ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

כוחי ועוצם ידי

הרב אליעזר שנוולד

הפרשה בחיי המעשה - לפרשת עקב - תש"פ  

 השוואה בין המצב שהיה בעולם לפני משבר הקורונה לבין המצב כעת מצביעה על כמה שינויים דרמטיים. אחד מהם קשור לתודעת השולטנות האנושית בעולם. עד לפני המשבר האנושות ניהלה את העולם ביד רמה. הטכנולוגיה והמדע הגיעו להישגים כבירים ורבי עוצמה. הקידמה נתנה בידי האנושות את הכלים לשלוט במערכות ולהפוך את העולם לכפר גלובלי קטן. למראית עין היה נדמה כאילו האדם הוא השליט הבלעדי והכל יכול בעולם. ככל שהתגברה תודעת עוצמתו של האדם כך פחתה ההכרה בהשפעה האלוקית בעולם ועל היותה גורם מכריע להצלחת האנושות. פחות הזכרה שם ד' ביחס להצלחה, עד כדי התעלמות. במידה מסויימת ככל שגדלה ההצלחה האנושית כך גברה ההתעלמות. מבחינה מסויימת ההתעלמות מנוכחותו של הקב"ה ומהשפעתו על העולם ועל הצלחת האדם חמורה מכפירה אתאיסטית או אגנוסטית. שכן  ה'כפירה' מנהלת, באופן נסתר, סוג של דיאלוג עם קיומו של הקב"ה, גם אם בדרך השלילה. ההתעלמות מוחקת את הנושא מסדר היום, לחלוטין.

וירוס הקורונה המקרוסקופי, והבלתי נראה, החזיר את האנושות לפרופורציות. הוא השבית מערכות שלמות שעליהן היתה גאוות האנושות. זו מצאה את עצמה במגננה ובחוסר אונים מולו. המשבר אילץ את האנושות להכיר בכך שהאדם הוא לא באמת כל יכול. שהוא תלוי בדברים קטנים שהם גדולים ממנו ואינם בשליטתו, וזקוק לחסדי שמים.

בדברי משה לעם ישראל לפני הכניסה לארץ ישראל ישנה ציפיה להצלחתו של עם ישראל ולצד זה אזהרה; בהצלחה המבורכת יש גם סיכונים: "פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך יִרְבְּיֻן וכסף וזהב יִרְבֶּה לך, וכל אשר לך יִרְבֶּה. וְרָם לבבך ושכחת את ד' אלהיך" (דברים ח יא- יד).

הכתוב מתאר הצלחה ורווחה כלכלית גדולה: שובע ורווחה - משפע של יבול, ריבוי נכסים ותשתיות מרווחות - 'בתים טובים תבנה'. אולם: "בניינים ומיטלטלים משקפים פעילות יצרנית, והם עלולים להביא לידי זחיחות הדעת. שהרי רוחו של אדם נוחה מעצמו, כאשר הוא רואה את מעשה ידיו" (רש"ר הירש שם). וכן הוא מציין ריבוי צאן ובקר, ושגשוג כלכלי - 'וכסף וזהב ירבה לך'. "וכל אשר לך ירבה – 'עניני תענוגי בני האדם' (העמק דבר שם) חיי נוחות ואיכות חיים. כל אלה עלולים להביא לגבהות הלב ולגאוה– 'ורם לבבך' ליחס את ההצלחה לעצמך; לכשרונך לתושייתך ולמאמציך, ו'לשכוח' את הקב"ה: "אכן גאווה איננה מביאה לידי שכחת ד' אלא היא עצמה תחילת שכחת ד'" (רש"ר הירש שם).

ה'שכחה' היא סוג של התעלמות. "ואמרת בלבבך כֹּחִי וְעֹצֶם ידי עשה לי את הַחַיִל הזה! וזכרת את ד' אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל" (שם פס' יז-יח), התעלמות מהסיוע האלוקי להצלחה מה'נותן לך כח לעשות חיל'. "שבהתבונן האדם כי החיים הטבעיים וכל מסיבותיהם, הכל ערוכים מאת ד' ית' לתכלית הנשגב של השלמות האנושית, הנה יותר יכיר את קונו כשמספיק לו צרכיו בדברים טבעיים, שצריך ע"ז השתדלות רבה מצדו בחכמה ובדעת ובכח גופני ונפשי. והנה יד ד' אתו על כל פרט מפרטי תנועותיו וימינו תסעדהו, הלא יתקרב יותר בזה אל ציור השלמות, מאלו יעשה לו נס בפעם אחת להמצא לו מחסורו. ע"כ אמר "ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי". ובציורך בהבנה אמתית כמה כח וכמה עוצם יד צריך עד כדי לבא לידי חיל זה, ולכל תנועה קלה עזרת ד' דרושה, אז עי"ז ימשך מה שאמר "וזכרת את ד' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (עין איה ברכות י ב, אות קמג). האנושות נדרשת לפעול כדי לשכלל את העולם ולפתח אותו. היא חייבת להכיר ביכולת האדירות שיש בידה לקדם ולשנות. אולם עליה חהכיר את מגבלותיה ולדעת שההצלחה אינה תלויה רק במעשי אנוש. שיש מרכיבים בהצלחה שאינם תלויים בו. על כן בד בבד עם העשיה האנושית המדוייקת והמרובה היא נושאת עיניה בענווה לשמים, בתפילה לקב"ה להצלחה.  

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון