ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

שבת ומועד התחדשות מול קיבעון

הרב אליעזר שנוולד - הפרשה בחיי המעשה – אמור - תשפ"א  

כמה מחשבה ועמל אנו משקיעים כדי להקים מערכות ומנגנונים שיממשו בצורה מוצלחת ויעילה את המטרות החשובות שאנו רוצים לממש. סוד ההצלחה בכל דבר תלוי ב'שיטת הפעולה'. כמה מחשבה ונסיון נדרשים כדי לגבש 'שיטה' מוצלחת ומנצחת. כמה עלינו לטרוח כדי למסד אותם וליצור מנגנונים יציבים, גם אם המיסוד לוקח זמן ומצריך סבלנות.

אולם במיסוד יש גם חסרונות וסכנה של קיבעון מנוון שאינו מאפשר התאמה למציאות דינמית שמשתנה במהירות. כאשר המערכות מתמסדות ומתקבעות הן עלולים להפוך להיות מטרה בפני עצמה, העקרון והרעיון לשמן הן נוצרו עלולים להשכח ולקבל דרוג נמוך בסולם החשיבות. לעיתים הקיבעון כל כך חזק עד כדי כך  שהוא מייצר סביבו מערכות הגנה חזקות לבל יצליחו לשנותו. ה'שיטה' מתבררת כמוצלחת כל כך עד כדי כך שהיא אינה מאפשרת שינוי, גם כאשר הוא נצרך.

בחיים הפרטיים השיטה שאנו מגבשים לעצמנו מעצבים לנו את היציבות והשגרה. ברמה הציבורית והלאומית אלו המערכות והמנגנונים שאנו מגבשים כעם וכקולקטיב. אולם כיצד מונעים קבעון מנוון.

עמים ומדינות, גדולים ובעלי מערכות וותיקות מאתנו פי כמה מתפעלים מהיצירתיות ומהחדשנות של עם ישראל ומדינת ישראל שיצא לה שם דבר כ'סטרטאפ ניישן'. כמדינה המובילה שהצליחה לנצח את הקורונה ולחזור לשגרה לפני כולם. במפגשים שלנו עם צבאות זרים תמיד ישנה התפעלות מהיוזמה החדשנות והיצירתיות ויכולת החשיבה מתוך לקופסה במקום שהקיבעון והפרוצדורות הקשיחות גורמים לסרבול וקיבעון שאינו מאפשר גמישות מבצעית.

יש שביניהם שמבקשים להתחקות אחר הסיבה ולפצח את סוד החדשנות הזו. הם מחפשים אותה באופי תרבות ובמורשת היהודית. לכאורה יש כאן פרדוקס: מצד אחד אין כתורת ישראל שהיא 'שיטה', 'מעשית', קבועה ונצחית, ומצד שני אין כתורה מערכת שמכילה בתוכה את ה'התחדשות' האישית והלאומית כחלק מה'שיטה'.

בפרשתנו חוזרת התורה בפרוט על מצוות השבת והמועדות: "מועדי ד' אשר תקראו אתם מקראי קודש אלה הם מועדי. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון וגו'. אלה מועדי ד' מקראי קודש אשר תקראו אתם במועדם: בחודש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים פסח לד'" (ויקרא כג ב).  "דיבר במועדים אשר בשביתתם יכוין לשבות ממעשה הדיוט, בקצתם לגמרי כענין בשבת ויום הכפורים ולעסוק בכולם בתורה ועסקי קדש, וכו'. ובקצתם תהיה השביתה ממלאכת עבודה בלבד, כמו שהוא הענין בשאר המועדים, והכונה בהם שעם שמחת היום שישמח ישראל בעושיו יהיה העסק בקצתו בעסקי קדש וכו'. ובזה תשרה שכינה על ישראל בלי ספק וכו'. 'מקראי קדש' פירוש אסיפות עם לעסקי קדש" (ספורנו שם).

מצוות השבת מתחילה ממצוות המלאכה והשגרה: "כשם שמצווה לשבות בשביעי, כך מצווה לעבוד בששת ימי המעשה". אולם יש בתורת השבת והמועדים בחינה של עצירה מחזורית ושבירת השגרה המעשית של המלאכה והפיתוח החומרי. לא מדובר על מנוחה פיזית בלד אלא על התפנות לעיסוק רוחני ולהתחדשות. לא כאפיזודה חד פעמית אלא כחלק מאורח חיים מובנה: "הטוב האלהי הטבוע בקרבה (של האומה א.ש.), אין חיי החול יכולים להוציאה מן הכח אל הפעל. חיים אלה במהומתם המעשית התכופה מסתירים הם את ההוד הרוחני של הנשמה האלהית, ומעכבים את הזרחת אורה הבהיר והישר לתוך המציאות-החילונית השולטת. דחיפת הגידול וההשתלמות של החיים צריכה שתצא אל הפעל על-ידי נתינת-רוח, של הפסקה והתנערות, ממהומת-החיים הרגילה. היחיד מתנער מחיי-החול לפרקים קרובים - בכל שבת. "בא שבת באה מנוחה", מתחלת הנפש להשתחרר מכבליה הקשים" (הרב קוק זצ"ל הק' לשבת הארץ).

בערב שנת שמיטה יש להזכיר שאת אותו העיקרון אנו מוצאים גם ברובד הלאומי הקולקטיבי: "את אותה הפעולה, שהשבת פועלת על כל יחיד, פועלת היא השמיטה על האומה בכללה" (שם).

לאור כל זאת מתחדדת השאלה כיצד דווקא אנחנו שרויים בקבעון בתחום הפוליטי והמשילות. כיצד לא השכלנו למצוא את הנוסחה כיצד להתאים את המודל והשיטה למציאות המתחדשת שמובילה אותנו זה זמן רב למבוי סתום.

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון