ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

זה לא נגמר גם כשנדמה שזה נגמר

פרשה ומימושה – כי תבוא -  הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט

צפיה דרוכה וממושכת למשהו שיקרה, מאמץ ממושך להשגת יעד כלשהו או להגשים אידאולוגיה כלשהי גורמים לכך שכשהדבר קורה או כשמגיעים אל היעד נדמה שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה, ועתה ניתן להנות מהתוצאות לשבת בשלווה ולנוח על זרי הדפנה. לעיתים כשהאידיאולוגיה הוגשמה יש נטיה לאובדן המתח האידאולוגי עד כדי שקיעה בנהנתנות עצלה והתכחשות לאידאולוגיה בשמה יצאנו לדרך.

ככל שהציפיה היתה גדולה יותר, שהמאמץ היה גדול יותר בדרך אל היעד, או שההישג שהושג היה גדול נטיה זו מתגברת. אולם פעמים רבות אין מדובר בהשגת יעד סופי, אלא ביעד ביניים שגם לאחר השגתו אסור להיכנס לשאננות, צריך לקום ב'יום שאחרי' לגייס תעצומות נפש ולהמשיך, ואסור לאבד את המתח האידאולוגי. צריך לשנן ש'זה לא נגמר, גם כשנדמה שזה כבר נגמר'!

בפרשת השבוע מצווה התורה עם הכניסה לארץ להקים מזבח אבנים שעליהם יכתבו מצוות התורה: "והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ד' אלקיך נותן לך והקמות לך אבנים גדלות ושדת אתם בשיד, וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעוברך. למען אשר תבוא אל הארץ אשר ד' אלקיך נותן לך ארץ זבת חלב ודבש כאשר דיבר ד' אלקי אבותיך לך וגו'. וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב" (דברים כז א-ח).

המפרשים נחלקו מה מהתורה נכתב על האבנים? וכמה מקום היה לכתיבתם? (יש שפרשו שאכן כל התורה היתה כתובה שם (או שהאבנים היו גדולות או כנס מיוחד - רמב"ן שם), או כל התורה כולה מבראשית (דעת מקרא שם), או שרק מנין מקוצר של תרי"ג מצוות היה כתוב שם (רס"ג ואבן עזרא שם), או פרשיות כלליות כ'קריאת שמע' (הואיל משה יהושוע ח לא -דעת מקרא כאן), או את הברכות והקללות (רלב"ג יהושע ח לא). יש דעה  בגמ' סוטה לב א, שהיא נכתבה שם גם בתרגום לשבעים לשון). כנראה שביסודה של המחלוקת עמדה השאלה מה היעוד של הכתיבה האם להזכיר את המצוות או להזכיר את יסודות התורה והאמונה. כך או כך המזבח היה גלעד בולט ומרשים שמזכיר את מצוות התורה או את עיקריה באופן הבולט ביותר.

מה המשמעות של הקמת המזבח וכתיבת ספר התורה בסמוך לכניסה לארץ? למה הוא נועד?

עפ"י הכתוב בפרשתנו - בזכות הדברים הכתובים על המזבח יזכה עם ישראל לירושת הארץ: "למען אשר תבוא אל הארץ אשר ד' אלקיך נותן לך". הרש"ר הירש פירש שבשל כך החובה הזאת היתה לביצוע מיד ביום הכניסה לארץ ללא שיהוי: "מיד בבואכם לעבור את הירדן תעסקו בהקמת האבנים לצורך התורה, ונמצא שתתחילו בהקמתן עוד לפני השלמת המעבר, שכן רק בזכות הקמת האבנים האלה תוכלו לעבור את הירדן ולבוא אל הארץ המובטחת" (רש"ר הירש שם ב-ג). יתכן שהדבר נועד לעמוד מול עיני עם ישראל במעמד כריתת הברית בהר גריזים והר עיבל עם הכניסה לארץ בעת החניכה של המזבח.

הכניסה לארץ לאחר תקופת המדבר הארוכה והציפיה הממושכת היא שלב ביניים ואינה מהווה גמר של התהליך הרוחני שעם ישראל אמור לעצב בארץ. החשש היה שעם הכניסה לארץ תהיה הרגשה של הגעה אל המנוחה והנחלה, שכל אחד יפנה לשכון איש תחת גפנו ותחת תאנתו (עפ"י מלכים א פרק ה פס' ה). וכתוצאה מכך ירד המתח הרוחני והאידאולוגי והמחוייבות לתורה ולמצוות.  כמתואר בשירה: "וישמן ישורון ויבעט. שמנת עבית כשית ויטוש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו" (דברים לב טו). התורה הכתובה והמעמד המיוחד נועד לבטא ש'זה לא נגמר, גם כשנדמה שזה כבר נגמר'! ובכך ישמר המתח לאורך ימים ושנים, והמטרה תושג.

דברים אלה נכתבו עוד טרם התפרסמו תוצאות הבחירות הגורליות. ויקראו לאחריהן, אולם צריך לזכור שהבחירות, יהיו תוצאותיהן אשר יהיו , אינן היעוד הסופי. הן שלב ביניים שבונה את הכלי ומאפשר. אולם לאחריהם נותרה עוד עבודה רבה בדרך למימוש היעדים הרוחניים והאידאולוגיים של עם ישראל בארצו. לשם כך נדרשת סבלנות רבה והרבה תעצומות נפש.

No Photojayafiller@gmail.com" />

ReplyForward

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון