. גם כאן חובה על המנהיגות לייצר משקל נגד שינטרל את מאמצי לוחמת התודעה ע"י חיזוק ערכי והעצמת התודעה הלאומית.

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון