ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

צו פיוס - במסע המחנות מהמדבר

ללכת אל היעד יד ביד ביחד

הפרשה בחיי המעשה – מסעי - תשפ"ב

הרב אליעזר שנוולד – ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין 

הימים ימי בחירות ופריימריז, ואנו חוזרים אל המחוזות המוכרים לשמצה מסבבי הבחירות הקודמים של 'מחנאות', מחלוקות ופלגנות. כשכל אחד ניסה לתקוף את המחנה היריב, להשחיר את פניו ולהסביר מדוע בחירתו עלולה להיות 'אסון לאומי'. וכל זאת רק כדי לגרוף עוד כמה קולות, ו'לזכות' לעוד קצת 'תשומת לב' תקשורתית. בסבבים הקודמים ה'מחנאות' כבר לא היתה רק בין המחנות, היא פשטה גם למחלוקות בתוך המחנה פנימה, לירי מאסיבי בתוך הנגמ"ש.

נדמה שהמחלוקות הפנימיות היו אף קשות מהמחלוקות שבין המחנות, שבהן הציבור הרחב - ממחנות שונים (למעט המיעוט שבקצוות) ידע לשתף פעולה בחיי היום יום למרות השוני וחילוקי הדעות. במחלוקות הפנימיות, למרות היעד המשותף, ושכולם הבינו שכדי להצליח להשיגו  צריכים לשלב ידיים כאיש אחד, לעיתים התחרותיות גרמה להגביה את להבות המחלוקת לכדי חרמות הדדיות ולחוסר יכולת לדבר איש עם אחיו. ממחנה אחד גדול נוצרו תת-מחנות, והיעד המשותף נפגע. אנו מתפללים שהפעם למדנו לקח ונלך אל היעד יד ביד ביחד!

פרשת מסעי פותחת ברשימה מרוכזת של מ"ב המסעות של עם ישראל מיציאת מצרים ועד לשערי הכניסה לא"י, ובמתכונת קבועה: 'ויסעו מ...', 'ויחנו ב...'. המפרשים תהו: מה הצורך בריכוז רשימת מ"ב המסעות? הרי הם הוזכרו כבר (בשינויים קלים) בתורה, כל אחד במקומו? "ואחר שאלו המסעות אין בכל התורה כולה דבר שיראה שהוא שלא לצורך כמו אלו המסעות, אחר שכבר נזכרו בתורה. ומה צורך לחזור ולכתבם בכאן, אם לא היה בהם צורך גדול גלוי ומפורסם או נעלם מעיני כל רואה" (צרור המור במדבר לג א). לשאלה זו ניתנו מספר פירושים.

נראה שהתורה מבקשת להדגיש שמ"ב המסעות הם למעשה מסע אחד ארוך ליעד. היציאה ממצרים נועדה כדי להביא את עם ישראל ליעד – לא"י. מ"ב המסעות הם תחנות הביניים שבהם חנה עם ישראל בדרך ליעד. חכמים דייקו מהלשון 'ויסעו', 'ויחנו': "כל מקום שהוא אומר 'ויסעו', 'ויחנו', נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת" (מכילתא דרבי ישמעאל יט ב). למרות היעד המשותף במסע הארוך לא"י, והצורך באחדות המטרה ושיתוף פעולה, עם ישראל לא הצליח להתאחד וסבל ממחלוקת פנימית: "בקש הקב"ה ליתן תורה לישראל בשעה שיצאו ממצרים והיו חלוקים אלו על אלו והיו אומרים בכל שעה 'נתנה ראש ונשובה מצרימה'! מה כתיב 'ויסעו מסוכות ויחנו באיתם' היו נוסעין במריבה וחונין במריבה! כשבאו לסיני הושוו כולם אגודה אחת! ויחנו שם ישראל אין כתיב כאן אלא 'ויחן שם ישראל' נעשו הומניא אחת!" (ילק"ש שמות יח רמז רעג). קשיי הדרך והחיים במדבר יצרו מחלוקת פנימית קשה בשאלה: האם בכלל יש טעם להמשיך בדרך הארוכה והקשה: "שסבת המחלוקת היתה על שלא היה להם מנוחה במקום אחד רק גולים ומטולטלים ממקום למקום, והיו מרי נפש, לפיכך היו חולקים ומריבים" (תורה תמימה ביאורים קהלת י יח). האנרגיה השלילית של התמודדות עם הקושי הופנתה למריבה פנימית ומחנאות שסכנה את השגת היעד והעמידו אותו בסימן שאלה.

בחודש אלול שנת תרצ"ג (1932) פרסם מרן הרב קוק זצ"ל מאמר שקיבל את הכותרת 'מסע המחנות'. במאמר זה ביקש להתמודד עם המחלוקת הקשה שהיתה אז בין ה'מחנה הדתי' ל'מחנה החילוני'. דבריו על תופעת המחנאות דאז מתאימה מאד לזמננו: "שכל אחד מהם יתאמר לומר: אני הנני ממחנה זה, השני אומר גם הוא: אני הנני ממחנה זה, וכל אחד ואחד הוא מרוצה מעמדתו - הרי הוא סותם את הדרך של התיקון ושל ההשתלמות משני הצדדים. וכו'. ובמה שנוגע למחשבות של תיקון, של חיפוש מעשים ושל תשובה הלא מיד הוא שולח סקירת עין אל המחנה השני העומד לפניו בכל מערומיו וכו'. והוא חושב בדעתו, שהתשובה במלוא מובנה הלא שם היא דרושה, אליהם הדברים מכוונים, להם ולא לו. וכו'. ונמצא, שמכאן ומכאן הננו עומדים קרחים, ומוצא לרפואת מכאובינו הנפשיים מאין יבוא? וכו'. והננו צריכים להחליט, כי כוח כמוס של הצעדה לטובה ישנו בכל המחנות ובכל אישי האומה, וביחוד בכל אלה שהערך הכללי של ישראל ותקותו יקרים להם באיזו מדה שהיא. נתודע איש אל אחיו בשם ישראל הכללי, לא בשם מפלגתי ומחנתי. נדע, שיש לנו בכל מחנה הרבה מה לתקן והרבה מה לקבל מהאור והטוב זה מזה, ואז תופיע עלינו האורה העליונה הכללית אשר בה נִושע תשועת עולמים, ותתקיים בנו התפילה המוקדשת קודש קדשים, שהננו עתידים להביעה בכל כך המית נפש "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם" (מאמרי הראיה ח"א עמ' 81).

בקריאה לכולם: ללכת אל היעד יד ביד ביחד!

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון