ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

הנכונות להקרבה במבחן החיים

הפרשה בחיי המעשה – פרשת ויקרא -  הרב אליעזר שנוולד - תש"פ

השבת נתחיל בקריאתו של ספר ויקרא שעיקר עניינו בקרבנות: "והנה רוב הספר הזה בקרבנות, בתורת הקרבן והמקריבים, ובמקום שיתקרב בו. ויבואו בו קצת מצות נגררות עם אלה. (הקדמת הרמב"ן לספר ויקרא). העיון שלנו בפרשיות מכוון ללמוד מהן כיצד עלינו ליישם את התורה אל מול אתגרי החיים המודרניים. בשגרה ובעת חרום. כיום, שאין לנו מקדש ואין קרבנות מה ניתן ללמוד מפרשת הקרבנות?

הפסוק הראשון של הפרשה והפרק מורה שמדובר  בו בקרבנות נדבה: "אדם כי יקריב מכם קרבן לד' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם" (ויקרא א ב). "אדם 'כי' יקריב מכם - כשיקריב (ת"כ), בקרבנות נדבה דבר הענין" (רש"י שם). מדובר בקרבנות שאינם חובה על המקריב. הוא מתנדב להקריבם ממיטב כספו, מרצונו ומטוב ליבו.

פסוק זה גם עוסק באופן ההתנהלות של המקריב. המפרשים התקשו בצורך להוסיף בו את המילה 'מכם', הרי היה מספיק לומר 'אדם כי יקריב קרבן לד''?

מכאן הסיקו שהמילה 'מכם' באה ללמד על מהות ההקרבה מצד המקריב: "'אדם כי יקריב מכם' - כי יקריב 'מעצמכם'! בוידוי דברים והכנעה, על דרך ונשלמה פרים שפתינו וכאמרו "זבחי אלהים רוח נשברה" כי אין חפץ בכסילים המקריבים בלתי הכנעה קודמת" (ספורנו שם). ההקרבה אינה טכס פולחני מאגי אלא פעולה שמחייבת את המקריב לתת משהו משמעותי 'מעצמו' לד', - 'מנפשו'. כביכול הוא נוטל 'מנפשו' מהדבר היקר לו ביותר ונותן כקרבן לד'. לעומתו יש שפרשו שהנתינה צריכה להיות משהו משמעותי גם ברובד הגופני, ע"י הצום הנלווה לקרבן, שבו הוא כביכול ממעט מגופו, היקר לו ביותר, ונותן לד': "'אדם כי יקריב מכם' מגופו ממש, ע"י צומות ורוח נשברה, זהו קרבן לה' וחלק גבוה לבד" (כלי יקר שם).

בסוף הפרק (א יז) מעיר רש"י הערה חשובה עפ"י הגמ': "נאמר בעולת בהמה: 'אשה ריח ניחוח לד'' ובעולת העוף: 'אשה ריח ניחוח לד'' ובמנחה: 'אשה ריח ניחוח לד'' לומר לך: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים!" (מנחות קי א). עלות קרבן בהמה גדול לאין ערוך מקרבן מן הצאן ובוודאי יותר מהעוף וממנחת חיטים. יש משמעות ל'גודל הנתינה' כי היא משקפת את הנכונות של הנותן, כמה הוא מוכן לתת משלו לד'. אולם מכיון שיש בקרבן גם מבחן לכוונת האדם ורצונו יש ערך גם לקרבן זול יותר אם הוא בא מתוך 'יכוון ליבו לשמים'.

הקשר בין האדם לאלקיו הוא קשר נאצל ומופלא, הוא אחד הדברים החשובים ביותר לאדם. בדומה לקשר בין-אישי יש בו גם היבט של 'קרבן' במשמעות של 'נתינה' מעצמו ונכונות לשלם לשם כך 'מחיר', מהיקר מכל. לאדם קשה 'לתת' ולוותר על שלו, על רכושו, על נוחיותו ועל דברים שהם חלק מעצמו. ככל שמדובר על נתינה של דבר שהוא יקר ערך עבורו הקושי הולך וגדל. וככל שמדובר בפעולת נתינה שכרוכה בקושי ואף בסוג של סבל היא קשה יותר. אולם אם הקשר חשוב לאדם הוא יהיה מוכן 'לשלם' לשם כך 'מעצמו' אף אם ה'מחיר' כרוך בוויתור על דברים שיקרים לו. מכאן שגובה המחיר שהאדם מוכן לשלם לשם דבר מסויים הוא סוג של 'מבחן' ו'מדד' של אמת לרמת החשיבות שלו בעיניו.

ה'קרבן' הוא מלשון 'קרוב' שמקרב את האדם לקב"ה. בסופו של דבר, למרות שב'נתינה' יש סוג של קושי, עצם השגת המבוקש, ו'קירבת אלוקים' מסב לאדם אושר ורוממות רוח.

בלשון ימינו המושג 'קרבן' מקבל משמעות נוספת. הוא ביטוי ל'מחיר' שהאדם מוכן 'להקריב' ולשלם מהיקר לו לשם השגת יעדים בעלי ערך. העולם המודרני הוא עולם הישגי וחומרני. מי שמבקש לשלב בו את ערכי היהדות, הקודש ומצוות התורה, צריך להיות נכון 'להקריב' ולשלם מחירים. בין אם מדובר על הצורך בעמידה בקשיי קיום אורח החיים של קיום תורה ומצוות, להשכים לתפילה, להימנע מאכילת דברים אסורים ועוד. ובין אם מדובר על מחיר ב'זמן' שהוא מקדיש לתורה ותפילה, לקיום המצוות, לבנין המשפחה, לשביתה בשבת, כשיש בסביבתו כאלה ש'מנצלים' את הזמן הזה לקידום ה'קריירה'. וכן אם מדובר על 'מחיר' חברתי; להיות 'שונה' במידת מה מהסביבה: בהתנהגויות הדתיות; בתפילות ובברכות, בסוגי ה'בילוי' בשמירת הלשון, ב'אמות המידה' של הצניעות שבין המינים, ואפילו בדעות ובהשקפת העולם.  האדם הוא יצור חברתי, קשה לו להיות 'חריג'. גם ביחס ל'קרבנות' אלה בסופו של תהליך השגת היעד של הקדושה בחיי המעשה תסב לאדם אושר ורוממות רוח.

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון