ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

מנהיגות ששמה את עם ישראל לפני הכל

הרב אליעזר שנוולד - הפרשה בחיי המעשה – תצווה – פורים - תשפ"א  

'ישראל לפני הכל!' הסיסמה הזו שנכנסה לחיינו הציבוריים רק לפני שנתיים. אבל מאז עברה עלינו שנה אינטנסיבית ושונה של מגיפת קורונה, ששיבשה את שגרת חיינו. ועברנו  כבר שלושה סגרים. ובינתיים גם הספקנו לעבור שלוש מערכות בחירות. נדמה שלא שנתיים עברו אלא עשור. כעת ניתן להסתכל אחורה בפרספקטיבה ולבחון האם סיסמת הבחירות הזו אכן ביטאה תפיסת עולם אמיתית וכנה של מנהיגות אחרת ששמה את את עם ישראל לפני הכל, מתוך ענווה והתמסרות והנחת האגו בצד. מנהיגות שרודפת אחדות ופיוס לאומי ופועלת לריפוי החברה הישראלית. או, שמא, זו היתה רק סיסמת קמפיין שנולדה על שולחנות הקריאטיב של משרדי פרסום כדי לקנות את לב הציבור, ולגרוף עוד חופן של מנדטים.

הצרוף המיוחד של שבת תצווה עם חג הפורים, מחבר בין המנהיגות של משה רבנו למנהיגותם של מרדכי ואסתר. אצל משה רבנו מצינו את שרשיה של תפיסת המנהיגות ביהדות שמבקשת 'לשים את עם ישראל לפני הכל'. פרשת תצווה שבה אנו נמצאים בעיצומו של פרויקט בנין המשכן בהנהגתו של משה רבנו, פותחת בציוי של מנהיג: "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות כז ב). "אמר הקב"ה למשה מלך עשיתיך. מה מלך עמו עושין גזרתו אף אתה גוזר עליהן והן עושין" (תנחומא תצוה ו). אולם שלא כמו מלכים שפוקדים מלמעלה ומטילים את המשימה על הכפופים להם ואינם מטריחים את עצמם לעסוק בה, משה עוסק בכך בעצמו:"'ויקחו אליך' –שיביאוהו לפניו והוא יראנו" (רמב"ן שם). ככלות הכל בפרשה זו שמו של משה, המלך המצוה, אינו מוזכר כלל: "הקשה הרא"ש למה לא הוזכר משה בזאת הסדר, מה שאין בכל החומש שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר שמו?" (מושב זקנים שם ועיי"ש תירוצו). ושמא יש לומר שמשה אינו כמנהיגים ששמים עצמם במרכז, הוא את הענין הכלל ישראלי של המשכן לפני הכל. עם כל גדולתו וחשיבותו העצמית, ותפקידו ההיסטורי, גדולה היתה ענוותנותו: "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב ג). רק ענווה, התמסרות והנחת האגו בצד, מאפשרים לשים את הענין הכלל ישראלי לפני הכל.

חז"ל דימו את מנהיגותו של מרדכי למנהיגותו של משה רבנו:"איש יהודי (אסתר ב, ה). במדרש (אסתר רבה ו, ב) 'איש יהודי היה בשושן הבירה' – 'איש' מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו דכתיב (במדבר יב, ג) 'והאיש משה עניו מאוד', מה משה עמד בפרץ וכו' אף מרדכי כן וכו'. עד כאן פירש משה נחשב 'איש', כי שם 'איש' נאמר על מי שהוא זריז מאוד מאוד וכאשר בא פרצה אחת והוא עומד כנגד זה בכח שלו זה נקרא 'איש' כמו שעשה מרדכי שעמד בפרץ לכך נקרא 'איש יהודי' (מהר"ל  אור חדש עמוד קט). "והמקובלים אמרו, כי מרדכי גלגול וניצוץ משה, וכו'. כל שאתה מוצא במשה אתה מוצא במרדכי" (ספר יערות דבש חלק ראשון - דרוש ג) .

גם מרדכי שם הצידה את כל ענייניו האישים ושם את גורלו של עם ישראל לפני הכל, הגם שלא זכה להכרת תודה מכל העם: "ורצוי לרב אחיו-מלמד שאין אדם יכול להוציא ידי חובתו לכל העם. שהרי לא נמצא טוב לישראל כמרדכי וכתוב בו רצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו, והוא "היה דורש טוב לכל עמו" וכל הממון שלקח מבית המן נתן אותו לעבודת בית ד' וכו'" (לקח טוב אסתר י ג).

גם הוא הצטיין בענווה: "ורצוי לרב אחיו - וכו'..  והנה הזכיר הכתוב גודל מעלתו וענותנותו כאשר הזכיר כן על משה אדונינו והאיש משה עניו מאד מכל האדם. (אבן עזרא אסתר י ג)

זהו מודל המנהיגות היהודית האידיאלי: "כל מה שהאדם מתעלה יותר בצורתו הרוחנית, מרגיש הוא יותר את הערך הגדול של הרבים, הציבור מתחיל להיות חי בתוכיותו, בלבבו ועומק רצונו הוא מרגיש את הצרכים הרבים של הציבור, את גודל הערך של החיים, המפעמים בכללות הציבור, והוא עומד כולו לעיני רוחו כדמות חטיבה אחת, הוא מרגיש את המציאות הממשית של הציבור, ומתמלא אליו אהבה וכבוד אין קץ. ואז הרי הוא מתעלה להיות מנהיג ציבורי אידיאלי, מחשבותיו מתקדשות בקדושת הרבים, ומוסרו מתעלה להיות צדיק לרבים, ואור נשמתו מתחילה להאיר בקדושת אורו של משיח. (אורות הקודש ח"ג עמ' קנ"ה).

זוהי המעלה הגבוהה ביותר, פסגת ההתקדמות האישית עליה מצביע הרמח"ל במסילת ישרים: "ואמנם עוד עיקר שני יש בכונת החסידות, והוא טובת הדור, שהנה ראוי לכל חסיד שיתכוין במעשיו לטובת דורו כולו, לזכות אותם ולהגן עליהם. והוא ענין הכתוב (ישעיה ג'): "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו", שכל הדור אוכל מפירותיו, וכן אמרו חז"ל (ב"ב ט"ו): היש בה עץ אם יש מי שמגין על דורו כעץ, ותראה שזהו רצונו של מקום שיהיו חסידי ישראל מזכים ומכפרים על כל שאר המדריגות שבהם, (מסילת ישרים פרק יט).

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון