ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

שבטיות מגזרית וחלוקת ירושלים

פרשה ומימושה – במדבר - יום ירושלים - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט 

פרשתנו פותחת במפקד צבאי של בני העשרים ומעלה. המפקד נערך בראשית חודש אייר לקראת היציאה למסע הכיבוש של ארץ ישראל וישובה: "שאו את ראש כל עדת - לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל, ובני עשרים ראוים לצאת בצבא המלחמה, שהרי בעשרים בחדש השני הזה נעלה הענן כדבתיב בפ' בהעלותך וכתיב שם: 'נוסעים אנחנו אל המקום וגו', ולכך צוה הקב"ה בתחלת חודש זה למנותן" (רשב"ם במדבר א א). בהערכות ובמפקד ישנה הקפדה על המסגרת השבטית: "למשפחותם - דע מנין כל שבט ושבט" (רש"י במדבר א ב). בראש המפקד השבטי עמד הנשיא: ואתכם יהיו איש איש למטה - כשתפקדו אותם יהיו עמכם נשיא כל שבט ושבט" (רש"י במדבר א ד). הנשיאים גם עתידים לשמש כמפקדים של הכח השבטי במלחמה: "שאלו השנים עשר היו גדולין שבשבטים כדכתיב ואתכם בני אדונכם, והיו שרי אלפים כדכתיב ואתכם הרכב והסוסים" (בעל הטורים במדבר א ד). במפקד גם מצויין המיקום של כל שבט: "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו" (במדבר ב ב). ההיערכות היתה בארבע מחנות על פי הדגלים בארבע רוחות השמים. גם ההתיישבות בארץ ישראל עתידה להיות על פי נחלות שבטיות נפרדות. רק ירושלים ובית המקדש עתידים להיות במקום כללי שלא התחלק לשבטים "כדי שיהא לכל ישראל חלק בו" (ב"ק פ"ב ע"ב, תוס' ד"ה 'ואין מטמא').

ההתארגנות על הבסיס השבטי מעלה את השאלה העקרונית מדוע מלכתחילה עם ישראל בנוי משנים עשר שבטים ולא כמסגרת אחת, ללא אבחנה בין משפחות המוצא? האם החלוקה השבטית וההגדרה המגזרית לא עלולה לפגוע באחדות העם, (כפי שאכן קרה בהמשך)?

נדגיש כי בהיערכות של השבטים היתה גם הקפדה על השוויוניות הייצוגית ללא העדפה ואפליה בין השבטים: "'ואתכם יהיו איש איש למטה' – כדי ליתן גדולה לכל שבט ושבט, וכן מצאנו שאין לך מן השבטים שלא העמידו שופטים ונביאים. 'איש ראש לבית אבותיו הוא' – שלא יתגדל נשיא שבט זה על נשיא שבט זה" (פסיקתא זוטרתא – לקח טוב במדבר א ד).

בנין עם ישראל על שנים עשר שבטיו, אינו קונפדרציה של שבטים. מקור השבטים בעם ישראל הוא ממשפחה אחת של אחים, ולא מהתקבצות של שבטים זרים שהתאגדו לקונפדרציה. על כן האחדות ביניהם היא טבעית. אולם עדיין יש לשאול מה הצורך בשבטיות מלכתחילה?  שכן ההגדרה השבטית המגזרית והשונות בין השבטים עלולה ליצור בידול והתפתחות גישות תפיסתיות שונות ואף מנוגדות שעלולות לפגוע באחדות העם?

אחדות אינה אחידות! היה מי ששגה בעבר וביקש לטשטש את ההבדלים כדי ליצור אחדות: "יחי הטשטוש המאחד!" אולם חכמי הסוד והחסידות בארו כי אדרבא, לכל שבט יש יחוד רוחני משלו שאסור לוותר עליו: "דע כי י"ב סגולות נבראו בעולם, וכל אחד מהם ניתן לשבט אחד" (חסד לאברהם מעין ג נהר יג). "הנה בעניין הזה אמר לי מורי (האר"י) ז"ל שיש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים, וכל שבט ושבט עולה תפילתו דרך שער א' מיוחד לו; והוא סוד י"ב שערים הנזכר בסוף יחזקאל. וכו'. לכן צריכים שערים מיוחדים לכל שבט ושבט. כי כפי שורש ומקור נשמות השבט ההוא, כך צריך להיות סדר תפילתו" (שער הכוונות, עניין נוסח התפילה).

הבנין הרוחני האורגני של עם ישראל זקוק לשנים עשר אבני הבנין הרוחניים של השבטים: "זה הוא הי"ב שבטים שיש לכל אחד הארה מיוחדת עבור בני ישראל" (שפת אמת שמות תרמ"ו). כל אחד זקוק להתפתחות מיוחדת משלו, כדי שלא יטשטש ביחד הם בונים את הבנין הרוחני השלם של עם ישראל.

הרב קוק זצ"ל באר שבתקופת הגלות הטשטשה השייכות השבטית כהכנה לאחדות האומה: "שכחת השבטים ליחוסם היא הכנה לאחדות האומה. על ידי הזכרון של חלוק השבטים היתה הגלות גורמת, שכל שבט יחולק ויפרד לגמרי מכללות האומה, וארס הנכריות היה חודר בחלקים המיוחדים והבדודים" (אורות, ישראל ותחייתו כז). אמנם טשטוש זה השפיע גם על התמעטות התרומה של כל שבט: "אמנם ע"י השכחה הזאת של ההתפרטות נתרבה הבלבול והערבוב, לא רק התפלות המיוחדות וראויות לכל שבט שבט בפני עצמו בתקון העולם נתבלבלו, כי אם כל ערכי החיים, הפנימיים והחיצונים, כל צביוניהם של ההרגשות, הלמודים, המנהגים וההדרכות, שכל אחד מהם במקומו הוא מוסיף תקון אור וחיים מתאים עם הלך הנפש השבטית ובונה את עולמו, והוא לפעמים מעכר וסותר בנין בהיותו מלופף בסדרים שאינם מענינו" (שם). אולם התרומה היחודית של השבטים נקלטה ע"י מה שנטמע ממנה בכלל האומה: "אמנם כל זה מסבב רק צרה ויגון ארעי, אבל בפנימיות החיים חיה היא הנשמה הכללית שנתעוררה הרבה ע"י מחית הקוים הפרטיים" (שם).

לעתיד לבוא תחזור השבטיות באופן מתוקן ומשופר שלא יאיים עוד על האחדות: "ומתוך האחדות הבלולה, המלאה ערבוב וחסרון סדור, יצא לאור תכן חיים מתוקן ומסודר, שיגלה ויראה בהופעת אור חיים של גאולה וישועה, וישראל ישוב על מכונו וכח שבטיו ישוב אליו באחדות הרמונית" (שם). אדרבא הגאולה לא תהיה שלימה עד שלא ישובו כל השבטים לנחלתם וישובו מצוות השמיטה והיובל לתיקונן: "מצות שמיטה דאורייתא, שמיטה בכל אמיתותה, מתגלה רק כשמצות יובל נוהגת. וכו' שמיטה קשורה ליובל, ומצות יובל קיימת רק לאחר שמתבררות הנחלות של כל שבט ושבט. יובל יופיע רק במצב אמיתי של חזרת בנים לגבולם, של בירור נחלותיה השונות של ארץ-ישראל. בית-ישראל בנוי על בנין זה של שנים-עשר שבטים, כשלכל שבט דגל שלו, אבן שלו וערך שלו בכלל ישראל" (שיחות הרב צבי יהודה וישלח סדרה ב - תשל"ד).

חלקם היחודי של השבטים במרקם המאחד לעתיד לבוא, בא לידי ביטוי בנבואת הנביא יחזקאל לעתיד לבוא על שנים עשר שערים לירושלים (לח ל-לה), שער מיוחד לכל שבט.  

אמנם ההשתייכות השבטית הטשטשה אך תכונת השבטיות לא. בתקופה האחרונה מרבים לעסוק במורכבות של ההשתייכות המגזרית והשבטית בחברה הישראלית. מצד אחד יש בכך ברכה. לכל מגזר יש יחוד שנחוץ למרקם הכללי.  אולם מאידך בהתכנסות מגזרית יש סכנה של פילוג. חובה עלינו לעשות ככל יכולתנו כדי למנוע היווצרות שיח שבטי מגזרי של 'אנחנו' ו'הם'. שעלול להביא חלילה לשנאת אחים.

העליה לירושלים ביום ירושלים, ליסוד המאחד של ירושלים ה'עיר שחוברה לה יחדיו' (תהילים קכב ג)  קוראת לנו לפעול לאחדות האומה ב"עיר שעושה כל ישראל חברים" (ירושלמי חגיגה ב ו).

The Strategy of a Learning Nation

Shavuot – Rabbi Eliezer Shenvald

The Festival of Shavuot is "The Time of the Giving of our Torah." The Revelation at Mount Sinai was a formative event where the Torah was given, with all of its 613 mitzvot, to all of Am Israel, as one entity and not as individuals. "'And Israel camped' (in the singular) – as one man with one heart." (Rashi on Shemot 19:2)

The rejoicing over the giving of the Torah is not only for the past but also for the present and the future. The daily Torah study is a continuation of the revelation. "And Rabbi Yehuda opened with (regard to) the honor of Torah and said: 'Take heed and listen Israel! Today you have become a nation…' (Devarim 27:9) But was the Torah given to Israel on that day (that this was said)? Wasn't that day at the end of the fortieth year? This comes to tell us that the Torah is as beloved by those who learn it every day as it was on the day it was given on Mount Sinai." (Brachot 63b) The Torah scholar considers himself as if he received the Torah at Sinai: "And it renews perpetually, and it never ceases from Israel… That a man must see himself as if he is receiving Torah at Mount Sinai (Pesikta Zutra, VaEtchanan) "As all of this glory renews itself for Israel every day, and every moment." (Da'at Tevunot p.7, 153)

Learning Torah is a central mitzvah: "This commands us to teach the wisdom of the Torah and to learn it" (in Rav Kapach's translation: "to teach Torah and to learn it") and this is called "Talmud Torah…" And the enthusiasm and diligence for this mitzvah has become widespread…" (Rambam, Sefer HaMitzvot, positive command 11) The value of "learning Torah "lishmah" (for its own sake) is one of the fundamental values of the Torah and Jewish existence over all the generations. Torah learning "lishmah" as an end to itself, and not as a means to a different end, is unique to the study of Torah and doesn't exist in any other field of learning!

The rejoicing of Matan Torah is the joy of all of Am Israel, since "Every man of Israel is obligated to learn Torah!... whether he is a young man or very old and his strength has weakened… he must appoint himself time to study Torah at day and at night, as it says: 'and you will study it diligently day and night.'" (Rambam, Talmud Torah ch.1, halacha 1)

Sefer HaKuzari describes the Jewish pyramid of values: Torat Israel, Am Israel and Eretz Israel. The Torah is at the top of the pyramid! The Torah is above everything and is the foundation for everything and is weighed as much as all of the mitzvot of the Torah: "There is not one mitzvah which is weighed as much as Talmud Torah, but Talmud Torah is weighed as much as all the mitzvot together." (Rambam, Talmud Torah, ch.3 halacha 3) And this determines our ethical, personal and national order of priorities!

The mitzvah of Talmud Torah transformed Am Israel into a "learning nation" which was exceptional on the landscape of ancient nations, where most of the people were illiterate. Even then Am Israel considered learning a strategic goal, made a point of teaching the boys and established the first schools, and also formulated statutes for mandatory education. (Babba Bathra 21b) (There are those who attribute the disproportionate number of Nobel Prizes received by Jews to this.)

The rejoicing of Shavuot is over the renewal of the luminescence of Matan Torah: "And the root of all of them is the order which the lofty wisdom has prescribed, whereas every enhancement that was added and (every) great light that was lit at any certain time – when that period of time will return, it will radiate light similar to the original light, and the outgrowth of that enhancement will be renewed in him who has received it. And according to this, we were commanded on the holiday everything which we were commanded…   and in this way, (on) the Festival of Shavuot to Matan Torah." (Derech Hashem part 4, ch.7,6)

Nevertheless, in what way is Shavuot different from all other days?

On Shavuot the rejoicing is over Matan Torah as a nation - as one unit and not as individuals, similar to the Revelation at Sinai which was to Klal Israel. And over the generations, the Torah study of Klal Israel retains a special level, "Talmud Torah of the masses" – the transmission of the Torah to the next generation, which is at a higher level than the Torah study of individuals, and more grave than the service of the sacrifices (Megillah 3b), and is worth endangering oneself for: "However one must sacrifice himself for Talmud Torah of the masses and endanger himself for this." (Meshech Chochmah, Shemot 27:11)

Like Rabbi Akiva, who in spite of the decrees against teaching Torah, he endangered himself, "gathered masses in public" and was captured and died for this on Kiddush HaShem. (Brachot 61b)

The main purpose of the Beit Midrash and the yeshiva world is to be the place for the ideal learning, "Torah Lishmah" around the clock, and to be the center for the Klal-Israeli learning, where the Torah is transmitted to the next generations, as it was in the Revelation at Sinai. For this reason, the Beit Midrash has the highest level of moral and spiritual value. (Rambam, Tefillah 11:14)

Of course, the Torah study of every Yeshiva student is a serious personal challenge as well as a great mitzvah. Nevertheless the students are emissaries of the nation and are supposed to learn "Torah Lishmah" – for the sake of Knesset Israel. (Rav Kook, Orot HaTorah 2)

בחירה וזהות עצמית

'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה – לפרשת -  במדבר – שבועות – תשע"ח  – הרב אליעזר שנוולד

ספר במדבר, כשמו, עוסק בקורות את עם ישראל במדבר החל מהשנה השניה לצאתם ממצרים, ועד כניסתם לארץ ישראל. ומתחיל לאחר תיקון חטא העגל, ובנית המשכן: "וידבר ד' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים" (במדבר א א).

חכמים דרשו את הפתיח המיוחד של הפרשה והספר והדגש על המיקום – מדבר סיני: "'וידבר ד' אל משה במדבר סיני' למה במדבר סיני? מכאן שנו חכמים: בג' דברים ניתנה התורה: באש ובמים ובמדבר. באש מנין? 'והר סיני עשן כולו וגו'' (שמות יט),  ובמים מנין? שנאמר (שופטים ה): 'גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים' ובמדבר מנין? 'וידבר ד' אל משה במדבר סיני'. ולמה ניתנה בג' דברים הללו? אלא מה אלו חנם לכל באי העולם, כך דברי תורה חנם הם, שנאמר (ישעיה נה): 'הוי כל צמא לכו למים'. דבר אחר: 'וידבר ה' אל משה במדבר סיני' אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה לכך נאמר במדבר סיני" (במדבר רבא א ז). מדוע המדבר הוא מרכיב כל כך משמעותי בנתינת התורה?

המדבר הוא לא רק התווך הגיאוגרפי שבין ארץ מצרים לארץ ישראל. המדבר הוא המקום שבו עובר עם ישראל תהליך מעצב, חשוב ומשמעותי ביותר בהיסטוריה שלו ושל העולם כולו. המעבר מהשפעה גדולה של תרבות זרה, מצרית, לגיבוש ועיצוב זהות ותרבות רוחנית עצמית. זהות יחודית של עם ישראל שונה מכל העמים: "כי הנה עד יציאת מצרים היו ישראל מעורבים בשאר האומות גוי בקרב גוי, וביציאתם נגאלו ונבדלו" (דרך ה' – ח"ד פ"ח). בטרם יכנס לארצו ויכונן את ממלכתו עם ישראל נדרש לעבור מעין 'סדרת חינוך' רוחנית. לעם מיוחד, בתחילת דרכו, יש צורך בגיבוש זהות עצמית מגובשת וברורה עד כמה שניתן. 'סדרת החינוך' גיבשה את זהותו והיוותה מצפן שכיוון את התנהלותו בצמתי ההיסטוריה שלו מאז ועד עולם. השיא של התהליך היה במעמד מתן תורה במדבר סיני (שאירע בשנה הראשונה לצאתם ממצרים). שהיא מקור הזהות היהודית המבדיל בין ישראל לעמים.

לתהליך זה בחר הקב"ה דווקא במדבר: "המעלה אותנו מארץ מצרים, המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושוחה, בארץ ציה וצלמות, בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם" (ירמיהו ב ו). המדבר היא 'ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם' משום שאין איש יכול להתקיים בו. עם ישראל מתקיים בו באופן ניסי, מתבודד בתוך עצמו ומתבדל מעמי העולם כדי לגבש את זהותו העצמית. במדבר, שהוא 'ארץ' שלא 'ישב אדם שם' -  משתחרר עם ישראל מהתלות בהתמודדות עם צרכי הקיום והשרידות. (עי' גם תפארת ישראל למהר"ל  פרק כו). בשנות המדבר עם ישראל חווה בצורה בלתי אמצעית קיום ניסי, מידי יום. הוא שכן במחנה שמרכזו משכן שבו שרתה שכינה. ומשה רבנו מלמדם את תורת ישראל אשר מבדילה אותו מכל העמים: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו".

 בגלל תהליך עיצוב הזהות העצמית במדבר מכונה עם ישראל כעם שעלה 'מן המדבר'. "'מי זאת עולה מן המדבר' (שיר השירים ח ה). וכי מן המדבר העלה אותם? והלא ממצרים העלה אותם! וכו'" (מדרש זוטא שיר השירים ג ו).  אלא מכאן ש"כל המעלה והדיבור שקנו ישראל הוא מן המדבר! וכן הוא אומר "מי זאת עולה מן המדבר", עילוין של ישראל הוא מן המדבר, תורה מן המדבר, מן מן המדבר, שליו מן המדבר, ענני כבוד מן המדבר, הלבישם רקמה והעדם עדי, והנעילם תחש, ונשא את ראשם, ונתיחסו למשפחותם, ונתחבבו לפני המקום, הכל מן המדבר, שנאמר (דברים ל"ב, י'): "ימצאהו בארץ מדבר", וכו', וכן הוא אומר (ירמיה ל"א, א'): "מצא חן במדבר" (הש"ך במדבר א א).

התהליך המדברי שמתואר בספר במדבר היה מורכב ומסובך. היו בו אירועי גאות ושפל, נסיקה ונפילה, הצלחות וכשלונות, עליות ומורדות, בנין ומשברים. אירועים בהם התעצבה והתגבשה הזהות היחודית וכאלה שבהם היא התערערה והיטשטשה.

בעיון שלנו בפרשיות השבוע אנו מבקשים ללמוד על סוגיות הבחירה; הבחירה הגדולה של החיים ביעוד ובמטרה של החיים, בחירה שמכוונת את מכלול החיים של האדם ליעדם, והבחירה היום יומית הנגזרת ממנה. בפרשתנו אנו מבקשים להצביע על המשמעות הקריטית של גיבוש ה'זהות העצמית' ועל השפעתה על הבחירה ותהליכיה.

'זהות עצמית' היא מכלול של: תכונות אופי מולדות, תפיסת עולם ואמונה, ערכים, יעוד בחיים ושאיפות מכוננות. היא נותנת תשובה לשאלה מי אני? הזהות העצמית מבדלת את האדם ומייחדת אותו מזולתו. הפסיכולוג היהודי אריק אריקסון סבר שאחת מהמשימות של האדם בתהליך בנית האישיות הוא לגבש ולעצב את זהותו העצמית. הוא העמיד את התהליך כניגוד להבניה החברתית ולמה שהחברה משדרת לאדם.

תהליך העיצוב של הזהות העצמית הוא סוג של 'מדבר' אישי, שיש בו בידול מסויים והתכנסות בתוך ה'אני' העצמי. בתהליך זה עליו להתמודד עם השפעות חיצוניות שעלולות לטשטש אותה.

'זהות עצמית' היא המצפן המורה לאדם את הכיוון בחיים. במיוחד כאשר אדם נמצא במצוקה או כאשר  הוא ניצב בצומת דרכים בחיים ועליו להכריע לאן לפנות ובאיזה אפשרות לבחור. לבחור עפ"י ה'זהות העצמית' שלו ולא על פי מה שנחשב אצל אחרים. ה'זהות העצמית' קוראת לאדם להיות הוא עצמו ולא להיות חקיין המחקה באופן חיצוני את התנהגותם של אחרים. לשם כך זקוק האדם לזקק את תפיסת ה'אני' שלו בתוכיותו. "'ואני בתוך הגולה', ה'אני' הפנימי העצמי, של היחיד ושל הציבור, אינו מתגלה בתוכיותו רק לפי ערך הקדושה והטהרה שלו, וכו'. חטאנו עם אבותינו, חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת איכה, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחוואה לאל זר" ('אורות הקודש' ח"ג עמוד קמ). הרב קוק מסמן את המשבר התרבותי שפוגע בגיבוש הזהות העצמית: "באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח, וכיון שאין אני, אין הוא, וקל וחומר שאין אתה" (שם).

המשימה המוטלת על האדם היא: "את האני שלנו נבקש, את עצמנו נבקש ונמצא" (שם).

 

פרשת השבוע, וכך גם החומש כולו, נקרא 'במדבר', למרות שלא כך פותחת אותו התורה. הפרשה עוסקת במפקד של שבטי ישראל, לפי יוצאי צבא, ובארגון המדוקדק של מחנה ישראל באופן שייעצב את התנהלותו בזמן שהייתו במדבר.

 

 

ספר במדבר מקיף את רובה המוחלט של תקופת השהות במדבר, מחודש אייר של השנה השניה ליציאת ממצרים ועד לערב הכניסה לארץ. לכתחילה השהות במדבר היתה אמורה להיות קצרה, והיא הוארכה בשל חטא העגל וחטא המרגלים.

יש נטיה להתייחס לספר במדבר כאל ספר המתאר את קורותיהם של עוברי דרכים בדרך אל יעדם. כשהדרך והשהות של עם ישראל במדבר- לא היתה בעלת חשיבות משל עצמה, מלכתחילה, וגם לא לתחנות הביניים שבדרך. האמנם?!

 

 

השוואה בין פתיחת החומש והפרשה לפתיחת חומש ויקרא, תגלה שני פסוקים דומים: "ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמור"; "וידבר ה' אל משה במדבר סיני". אולם חומש 'ויקרא' מכונה על שם המילה הראשונה הפותחת אותו, ואילו חומש במדבר לא נקרא 'וידבר' אלא על שם המקום שבו היה ה'דיבור' למשה, (לכאורה על פי זה היה צריך חומש 'ויקרא' להיקרא 'מאהל מועד')?

מכאן שהחומש נקרא 'במדבר' לא רק משום שם המקום בו נאמר, אלא משום שהשם משקף את מהות הספר.

 

 

כבר ביציאה ממצרים, הקב"ה מוביל את עם ישראל דרך המדבר דווקא, ולא ישירות ב'דרך המלך' הקצרה, "דרך ארץ פלישתים", מתוך שיקול איסטרטגי. "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים, כי קרוב הוא כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה. ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף". (שמות יג יז. ובמורה נבוכים – ח"ג פ' לב)

 

גם לשהות במדבר יש יעוד איסטרטגי. הוא שלב בתהליך הלידה והעיצוב של עם ישראל ולא רק כעוברי דרכים בדרך אל היעד. לאחר שלב היציאה וההנתקות ממצרים ותרבותה הגיע שלב שבו עם ישראל נזקק לעצב את אופיו היחודי - הרוחני התרבותי והלאומי. לשם כך הקב"ה מבודד ומבדל אותו מן האומות, במדבר (ראה דרך ד' ח"ד פ"ח). במקום שאין בו קיום חומרי, רק רוחני, למעין 'סדרת חינוך' רוחנית לקראת הבאות. על כן מכונה עם ישראל כמי שעלה "מן המדבר". "'מי זאת עולה מן המדבר' (שיר השירים ח ה). וכי מן המדבר העלה אותם? והלא ממצרים העלה אותם! וכו'"(מדרש זוטא שיר השירים ג ו).

אלא מכאן ש"כל המעלה והדיבור שקנו ישראל הוא מן המדבר! וכן הוא אומר "מי זאת עולה מן המדבר", עילוין של ישראל הוא מן המדבר, תורה מן המדבר, מן מן המדבר, שליו מן המדבר, ענני כבוד מן המדבר, הלבישם רקמה והעדם עדי, והנעילם תחש, ונשא את ראשם, ונתיחסו למשפחותם, ונתחבבו לפני המקום, הכל מן המדבר, שנאמר (דברים ל"ב, י'): "ימצאהו בארץ מדבר", וכו', וכן הוא אומר (ירמיה ל"א, א'): "מצא חן במדבר". (ש"ך במדבר א א)

על כן השהות במדבר הוא חלק מהסיפור המכונן של תולדותינו, מלכתחילה. ספר 'במדבר' עוסק בפרק הזה ותהפוכותיו.

לעצם השהות במדבר יש גם מאפיינים נוספים שהם חלק מאסטרטגיית הלידה והעיצוב של עם ישראל, כ'אנשי המדבר'.

 

המדבר הוא חלק מתבנית נוף מולדתנו. כ'אנשי המדבר' סגלנו לעצמנו איתנות יוצאת דופן מול אתגרים. רכשנו את היכולת לראות את הערך האמיתי של כל דבר, כמות שהוא ולא יותר, ללא פאר וללא הדר, ללא יפוי ללא האדרה. כ'אנשי המדבר' וארץ ציה ושממה, איננו יכולים להרשות לעצמנו לראות שום דבר שקיים כמובן מאליו. אנו 'אנשי המדבר', שנולדו במקום שאדם לא יכול להיוולד ובן אנוש לא יכול להתקיים. אנחנו נולדנו מתוך ובתוך נס, על כן תודעת הנס הקיומית מובנה עמוק בעומק ישותנו האישית והלאומית. מאז אנחנו מצויידים בחוש מיוחד שגורם לנו לראות את ההשגחה האלקית אשר מלווה אותנו ובלעדיה לא היינו מתקיימים.

המסך העבה שממסך את המציאות לא יכול להטעותנו. גם זמן רב מאז שיצאנו מן המדבר לארץ נושבת.

רוצים לדבר?

רוצים לברר?

רוצים לבקר?

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון