ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

הפקת לקחים בשש אחרי המלחמה

הרב אליעזר שנוולד - הפרשה בחיי המעשה – בהעלותך - תשפ"א 

עתה, ב'שש אחרי המלחמה'*, משנדמו קולות המלחמה (לעת עתה) והתפזר האבק, הגיע הזמן של התחקירים והפקת הלקחים. זה הזמן לבחון לאחור את מה שקרה. ולבחון לעומק את המשמעויות וההשלכות ארוכות הטווח.

'מבחן המציאות' הוא המבחן הגדול ביותר של כל אג'נדה ותפיסת עולם. מלחמה מביאה לידי 'מבחן המציאות' את הנחות היסוד ואת התפיסות האסטרטגיות והבטחוניות של כל אחד מהצדדים. מבצע 'שומר החומות' העמיד במבחן כמה מהם, כאלה שעמדו במרכז השיח הציבורי הפוליטי והבטחוני. כגון: האם ניתן לפתור את בעיית האיום הבטחוני מעזה בשיטת 'הסבבים' ללא הכרעה ומיטוט החמאס, או שמדובר על 'דחיינות' אסטרטגית? האם הימנעות מ'תמרון קרקעי' בעזה נובע מכך שאין בו צורך להשגת המטרות, או שהוא נובע מרתיעה ממחירו? ואם כן, האם זה אומר שהחמאס מצליח 'להרתיע', ולייצר משוואה של 'מאזן הרתעה' מול ישראל? האם החמאס הצליח לחזק את כוחו מארגון קטן ושולי לגורם מוביל בסכסוך עם ישראל? מה 'למדו' האיראנים והחיזבאללה מתוצאות המבצע, האם הוא חיזק את ההרתעה מולם או החליש אותו? מה ניתן ללמוד מהמבצע  על היכולת להתמודד עם אפשרות של ירי מאסיבי יותר  של רקטות לעורף? ועל  החוסן וכח העמידה  של החברה הישראלית בעת משבר? האם ההתעצמות של חמאס מ'סבב' ל'סבב', ילמד על ההשלכות הביטחוניות של יציאה משליטה בשטח ואבדן השליטה הביטחונית הישירה? מה זה מלמד על 'מחירה' של ההתנתקות? והאם ילמדו מכך על הסכנה העצומה של 'מדינה פלשתינאית' ביהודה ושומרון, חלילה? מה למדנו מהתנהלות המגזר הערבי במהלך המבצע על עתיד מערכת היחסים שבין היהודים והערבים בישראל? האם הציבור יפנים שהסכסוך אינו על 'קווי 67' אלא על עצם הקיום של מדינת ישראל ב'קווי 48'? האם עדיין יש סיכוי ל'דו קיום'? האם אופן הטיפול של המשטרה במהומות ובהתפרעויות עלול להשליך על מה שעלול לקרות, חלילה,  במתאר של מלחמה קשה יותר, כמו במתאר של מלחמה עם חיזבאללה בחזית הצפונית, או מלחמה רב זירתית, בו זמנית? מה ניתן ללמוד מתפקודה על האפקטיביות של המשטרה בשמירה על הסדר הציבורי בעת משבר, ועל אבדן ההרתעה שלה? מה ניתן ללמוד מהמבצע על ההסברה שלנו בעולם, ועל מעמד ישראל הזירה הבינלאומית?

תהליך הפקת הלקחים מחייב  תחקור יסודי ומעמיק ללא משוא פנים וללא דעות קדומות. להכנס לעומק של העובדות ומהם ללמוד על  המהות ועל תפיסות היסוד ולא להסתפק בעיסוק בסימפטומים. רק כך נוכל להסיק את המסקנות הנכונות, לתקן ולשפר לעתיד, ולשמר או אף להעצים את מה שהסתבר כמועיל ומוצלח. רק כך נשכיל לזהות את תמרורי האזהרה שמסמנים את הצפוי לנו בעתיד.

 בפרשתנו נקרא על חטא המתאוננים, הראשון בסדרת המשברים במדבר: "ויהי העם כמתאוננים רע באזני ד', וישמע ד' ויחר אפו, ותבער בם אש ד' ותאכל בקצה המחנה" (במדבר יא א).

התגובה לחטא היתה חריפה מאד: "ירדה אש מן השמים והיתה קופלת בהם מתחתיה, עד שלא עמדו לא בין החיים למתים ולא בין המתים לחיים" (ספרי בהעלותך פיס' כז). כל קצוות העם זוטרים ובכירים היו שותפים לחטא: "במוקצין שבהם לשפלות אלו ערב רב. ר' רבי שמעון ב"מ אומר: בקצינים שבהם ובגדולים" (רש"י שם) מה היה חטאם? ומדוע היה עונשם כל כך חמור? ומדוע לא חשפה התורה בצורה ספציפית את חטאם?: "למה יכסה הכתוב על חטאם ולא יגידנו, כאשר עשה בכל המקומות?" (רמב"ן שם) בשל כך ישנו מנעד רחב בהתייחסות של חז"ל לחטא (מלבי"ם שם).

חטא המתאוננים אפוף עמימות. ניתן ללמוד על החטא מעיתויו ומההקשר – הכניסה הקרובה לארץ ישראל. בכ' באייר בשנה השניה ליציאה ממצרים, עם ישראל סיים תקופה של כשנה של שהייה במדבר סיני, והתחיל במסע לקראת הכניסה לארץ ישראל. בתום קצת יותר מחודש (בסוף סיון) הוא התייצב בשערי הכניסה לארץ ישראל (משם נשלחו המרגלים למשימתם לארבעים יום ושבו בליל ט' באב).

המסע הראשון היה מסע מזורז כדי לזרז את כניסתם לארץ (עפ"י רש"י) על כך היתה תלונתם של המתאוננים. אולם ניתן לומר שחטא המתאוננים אינו מצטמצם לאירוע נקודתי. מדובר בסמפטום לבעיה שורשית שהוא חשף והציף: "'ויהי העם כמתאוננים' - אין ויהי אלא שהיה להם דבר מתחילה מלמד שהיו מקולקלים וחזרו לקלקולם הראשון" (ספרי פרשת בהעלותך פיסקא כז). בעיה קדומה ושורשית במוטיבציה להכנס לארץ ישראל: "כאוננים על מת, היו קצרי רוח ומתאבלים על שהיה רוצה הקב"ה להכניסם לארץ ויבאו למלחמה, כי היו יריאים ומקטני אמנה" (רבי יוסף בכור שור שם).

מחז"ל והמפרשים ניתן לצייר פרופיל כללי של חטא המתאוננים: תחילת המסע לארץ היתה שעת מבחן לנכונות של עם ישראל לשאת במחיר המימוש של חזון הכניסה לארץ וירושתה. הן מצד המנהיגות והן מצד הפרט. לצאת מאזור הנוחות ולהתמודד עם הקשיים. לשאת במחיר הדמים של המלחמה, על הארץ, והשגת עצמאות מדינית. היא אמנם באה לידי ביטוי באירוע ספיציפי. אבל האירוע לא היה המהות אלא הסמפטום.

וזוהי אולי הסיבה מדוע הוא לא מתואר בצורה ספיציפית. עונשו היה כבד והוא היה אמור להיות תמרור אזהרה לבאות. למה שעלול לקרות בעוד תקופה קצרה בחטא המרגלים. לצערנו האזהרה לא נקלטה והסוף הידוע הביא לבכיה לדורות.

האם נשכיל להפיק את הלקח.

* שש אחרי המלחמה (צ'כית: Po válce v šest hodin večer, "אחרי המלחמה בשעה שש בערב!") הוא ביטוי שמשמעותו חזרה לשגרה ולמנהגים הרגילים לאחר תקופת מלחמה. מקור הביטוי בספרו של הסופר הצ'כי ירוסלב האשק, "החייל האמיץ שווייק" מתחילת שנות ה-1920.  לאחר מלחמת ששת הימים, גם בעקבות ספרו הפופולרי של יוסי גמזו, "בשש אחרי המלחמה".

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון