ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

ניהול זמן ותהליכים בקדושה

הפרשה בחיי המעשה – תזריע - החודש - תשפ"ב

הרב אליעזר שנוולד – ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין

אחד מסימני ההיכר של העידן בו אנו חיים הוא החתירה ליעול ניהול הזמן, לשיפור היעילות לניהול חיינו וניהול תהליכים. האנושות כמרקחה, מצד אחד ממהרת כאילו אין לה זמן, ומצד שני האמצעים הטכנולוגים מייעלים את החיים, מעלים את איכות החיים, ומותירים זמן רב פנוי. שבעקבותיו התפתחה תרבות נרחבת של שעות הפנאי.

'...תודה לך על הזמן!' זהו סוג מודרני של מחוות תודה שמביאה לידי ביטוי את ההערכה של האנושות המודרנית לזמן. הזמן הוא המשאב המשמעותי של חיינו. אנחנו חיים את הזמן וחיים בתוך הזמן. קובעים לעצמינו לוח זמנים, משתדלים לנצל אותו בצורה מקסימלית.  ממהרים כדי להספיק ולא לאחר. לנצל אותו לעשיה שיש בה תוכן וערך שייקר אותו.

מכאן נגזר גם ההיבט המוסרי של חובת 'ניצול הזמן', כמשאב של חיים, לבל יושחת לריק.

סימן היכר נוסף של העידן בו אנו חיים הוא התמקצעות בניהול תהליכים, כמה שיותר יעיל ומדוייק. הזמן הוא אחד מהמדדים הבסיסיים של כל תהליך, התהליכים מתרחשים בתוך הזמן. לכל שלב נדרש משך זמן המתאים לו על מנת שהוא יצא לפועל. בחלק מהתהליכים יש צורך לדייק בזמנים, לבד נחמיץ את השעה.

בנוסף לכך התגברה המודעות לחשיבות של העיתוי המתאים וה'טיימינג' לכל דבר בבחינת: "וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב" (משלי טו כג), שכן: "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ, וגו'". (קהלת ג א), "כי חייב אדם לעשות כל דבר בעתו" (אבן עזרא שם).

הגישה הפרקטית הפיזיקלית לזמן רואה בו משאב חסר אופי, שתוכנו ואופיו תלוי אך ורק במה שאנחנו מנצלים אותו עבורו. לעומתה, התורה מתייחסת לזמן כאל משאב שיש בו פוטנציאל של חיים שנועד לממש אותו, וממנו: "ימי החיים נתנו להוציא על ידם מן הכח אל הפעל בודאי איזה דבר ממשי" (עולת ראיה ח"א עמ' קה). בכל זמן יש פוטנציאל שונה: "כי כל זמן מאיר בתכונתו" (אג"ר שע"ח), שמאפשר לממש אותו בהתאם לפוטנציאל הגלום בו.

התורה מייחסת לזמנים מסוימים קדושה.  הקדושה נמצאת בזמן בצורה פוטנציאלית ואנו נדרשים לקדש אותו ולהוציא את הפוטנציאל הזה מן הכוח אל הפועל. הקידוש בכניסת השבת והחג מבטא את הקדושה שבזמן וגם את ההוצאה לפועל של פוטנציאל הקדושה שבזמן.

השבת נקרא את פרשת תזריע ואת פרשת החודש. בפרשת החודש מצווה התורה על קידוש החודש: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה"(שמות יב ב), "...והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע ואמר לו: 'כזה ראה וקדש'" (רש"י שם). ממנה למדנו עד כמה קדושת הזמנים היא מהדברים העיקריים בתורה, בשל כך היא: "מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל" (רש"י בראשית א א).  חשיבותה משום שהיא קובעת את סדרי הזמנים המקודשים.

הזמן והתהליכים שבזמן מהוים נקודת חיבור לתחילת פרשת מצורע. היא פותחת בתהליך המופלא של ההיריון והלידה. של בריאה והיווצרות החיים. שנמצאים תחת מערכת הזמן. לפי השבועות מתחילתו אנו חווים את המעקב אחר תקינות שלבי. בלידה והופעת החיים נמשך התהליך, ויש בו ממד של קדושה - ברית המילה ביום השמיני - בעיתוי מחייב: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא יב ב). אח"כ מציינת התורה את ההמשך את משכי הזמן לטהרת היולדת וכו'. "האדם חי בזמן. בענין נוסח הברכה "מקדש ישראל והזמנים", יש בגמרא הגדרה: "ישראל דקדשינהו לזמנים". רבונו-של- עולם מקדש את ישראל, ומתוך-כך נמשך לישראל הכח הזה לקדש את הזמנים, לקדש את המציאות שלנו בזמן. העובדה הזאת מתחדשת בפרשתנו: "החֹדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה". כאן מתחדשת המציאות של חודש. כך הוא המבנה, הסטרוקטורה של סידור הזמן, מראשית הדורות עד אחרית הדורות" (שיחות הרצי"ה בא תשכ"ז).

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון