ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

הדינמיקה הבלתי נשלטת של אש המחלוקת

הפרשה בחיי המעשה - לפרשת קורח  -  הרב אליעזר שנוולד - תש"פ

במלאת עשור לפטירת מו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל

מחלוקת קרח, שעל שמו קרויה פרשתנו, מהווה מודל היסטורי ל'מחלוקת שאינה לשם שמים' (אבות ה יז). למחלוקת קרח שותפים דתן ואבירם ואליהם מצטרפים מאתיים חמישים איש מקריבי הקטורת. כל אחד וסיבותיו.

המחלוקת  מסתיימת בצורה טרגית: דתן ואבירם נבלעים באדמה ובו זמנית נשרפים מקריבי הקטורת " (רש"ר הירש במדבר טז לה). לגבי קרח נחלקו חכמים: האם "קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופין (אלא במגפה מת – רש"י)" (סנהדרין קי א).  או ש"קרח מן השרופין ומן הבלועין (שנשרפה נשמתו וגוף קיים, ואחר כך נתגלגל עד מקום הבלועין ונבלע – רש"י)" (שם).

מדוע היה שוני בעונשי השותפים במחלוקת?: "מה ראה הכתוב בחמישים ומתאים איש מקריבים הקטרת שנדונו באש? ומה ראה בדתן ואבירם שנדונו במיתה חמורה שירדו חיים שאולה?" (הריב"א במדבר טז לה). המהרש"א ענה: "המאתיים וחמישים איש לא חלקו רק על כהונה של אהרן וכו'. אבל דתן ואבירם חלקו גם על מעלות משה וכו'. ולכך הר"ן איש לא נענשו רק בשריפת נשמה וגוף קיים וכו'. אבל דתן ואבירם חטאו בכל גופם ומאודם וע"כ נבלעו בכל מכל כל וכו'. (ח"א סנהדרין שם).

לדעה שקרח עצמו 'לא מן השרופין ולא מן הבלועים היה': "כי לא חטא כל כך שטעה. כדאמרינן: שראה שלשלת יוחסין הבאה ממנו, ולכך לא נענש בכל זה, אלא שמת במגפה, בעבור שהוציא דבה על משה ואהרן וכו'. ומאן דאמר ש'היה מן הבלועים ומן השרופים' לפי שהוא היה בעל המעשה וחטא הרבים תלוי בו" (שם)

ועוד: "מדותיו של הקב"ה 'מדה כנגד מדה' וכו'. גם בכאן בעונש השריפה היתה מדה כנגד מדה וכו'" (רבנו בחיי שם). מה היתה כאן ה'מידה כנגד מידה'?

ישנה דינמיקה אופיינית להתפשטות מחלוקת ציבורית, בעיקר כשמדובר בנושאים עקרוניים וטעונים. בעוד ש'מחלוקת לשם שמים' היא מחלוקת עניינית, שמטרתה  להגיע לאמת, מחלוקת שאינה לשם שמים באה על רקע של אינטרסים אישיים או ציבוריים. פעמים רבות היא מתחילה מאינטרס אישי ואחד מן הצדדים מנסה להפוך אותה למחלוקת ציבורית אידיאולוגית כדי להכריע אותה לצדו. הוא מבקש להעצים את כוחו ואת השפעתו ע"י גיוס דעת הקהל לצדו, ובגיוס תומכים שיצטרפו למחלוקת. פעמים רבות קיימת נטיה להשתמש לשם כך במניפולציות, בהתססה דמגוגית נגד בעלי מחלוקתם, בהוצאת שם רע והפצת ידיעות כזב.  

במיוחד הדברים אמורים כאשר המחלוקת היא נגד ההנהגה או על בעלי הסמכות. החולקים נוטים להציג שאין מדובר על ענין אינטרסנטי אישי אלא על ענין ערכי עקרוני או ענין ציבורי והם מבקשים לגייס אנשים נוספים שיצטרפו אליהם למחלוקת ויעצימו את כחם.  

הדינמיקה של המחלוקת דומה בצדדים רבים לדינמיקה של התפשטות דליקה במרחב ול'נזקי אש'. האש ניצתת במוקד מסויים והיא נוטה להתפשט למקומות נוספים: "'כי תצא אש' וכו'. פירוש (בב"ק כב:): 'תצא' משמע אפילו יצאה מעצמה. ובא להזהיר שאפילו המדליק בתוך שלו ויצאה מעצמה והזיקה, שחייב, לפי שלא שמר גחלתו, שהאדם חייב לשמור אשו שלא תצא ותזיק, שדרך האש ללכת מעצמה אף על פי שאינו בעל חיים" (החינוך מצוה נו).  יש מצבים שבהם האש מוצתת בצורה מבוקרת בכוונה להגביל אותה. אולם היא יוצאת מכלל שליטה ומתפשטת. היא עלולה לשרוף גם דברים שלא היתה כל כוונה לשרוף. לפעמים היא גם מתהפכת כנגד מי שהצית אותה: "והיינו שנמשל נזק מחלוקת לנזק אש וכו'. וכידוע הלשון 'אש המחלוקת', ללמד כי כמו שנזק אש איתא וכו' ש'מועד לאכול בין שראוי לה בין שאין ראוי לה', כך מחלוקת עושה דברים שאינו ראוי מצד השכל, וקולט אנשים יקרים שאינם ראוים לכך" (העמק דבר במדבר שם).

גם במציתי אש המחלוקת יש שסומכים על יכולתם לשלוט בלהבות, ומאבדים שליטה על גובהן ועל התפשטותן. לא פעם היא אף פוגעת בהם כבומרנג.

(הערה: כל נסיון שיוך למחלוקת מסויימת היא על אחריות הקורא).

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון