ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

היכן מתי איך ובמי יבחר

הפרשה בחיי המעשה - לפרשת ראה - תש"פ  

הרב אליעזר שנוולד

לזכר הרב עדין אבן ישראל - שטיינזלץ ז"ל

בכ"ח באייר תשכ"ח בבוקר שהינו במקלט בצפת עם אמא ז"ל. האבות כולם, כולל אבא, היו מגוייסים והילדים שהו במקלט עם האמהות. המתח היה גדול. כולם חששו לגורל יקיריהם והיו צמודים למכשירי הרדיו-טרנזיסטור כדי לשאוב מידע. במהלך הבוקר נשמעה הידיעה על כיבוש הר הבית 'הר הבית בידנו'! וכולם נעמדו על רגליהם בהתרגשות ושרו 'ירושלים של זהב'. כילד בן שבע אני זוכר ששאלתי את אמא בתמימות: האם עכשיו יבנו את בית המקדש?! כנראה שלא הייתי היחיד ששאל!

בפרשתנו ישנה התייחסות מיוחדת לבנין בית המקדש – בית הבחירה: "כי אם אל המקום אשר יבחר ד' אלוקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם, לשכנו תדרשו ובאת שמה" (דברים יב ה). הכתוב אינו מזכיר היכן המקום שבו יבנה הבית! (ראה מורה נבוכים ג מה) אלא רק שהוא יבנה ב'מקום אשר יבחר' ד': "אל נקבע את המקום הזה כראות עיננו הסובייקטיבית, אלא הקדשת המקום תהיה תלויה בבחירתו המפורשת של ד'. לא אנחנו נקדיש מקום לד' אלא ד' יסמן לנו את המקום שהוא קבע למקדשו" (רש"ר הירש שם). התורה מבקשת להדגיש שקדושת המקדש נובעת מהבחירה האלוקית שלו ושל מקומו, ולכן לעת עתה מקומו לא מוזכר כלל: "הוא יתברך הבוחר ולא אתם! כי אין כבודו יתברך תלוי במקום אלא הקב"ה מכבד מקומו! לפיכך 'לשכנו תדרשו', לא תדרשו אל המקום אלא 'תדרשו' לשכנו 'איה מקום כבודו' כי הוא יתברך עיקר והמקום טפל לו" (כלי יקר שם). מכאן שה'בחירה' קשורה גם למהות של בית המקדש ולא רק למקומו. על כן אחד משמותיו הוא 'בית הבחירה': "שלש מצוות נצטוו ישראל בביאתן לארץ: נצטוו למנות להן מלך ולבנות להן בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק" (תוספתא סנהדרין ד). וכן קרא הרמב"ם להלכות בנין הבית: 'הלכות בית הבחירה'.

הפרשה כולה עומדת בסימן ה'בחירה' בתחילה היא עוסקת בבחירה: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ד' אלהיכם וגו'. והקללה אם לא תשמעו אל מצות ד' אלהיכם וגו'." (דברים יא כו-כח). ובהמשך הפרשה הקרבת עולות ואכילת שלמים רק ב'מקום אשר יבחר' (שם יב יד), אכילת מעשר שני, בכור, נדרים ונדבות רק ב'מקום אשר יבחר' (שם יב יז-יח, ועוד), ובחתימת הפרשה מצוות המועדות, בהזכרה מיוחדת; העליה לרגל בשלושת הרגלים, השמחה והקרבת קרבנותיהם ב'מקום אשר יבחר' (שם טז א-יז).

ביחס לבנית 'בית הבחירה' לא רק 'המקום' אלא גם 'הזמן' הוא כ'אשר יבחר'. הוא לא ציוי מיידי וגם ולא נאמר מתי. ואכן עברו ארבע מאות חמישים ושמונה שנים מאז הכניסה לארץ ועד הקמת המקדש ע"י שלמה. "כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה ושס"ט שנה עמד משכן שילה וכשמת עלי חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש ומגבעון באו לבית העולמים וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה" (רמב"ם בית הבחירה א ב). ה'זמן' גם תלוי בכך שיקדם לו מינוי מלך ואח"כ מחית עמלק ורק לבסוף הקמת בית הבחירה: "איני יודע איזה יקדום, אם למנות להם מלך אם לבנות להם בית הבחירה אם להכרית זרע עמלק - תלמוד לומר: 'ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לד' בעמלק', משישב המלך על כיסא ד' את מכרית זרע עמלק. ומנין שכיסא ד' זה המלך, שנאמר 'וישב שלמה על כיסא ד' למלך'. ועדין איני יודע איזה יקדום, אם לבנות להם בית הבחירה אם להכרית זרע עמלק - תלמוד לומר: 'אשר ד' אלהיכם מנחיל אתכם', ואומר 'ויהי כי ישב המלך בביתו וד' הניח לו מסביב ואומר ויאמר דוד אל נתן ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלקים יֹשב בתוך היריעה'" (ספרי דברים יב י). מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל סבר שסדר זה רלוונטי גם למקדש השלישי: "אז הגמרא, והמפרשים, והרמב"ם קובעים לנו – סידור מלכות לפני הכל. וכו'. ואחר כך - בניין בית המקדש" (הקלטה מתשכ"ט).

גם זהותו של מי יבנה את הבית היא בבחינת 'אשר יבחר'. הרשות לא ניתנת לכל אחד: "ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל . ויהי עם לבב דוד אבי לבנות בית לשם ד' אלקי ישראל. ויאמר ד' אל דוד אבי יען אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי הטיבות כי היה עם לבבך. רק אתה לא תבנה הבית כי אם בנך היוצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי" (מלכים א ח טז-יט).

גם תוכנית המבנה עצמו היא בבחינת 'אשר יבחר' משום שמידותיו ומידות כליו אינם זהים למידות המשכן וכליו כמצווה בתורה: "ושלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה אחד העיד להן על מקום המזבח ואחד העיד להן על מדותיו וכו'. מזבח שעשה משה ושעשה שלמה ושעשו בני הגולה ושעתיד להעשות כולן עשר אמות גובה כל אחד מהן וזה הכתוב בתורה ושלש אמות קומתו מקום המערכה בלבד ומזבח שעשו בני הגולה וכן העתיד להבנות מדת ארכו ורחבו ל"ב אמות על ל"ב אמות" (רמב"ם בית הבחירה ב ד-ה).

כך גם לגבי עיתוי בנייתו של 'בית הבחירה' העתידי, אמנם מצוות הבניה היא 'לדורות' אולם אין אנו יודעים מתי. גם הוא יתקיים בזמן 'אשר יבחר' להכשרת השעה והתנאים לבניתו. שכן "לשם כך אנו זקוקים לנבואה" (הרב גורן זצ"ל הר הבית ד-ה)

ושמא 'בחירה' זו תלויה גם בבחירתנו: "כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף, עד שיחוננו אבניה ועפרה" (כוזרי ה כז).

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ד' אֱלהֵינוּ וֵאלקֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.

וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עולָם וּכְשָׁנִים קַדְמונִיות.

בחירות גורליות באלול

פרשה ומימושה – ראה -  הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט

פרשתינו פותחת בברכות וקללות: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה: את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ד' אלוקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ד' אלוקיכם וגו'" (דברים יא כו-כח). אולם אלה שונים ממה שהוזכר בפרשת בחוקותי ועתידים להיות מוזכרים בפרשת כי תבוא משום שהם  עתידים להיאמר במעמד הברכה והקללה של כל ישראל בהר גריזים והר עיבל בכניסתם לארץ (רש"י ושפתי חכמים).

הברכות והקללות מציבים בפני עם ישראל את אתגר הבחירה: "הנה נתבאר בפסוק זה שהרשות והבחירה בידו של אדם, רצה להדריך עצמו בדרך ישרה או להתיצב על דרך לא טוב, הכל מסור ברצונו והכל תלוי בבחירתו, ומזה אמר הכתוב (שם ה, כה): 'מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי', למד שאין הקב"ה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע עד שיעשה טובה או רעה אלא הכל מסור בידו. וכו'" (רבנו בחיי שם).

הבחירה החופשית היא אחת מיסודות ושרשי התורה והאמונה: "וזה עיקר גדול ועצום והוא יסוד האמונה. ומפני זה נזכר העיקר הגדול הזה בפתיחת התורה ובחתימתה" (שם). מכוחה של הבחירה החופשית גם נגזרת אחריותו של האדם על מעשיו. היא גם היסוד של התשובה: "אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה, הוא שכתוב אחריו: 'מה יתאונן אדם חי וגו'' וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו שהרשות עתה בידינו. הוא שכתוב אחריו: 'נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה וגו'" (רמב"ם תשובה ה ב).

בהקדמתו לפרשה מבאר רבנו בחיי שהעצלות היא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על הבחירות של האדם: "'מחרף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין' (משלי כ, ד). שלמה המלך ע"ה דרש בספר משלי לבאר כלל כל המדות הטובות כדי שיתרחק האדם מן המדות המגונות ויתקרב אל החמודות, ובכללם מדת הזריזות והעצלה, לפי שמדת העצלה היא שורש לנזקים הרבה וסיבה לכמה מכשולות וכו'. והנה עם מדת הזריזות יוכל האדם לקנות חיי העולם הזה ועם העצלה יכול להפסידם, ועם הזריזות יוכל לקנות חיי העולם הבא ועם העצלה יפסידם, עם מדת הזריזות יקיים המצוות ויגיע לו מהם החיים והטוב והברכה, ועם העצלה יביא עליו המות והרע והקללה, שהרי הרשות נתונה לו והכל תלוי בבחירתו ורצונו וכל הדברים הם מסורין בידו לעשות טוב או רע, ואז תבוא לו ברכה על הטוב והקללה על הרע, וזהו שכתוב: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". (רבנו בחיי הקדמה לפרשת ראה).

ניתן לומר במונחים של ימינו שהעצלות כוללת בתוכה גם את ההימנעות מעשיה מתוך אדישות, אפטיות ומאי התבוננות על הסכנות בעתיד. כשהעיסוק והטרדות של היום יום והדברים הדחופים מונעים להתבונן בחשיבות הדברים. גם דחיינות ואי בחירה היא בחירה. לצד ההפוך.

בדרך כלל מובילות הבחירות הכושלות לתוצאות רעות, אם הבוחר אינו מתכחש לכך הוא מתחרט על בחירתו, אולם זה כבר מאוחר ואת הנעשה אין להשיב.

ישנן בחירות יום יומיות שבהם האדם נדרש לבחור בנושאים יום יומיים לכאן או לכאן, אולם ישנן בחירות גורליות שבהן האדם נדרש לבחור בחירות עקרוניות שישפיעו על חייו מכאן ואילך, בין הברכה לקללה. פעמים שבחירה זו עשויה להשפיע גם על אחרים ואף על הכלל כולו.

המדייק בלשון הכתובים ימצא שבתחילה משה פונה אל היחיד "ראה - לכל אחד ידבר" (אבן עזרא שם), ומיד לאחר מכן אל הכלל: "אמר 'ראה' בלשון יחיד ו'לפניכם' בלשון רבים, כי משה ידבר עם הכל עם היחידים ועם ההמון" (רבנו בחיי שם). במעמד הר גריזים והר עיבל נדרש העם לבחירה גורלית שתשפיע על עתידו בארץ וממנה ואילך הוא נעשה ערב לגורל זולתו: "'ראה' כמדבר ליחיד, 'לפניכם' כמדבר לרבים. לפי שאמרו רז"ל (קידושין מ ע"ב): 'לעולם ידמה לאדם כאילו היה כל העולם מחצה על מחצה זכויות ועוונות עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות'. לכך אמר אל כל יחיד 'ראה' - שיראה בעין שכלו כי כל מעשיו יחזרו 'לפניכם', לכולכם, והזכיר ענין זה בפרשה זו המדברת מעניין הר גריזים והר עיבל כי שם נעשו כל ישראל ערבים זה בעד זה ומצד הערבות רבים נתפסים בעוון היחיד". (כלי יקר שם). מדובר לא רק בהשפעה של היחיד על הגורל של הציבור אלא על בחירה שונה, של הכלל, שבה הכלל בוחר את דרכו כקולקטיב. מאז ואילך הבחירות האישיות משפיעות גם על הכלל, והעיסוק בתשובה בחודש אלול ובימי התשובה אינו נוגע רק לחיים האישים של הפרט אלא גם בהשפעתו על חיי הכלל.

בחודש אלול הקרוב יתקיימו בחירות. לכאורה אין קשר בין בחירות פוליטיות קולקטיביות לבחירות של חודש אלול ושל אלה שבהן עוסקת פרשתנו. אולם למעשה יש ויש. מדובר על בחירות גורליות שלתוצאותיהן תהיה השפעה קריטית במישורים רבים של עתיד חיינו בארץ. החל מסדרי עדיפויות לאומיים, בטחון המדינה ויחסי החוץ שלה וכלה באיזון בין הגורמים המשפיעים על סדר החיים במדינה, שיהיו להם השלכות גם על הזהות היהודית של המדינה בכלל ועל ועולמנו הרוחני בפרט. כל קול קובע ומשפיע! גורלו של הכלל תלוי בבחירות של הפרט ובנכונות שלו לצאת מהאדישות והאפטיות המרדימה, ולמלא את חובתו האזרחית.

בבחירות גורליות אלה יש גם אחריות מסוג נוסף. של מפלגות קטנות שאין להן סיכוי לעבור את אחוז החסימה ובאם הן לא יתעשתו בזמן, הקולות שיבזבזו עלולים להכריע את גורל הבחירות לרעה. ואם חלילה זה יקרה לא יועילו המחאות והכעסים וגם לא החרטה, כי את הנעשה יהיה קשה להשיב.

'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה – לפרשת ראה – תשע"ח  – הרב אליעזר שנוולד

בפרשתנו מזכירה התורה תופעה יחודית ויוצאת דופן שפותחת לנו צוהר נוסף לעולם המופלא של הבחירה האנושית, ולמעגלים המופלאים הכרוכים בה ומגיעים עד כבשונו של עולם.

התרה עוסקת בדין של נביא שקר, מאחז עיניים, שמתחזה בפני העם כנביא אמת שהקב"ה מתקשר איתו. אשר בודה דברים מליבו ואומרם כאילו קבלם מפי הגבורה: "כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן אליך אות או מופת. ובא האות והמופת אשר דיבר אליך לאמור נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם" (דברים יג ב-ג). בצורה שקשה להבינה ניתנה בידו היכולת גם לעשות אותות ומופתים שלא בדרך הטבע כדי להוכיח לעם את 'אמיתות' נבואתו.  

הדבר מעלה את השאלה כיצד הקב"ה 'משתף' פעולה עם נביא השקר ובכך 'מאפשר' לו, כביכול, להטעות את שומעי לקחו? התורה מלמדת שהאפשרות הזו קשורה לעולם 'הבחירה החופשית' והיא מתאפשרת כדי 'לנסות' את העם ולהעמידו במבחן ובאתגר הנאמנות לקב"ה: "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא כי מנסה ד' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ד' אלקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם"  (שם ד). נביא שקר הוא נסיון שהקב"ה מנסה את עם ישראל כדי 'לדעת' שהוא אכן אוהב את הקב"ה בכל מחיר.

המפרשים הראשונים התעמקו בהיבטים שונים של ה'נסיון' מצד הקב"ה כדי 'לדעת'. לשם מה זקוק הקב"ה להעמיד את האדם בנסיון? וכי אין הקב"ה 'יודע' מראש את תוצאותיו? "כבר פירשתי כי אין נסיון בשביל הקב"ה כי הכל גלוי לפניו" (חזקוני דברים יג ד). כלומר הקב"ה יודע מראש מה תהייה הבחירה של האדם, והאם הוא יעמוד בנסיון. "וטעם 'כי מנסה ד' אלקיכם אתכם' לאמור כי ענין המופת אשר בא והראהו השם לזה בחלומו או בכיהונו, רצון האלהים היה בו לנסותכם באהבתו. וכבר פירשתי (בראשית כב א) כי הנסיון יקרא כן מצד המנוסה, ואמר 'לדעת', שיודע בפועל מה שהוא בכח וגלוי לפניו" (רמב"ן דברים יג ד). כלומר ה'נסיון' אינו מיועד לשם ה'ידיעה' האלוקית, אלא כדי 'ליידע' במציאות את מה שנמצא באדם בכח וידוע כבר לקב"ה. החיזקוני מבאר שאכן הקב"ה 'יודע' מה יבחר האדם אולם הוא בחר לנהל את העולם על פי כללי מידת הדין והרחמים והם אינם יודעים מראש מה תהיה בחירתו של האדם בפועל: "'למען אנסנו' - אין נסיון גבי הקב"ה שכל מה שהיה והוה ועתיד להיות גלוי לפניו, אלא נסהו לפני מדת הדין שהיתה מקטרגת עליהם ועל מדת הרחמים שהיתה מבקשת עליהם רחמים יותר מדאי.  'הילך בתורתי' - לא יהא פתחון פה למדת הדין לקטרג עליהם ואף לא יהא פתחון פה למדת הרחמים לבקש רחמים יותר מדאי" (חזקוני שמות טז ד, וראה גם פירושו בדברים ח ב).

אולם עצם הידיעה האלוקית, מראש, מה תהיה הבחירה של האדם, מעלה שאלה לוגית נוספת על הזיקה שבין 'הידיעה והבחירה'. סוגיה מפורסמת שהרמב"ם העלה במלוא עוצמתה. הרי הקב"ה 'יודע' מראש מה תהיה הבחירה של האדם, כיצד נשמר לאדם החופש לבחור כרצונו. האם הוא יכול לבחור בצורה הפוכה ממה שהקב"ה יודע מראש?! ואם לא, אין לו חופש בחירה כלל ועיקר!: "שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו? דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה! אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שניים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד, ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו. וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר: 'כי לא יראני האדם וחי' אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא. הוא שהנביא אמר: 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי'. וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים, אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו". (רמב"ם תשובה ה ה, ועי' בהשגת הראב"ד שם).

אמנם מבחינה לוגית קשה לתבונה האנושית המוגבלת להכיל את המורכבות הזו. מבחינה זו שאלת הידיעה והבחירה אינה שונה משאלות אחרות ביחס למציאות האינסופית של הקב"ה. המציאות היא שלקב"ה יש אפשרות להתנהל באופן שהתבונה האנושית אינה רואה אותה מתאפשרת:  מצד אחד אכן הקב"ה יודע מראש מה תהיינה בחירותיו של האדם, ומאידך היא אינה שוללת את הבחירה החופשית המוחלטת להחליט כרצונו.

הראב"ד שם תוהה על עצם העלאת השאלה ע"י הרמב"ם אולם גם הוא מוצא לנכון להסביר מדוע אין סתירה בין ה'ידיעה' ל'בחירה': "ואע"פ שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה. ואומר: אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד. ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים, שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה. והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות, אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל, והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע, והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא. וזו הידיעה אינה גזירה" (הראב"ד על הרמב"ם שם). כלומר יש הבדל בין ידיעת העתיד שמאפשרת לו להתקיים, ובה לאדם יש בחירה, אולם הקב"ה יודע מה תהיה בחירתו. לבין גזירה שמכתיבה את העתיד, ושם אין מדובר על ידיעה גרידא, אלא על קביעה אלוקית.

האדם המאמין חי בתודעה תמידית שקיימת השגחה וידיעה האלוקית, כולל ידיעת העתיד של מה שהוא עתיד לבחור. ומצד שני הוא מתנהל מתוך אמונה שלימה שלאדם יש בחירה חופשית מוחלטת. ושהידיעה האלוקית אינה מגבילה את הבחירה.

 

בפרשתנו אנו מצווים על הנחת אחת מאבני היסוד של האומה הישראלית, בנית "בית הבחירה", והקמת 'בירה רוחנית' לעם ישראל. "כי אם אל המקום אשר יבחר ד' אלקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה". (דברים יב ה).

בירה זו תאחד ותרכז תחת קורת גג אחת את המרכז הרוחני ואת הריבונות השלטונית הממלכתית. "מקדש מלך עיר מלוכה".
בהמשך הפרשה מצוה התורה על כל העם לעלות ולהתכנס בבירתו הרוחנית, ב"בית הבחירה" שלוש פעמים בשנה. "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ד' אלקיך במקום אשר יבחר. בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות וגו'". (דברים טז טז)

האם יש למצווה זו רק משמעות רוחנית או גם משמעות איסטרטגית?
בכוונת מכוון, התורה אינה מסמנת במפורש את המקום בו יוקם "בית הבחירה". רק שיהיה ב"מקום אשר יבחר ד'". כביכול לא עצם המקום הוא הענין אלא עצם בחירתו ע"י ד'. וכן שיש ענין עצמי ב"דרישתו": "'תדרשו', דרוש על פי הנביא! יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? ת"ל: "לשכנו תדרשו ובאת שמה"! דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך נביא!" (ספרי ראה ח') בחתירה אנושית ובהשתוקקות לאתר את "המקום אשר יבחר ד'". להתאים את הבחירה האנושית מול הבחירה האלקית.

חז"ל והרמב"ם ביקשו להדגיש את הממד של הבחירה האלקית בשימוש בשם "בית הבחירה" (סנהדרין כ ב, ורמב"ם הל' "בית הבחירה" ולא הל' "בית המקדש", אף שאח"כ משתמש בשם זה).
(יש לציין שמטבע הלשון היחודי "המקום אשר יבחר ד'" מוזכר לראשונה בפרשתנו. והוא מוזכר רק בספר דברים ובו הוזכר עשרים ושתיים פעמים הוזכרה בספר דברים מוזכר שש עשרה מהם בפרשתנו).

קיימת זיקה בין בחירת הבירה הרוחנית לבירה השלטונית המדינית. בנית "בית הבחירה" תלויה במינוי המלכות, אשר עתידה לבנות אותו. (גם במלך המצוה למנות את מי אשר "יבחר ד' אלקיך": "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ד' אלהיך בו". (דברים יז טו)
"שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך וכו'. ולבנות בית הבחירה שנאמר: "לשכנו תדרשו ובאת שמה". (רמב"ם מלכים א א). הרמב"ם כותב שם שמינוי המלך קודם לבנין בית הבחירה. ומכאן שמצוות בנין בית-הבחירה אינה יכולה להתקיים כל זמן שאין מלכות בישראל. (שאילת דוד קונט' דרישת ציון וירושלים).

רק בשלב מאוחר מאד תחשף ירושלים כמיקום של הבחירה האלקית. דוד המלך מאתר את מקומו בעזרת שמואל הנביא. "וילך דוד ושמואל וישבו בניות ברמה" (שמואל א יט יח-יט). "היו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם (בית המקדש)" (זבחים נד ב). "למצוא מקום לבית הבחירה מן התורה" (רש"י שם). "הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל". (דה"י א כח יט).

כשהתגלה "המקום אשר יבחר" התברר שהוא גם 'מובחר' מצד עצם מעלתו, שבו אבן השתיה שממנה הושתת העולם. ועוד. (רמב"ם בית הבחירה ב ב). ובעיקר שהוא מקום כלל ישראלי שלא יועד לשבט מסויים.
דוד המלך, הוא גם זה שמתכנן ומכין את התשתיות לבנית בית הבחירה אולם הוא נבנה לבסוף ע"י שלמה המלך.
מדוע בנית בית הבחירה היא משימה של הריבון, המלך, ולא של המנהיגות הרוחנית, הכהן או הנביא?
מדוע בנייתו עוכבה עד הקמת המלכות והשלטון הריבוני של כלל עם ישראל, אשר עבר מהנהגה שבטית למלכות, ומשבטיות מגזרית לישות ריבונית אחת?
מינוי מלך שמשקף את ריבונות הכלל, תלוי בבחירה של העם כולו על כל שבטיו, להתאחד סביב מלכותו. גם בית הבחירה מייצג את הכלל בעם ישראל. בנייתו לא היתה מתאפשרת בלי שעם ישראל יתאחד "בלב אחד כאיש אחד".

עיר הבירה מרכזת בתוכה את מוסדות השלטון וארמון המלוכה. על כן היא אחד מסמלי הריבונות, ויש לה ערך איסטרטגי גבוה. החיבור של הבירה הרוחנית עם הבירה הריבונית הוא מטבע בעלת שתי פנים המשלימות זו את זו. "הכל ענין אחד: שלמות ממלכתית קדושתית של מקדש ומלכות". (שיחות הרצי"ה קוק חיי-שרה תשל"ו) וזאת להבדיל בניגוד לנצרות שסברה שיש להפריד ביניהם: "תנו לאלוהים את אשר לאלוהים ולקיסר את אשר לקיסר." (אוגוסטינוס מהיפו)
השלטון הממלכתי הריבוני בבירה הרוחנית מלמד על המהות הרוחנית היחודית של היהדות, שאינה רוחניות מנותקת מהממד המציאותי ומהריבונות הממלכתית.
מאידך גיסא הריבונות במקום הבירה הרוחנית מבטא שהערך של הקיום הלאומי בעם ישראל, של ריבונותו ויעודו, נובעים מעולמו הרוחני היחודי ולא רק מהיבטים קיומיים של שרידות לאומית.



צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון