ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

התנהלות כלכלית נבונה בעידן של כלכלת שפע

הפרשה בחיי המעשה – פרשת משפטים -  הרב אליעזר שנוולד - תש"פ,

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא א). פרשתנו עוסקת בדיני ממונות. לא בכדי נסמכה פרשתנו למתן תורה שבסוף הפרשה הקודמת. אנו מבקשים לעסוק בכך במבט אקטואלי לנוכח האתגרים המתחדשים בעידן של כלכלת שפע ותרבות הצריכה.

חכמים נחלקו על משמעות 'סמיכות הפרשיות' ועל אופן נתינת דיני הממונות לעם ישראל: "רבי ישמעאל אומר: לומר לך - מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני, רבי עקיבא אומר: 'ואלה' יכול שונין ולא יודעים, תלמוד לומר ואלה וגו', ערכן לפניהם כשולחן הערוך" (מכילתא שם, וראה ברש"י שם).

מהי כוונת דבריו של רבי ישמעאל? הרא"ם הסיק מדבריו שדיני ממונות ניתנו גם הם במהלך מעמד הר סיני: "'מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני', שפירושו מה הדברות נאמרו מסיני במעמד כל ישראל ובקולות וברקים, אף אלו כן, ולא כשאר כל המצות שנתנו למשה לבדו בתוך הארבעים יום שעמד בהר. וכו'. ואם כן פרשת משפטים גם כן בעת הדברות נאמרה" (רא"ם שם).

יש שחלקו על פירושו של הרא"ם (גור אריה ואור החיים שם) וסברו שדיני ממונות ניתנו בנפרד, אולם גם לשיטתם לא בכדי הוקשה פרשת דיני ממונות למעמד הר סיני. 'דיני ממונות' הן חלק מהתורה שניתנה משמים. דינים אלה נועדו להגדיר על פי התורה את השייכות הממונית ואת הבעלות של האדם על רכושו, ואת הקביעות המבחינות בין רכושו של האדם ובין רכושו של זולתו. הם מסדירים את הקביעות המשפטיות בין שני אנשים שיש ביניהם סכסוך כספי ותביעות הדדיות או שגרמו נזק האחד לשני.

הרמב"ן והספורנו פירשו את 'סמיכות הפרשיות' ל'דיבר' האחרון שבעשרת הדברות: "'ואלה המשפטים' כנגד 'לא תחמוד'! כי אם לא ידע האדם משפט הבית או השדה ושאר הממון יחשוב שהוא שלו ויחמדהו ויקחהו לעצמו, לפיכך אמר תשים לפניהם, וכו'. ולא יחמדו מה שאינו שלהם מן הדין" (רמב"ן שם). הקישור בין 'דיני ממונות' לאיסור 'לא תחמוד' מלמד על המקור הנפשי של היחס לרכוש. הנטיה הנפשית ל'רכושנות' עלולה להביא את האדם 'לחמוד' את רכוש זולתו לטשטש את האבחנה בין רכושו לרכוש זולתו. ההגדרות המשפטיות של פרשת משפטים נועדה לחדד את האבחנה הזו. הרמב"ם הגדיר את 'לא תחמוד' כמחשבה החומדת את רכוש זולתו ומביאה אותו לשדל אותו למכור לו אותו ע"י הפעלת לחץ. גם אם הוא משלם את מחירו המלא. (גזילה ואבדה א ט).

אנו נמצאים בעידן של 'כלכלת שפע' ו'תרבות צריכה'. שמונעים ע"י חברות גדולות במשק העולמי שבכך הן מגדילות את מחזורי המכירות שלהן. תרבות חומרנית שמובילה מוצרי מותרות שאינם בהכרח דרושים לקיום ההכרחי. או בכמויות שאינן נחוצות. היא מעודדת רדיפה אחר מותגים יוקרתיים שמהווים 'סמל סטטוס' (גם כאשר הרוכשים מתכחשים ומתרצים את רכישתם בתירוצים שונים). ובכך גורמים לקניתם למרות מחירם הגבוה וגם כאשר שהם אינם נחוצים. לעיתים אף לקחת אשראי (או 'להכנס למינוס') כדי לרכוש מוצרים שלעיתים אין לרוכש את היכולת הכספית האמיתית לרוכשם. ממון רב מושקע במסעות פרסום שמטרתם לשכנע את הקונים הפוטנציאליים, ולהפעיל עליהם לחצים פסיכולוגיים וחברתיים (חלקם בצורה מניפולטיבית).

פוסקי זמננו דנו בשאלה: האם איסור 'לא תחמוד' חל גם על מי שמשדל אדם לרכוש מוצר, מעבר להצעה רגילה וסבירה, כדי לזכות בכספו. יש הסוברים שכן, ויש הסוברים שרק שידול למכור חפץ נכלל באיסור זה. ('לא תחמוד ושיווק' – הרב זולדן).

"שניים לא יתחברו לעולם: ההסתפקות והחימוד" (מבחר הפנינים הסתפקות), הדרך להתמודד עם האתגר, ולרכוש רק מה שהאדם צריך קשור גם הוא ל'לא תחמוד'. האבן עזרא שואל: כיצד ניתן לצוות על האדם להתגבר על הרגש הטבעי ו'לא לחמוד'? תשובתו היא 'אמונה' שמה שיש לאדם יועד לו ע"י הקב"ה ומה שניתן לזולתו לא יועד לו. כך גם צריך האדם 'להאמין' שיועד לו פרנסתו כדי לרכוש מה שהוא זקוק לשם חייו, וברווח, ולא מעבר לכך. יהיו הפיתויים אשר יהיו.

בחירה ביהדות  ובמורשת 

פרשה ומימושה - לפרשת משפטים - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא א). מיד לאחר מעמד מתן תורה הנבואי והמרומם, התורה מפרטת את 'פרשת המשפטים'. "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום" (דברים פרק ד ח), משפטי התורה הם 'משפטים צדיקים'! בראש ובראשונה משום שהם לא רק 'משפט' אלא  גם  'צדק'. לא רק פרוצדורה המסדירה את החיים בצוותא, או הסדרה במקרה של סכסוך משפטי ופלילי אלא גם 'משפטי אמת וצדק'  המאפשרים תקון המציאות החברתית והשתלמותה. "שהחוקים והמשפטים בעצמם הם צדיקים, ישרים וטובים בישוב העם והמדינות" (רמב"ן שם פס ה). פרשת משפטים מציגה לראשונה את ה'חוקה היהודית', שמשקפת את עקרונות המוסר והצדק החברתי היהודי היחודי. עקרונות מהפכניים וחדשניים ביחס לזמנם ובכלל. אשר נובעים מאמונה בקב"ה שברא את עולמו במידת הרחמים, ומצפה שנידבק במידותיו, ואת אהבת הבריות שנבראו בצלמו, ואמון ביכולת האנושית לייצר עולם טוב שמונע מטוב לב ולא רק מאינטרסים, מהנכונות לתת ולא רק לקחת.

לא בכדי פותחת הפרשה ב'מצוות עבד עברי'. בניגוד גמור למעמד העבד בעולם, שלא הוקנו לו זכויות אדם (מעמד שלא השתנה עד לא מזמן. בארה"ב הוא השתנה רק במאה ה19) משפטי התורה מגבילים את זכויות האדון ומגדירה את  זכויות העבד. ולאחר מכן מגדירה את עקרונות החוקה בדיני נפשות ונזקי נפש, דיני נזיקין נזקי גוף נזקי רכוש, שנגרמו ישירות ע"י האדם או ע"י רכושו. דיני גניבה. דיני שומרים: "ודע כי כלל ארבעה שומרים הללו וכו' כל אלה דיני היושר ומדות שוות וחוקים ומשפטים צדיקים" (רבנו בחיי שמות כב ו). דיני האונס והמפתה. אונאת הגר. דיני הלוואה ומשכון. המחוייבות למשפט אמת ואכיפה שוויונית של מערכת הצדק והמשפט (לא אכיפה בררנית). ואיסור לקיחת שוחד. ועוד.

היחשפות למשפטים - ל'חוקת התורה' ולאופן שהיא מתיישמת בחיי היום יום של העם היהודי לאורך כל ההסטוריה, בעתות צרה ורווחה, מהוים נקודת אור בעולם האנושי: "ואמר כי בחוקים ובמשפטים תועלות גדולות, שהם תפארת לעושיהם מן האדם, ואפילו שונאיהם ישבחו אותם בהם" (רמב"ן על דברים שם).

בשיח הישראלי הרשמי העכשוי מרבים לדבר על הבולטות של המוסר היהודי בתחום 'מוסר המלחמה' ו'טוהר הנשק'. גם מי שאינם דתיים מעלים אותו על נס. ומזדהים אתו כתפיסה נאורה ומהפכנית בקרב התפיסות המקבילות בעולם. אולם  בשיח הלא רשמי גם בקרב אנשים שאינם דתיים ישנה התפעלות גם משאר עקרונות המוסר והצדק של משפטי התורה, המשתקפים בחיי העם היהודי לדורותיו. בתחום הנתינה גמילות החסד והערבות ההדדית. מקרבים לבבות בין דתיים לאלה שאינם דתיים, ויוצרים את גאוות ההשתייכות לעם היהודי.

במערכות הבחירות הקודמות יצא לי לא פעם לשוחח עם חברים קרובים, שאינם מהציבור הדתי, שהצביעו בבחירות לבית היהודי, ולקודמתה המפד"ל. הם ראו שהייתי מופתע והסבירו שהמיעוט הקולני שמנסה לצייר אותה כקיצונית לאומנית. וצרת אופקים בוטים ונשמעים כביכול כמייצגי העולם הלא דתי. אולם לא מייצגים את דעתם. הם הסבירו לי שלמרות שאינם דתיים ואף לא מאמינים  (היו שכן) אין להם קונפליקט עם היהדות במיוחד לא לצד הערכי והמוסרי של היהדות הם אוהבים את הזהות היהודית שלהם. שבהצבעה זו הם הביעו הזדהות ורצון לחזק את מי שמייצג עבורם את המורשת היהודית הטובה שהם מרגישים קשורים אליה בכל נימי נפשם. את החינוך לערכים ולמסורת לאהבת הארץ ואת החינוך לנתינה. הם ראו במפלגת הציונות הדתית כמי שמשמר את המורשת וכמי שיודעת לחבר אותה לתרומה למדינה בכל תחומי החברה הביטחון והכלכלה. ואת המאבקים של הציונות הדתית על אופיה היהודי של המדינה לא כמאבקים סקטורייאליים – כדי להטיב לציבור שלה, אלא כמאבק שמייצג גם אותם.

ומעל לכל כמי שנותן את הנשמה למדינה. 

הבחירה בעבדות ובהתמכרות

'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה - לפרשת משפטים – תשע"ח  – הרב אליעזר שנוולד

פרשת משפטים באה לאחר מתן תורה, ועוסקת בהרחבה בדיני ממונות ובדינים שבין אדם לחברו. חז"ל שאלו מדוע התורה בוחרת לפתוח אותה דווקא במצוות 'עבד עברי' שמוכר את עצמו בשל מצוקה כלכלית, כמוצא אחרון, או שנמכר בגניבתו?

התורה הקדימה את הקידמה האנושית ונלחמה בתופעת העבדות והגבילה את תקופת העבדות של 'עבד עברי' לשש שנים: "כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם. וגו'" (שמות כא ב). הסיבה לפתיחת פרשת משפטים ב'עבד עברי', ולהגבלה של העבדות קשורים זה לזה: "'כי תקנה עבד עברי'. פתח במשפט עבד עברי, לפי שהיו עבדים במצרים, ופדאם הקב"ה ונתן להם חירות. לפיכך ציוה לישראל בראשונה שלא לשעבד באחיו בפרך ולא לשעבדו לדורות, כי אם עד השנה השביעית, שנאמר: 'כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד' (ויקרא כה מב). לפיכך פתח במשפט עבד עברי" (מדרש אגדה (בובר) משפטים כא ב). פתיחת הפרשה במצווה הראשונה קשורה באופן הדוק ליציאת מצרים מעבדות לחרות. בדומה לפתיחת מעמד הר סיני ב"אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (רס"ג על התורה, תורה שלמה).

התורה התייחסה לאפשרות שלאחר שש שנים שבו שהה בבית האדון והתאפשר לו לשקם את עצמו, העבד אינו מעוניין לצאת לחירות ולנהל חיים עצמאיים, ומבקש להישאר בעבדותו: "ואם אמור יאמר העבד: אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני, לא אצא חופשי. והגישו אדוניו אל האלוהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם" (שמות כא ד-ה). הציווי של התורה, לרצוע את אזנו בדלת הבית, יוצא דופן. בכך היא מבטאת את מורת רוחה מבחירתו של העבד להמיר את חירותו בהמשך העבדות: "מה נשתנה אוזן מכל אברים שבגוף? אמר הקב"ה: אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי: 'כי לי בני ישראל עבדים' ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע. וכו'. מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם"(קידושין דף כב ב). אין ראוי לאדם להיות כפוף באופן טוטאלי לבשר ודם. הסמכות היחידה שראוי לאדם להיות כפוף עליה היא הקב"ה. עפ"י חז"ל האוזן הדלת והמשקוף, קשורים לקריאה האלקית לחרות, למניעת העבדות לבשר ודם ולאבדן העצמאות והעצמיות.

במקום אחר מבארים חז"ל את הקשר בין הבחירה לוותר על החרות לבין פתח הבית: "ואמרו במדרש: 'והגישו אל הדלת', אמר הקב"ה: אני פתחתי לו פתח הבית לצאת חפשי, והוא סגר עליו פתח הבית להיות עבד, לפיכך ילקה בפתח" (רבנו בחיי שמות כא ו). "וטעם לרציעה דווקא בדלת ובמזוזה, לפי שאחר שש פתחה לו התורה פתח לצאת מעבדות לחירות! והדלת תסוב על צירה והעצל אינו רוצה לצאת! כמי שיושב בבית האסורים ופותחין לו פתח לאמור 'לך המלט על נפשך!', כך הוא בוחר בטובות המדומות שיש לו כי טוב לו עמו במאכל ומשתה על כן הוא מניח הדלת פתוחה ואינו רוצה לצאת" (כלי יקר שמות כא ה).

הדבר מעלה את השאלה הכיצד?! הרי השאיפה של האדם לחרות מלאה מוטבעת בעומק הנפש. אם כן מה מביא את האדם לבחור בעבדות לבשר ודם ולוותר על חרותו?

אל מול כח החירות המוטבע בנפש יש בנפש גם כוחות של סתגלתנות והרגל. הסתגלנות מביאה את האדם להסתגל למצבו אפילו הוא מצב רע, ולהתרגל אליו. כח ההרגל קשה לשינוי וגורם להעדיף את הרע הקיים והמחיר הכבד על פני יציאה אל עתיד עצמאי שיש בו סימני שאלה ואי וודאות.

המחקר המודרני של המח מצביע על השפעת ההרגל על הפיזיולוגיה של המוח, ועל הסיבה מדוע כל כך קשה לשנות הרגלים, למרות המחיר הכבד והוויתורים שכרוכים בשימורם.

'עבד עברי' שמתמכר לעבדותו ומוכר את חירותו הוא המודל המקראי לתופעה רחבה יותר של בחירת האדם לשעבד את עצמו ולוותר על חירותו האישית. כאשר הוא בוחר לשעבד את עצמו למוסכמות של החברה, או ליצריו. או ביחס להתמכרויות השונות שמשעבדות את האדם ואת חירותו, באופן שקשה להשתחרר ממנו.

הבחירה בעבדות הראויה, היחידה, היא רק בעבדות לקב"ה: "עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי: עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ "חֶלְקִי אֲדֹנָי!" אָמְרָה נַפְשִׁי.


 "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כי תקנה עבד עברי וגו'". (שמות כא א).

פרשת משפטים סמוכה לפרשת יתרו ומתן תורה, ומשלימה אותה, על כן היא פותחת במילה המחברת "ואלה" המשפטים". "כל מקום שנא' "אלה" פסל את הראשונים, "ואלה" מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. (רש"י שמות כא א).

פרשת משפטים היא מעין 'השלמה' של עשרת הדברות (רמב"ן שם). שתי הפרשיות מהוות שני צדדים של אותה מטבע, מצוות שבין אדם למקום מחד גיסא, ואלו שבין אדם לחברו מאידך גיסא, ושניהם ניתנו מסיני: "הענין דיש מצות שבין אדם למקום ב"ה והוא עשרת הדברות, ויש בין אדם לחבירו והוא המשפטים. והם בחי' 'דרך ארץ' ושלימות האדם בעצמו והוא בחי' 'תורה שבעל פה'. ושניהם מהשי"ת כמ"ש: "ד' עוז לעמו יתן"- הוא התורה. "ד' יברך את עמו בשלום" - הם המשפטים". (שפת אמת משפטים - תרמ"ב).

על כן נשאלת השאלה: מדוע הפרשה שעוסקת במצוות שבין אדם לחברו פותחת דווקא במצוות "עבד עברי" ולא במצווה אחרת מבין המצוות המוזכרות בה?

"אומר לך כלל לפני שאחל לפרש. כי כל משפט או מצוה כל אחד עומד בפני עצמו. ואם יכולנו למצוא טעם למה דבק זה המשפט אל זה או זאת המצוה אל זאת נדבק בכל יכולתנו ואם לא יכולנו נחשוב כי החסרון בא מחוסר דעתנו". (אבן עזרא שמות כא ב).

עפ"י האבן עזרא מצוות עבד עברי משקפת בצורה מיוחדת ובאופן החד ביותר את האיסטרטגיה של 'הצדק החברתי' ומערכות היחסים שבין אדם לחברו, עפ"י התורה. בין היתר משום שבתוך מערכות היחסים בין אדם לחברו, עבדות היא הסיטואציה הקשה ביותר. "ואין לאדם בעולם יותר קשה עליו מהיותו ברשות אדם כמוהו. על כן החל משפט העבד". (א"ע שם).

'עבד עברי' נמכר ע"י בית הדין, כתוצאה ממעשה גניבה, או במקרה שהגיע למצב נואש מבחינה כלכלית שאינו יכול לקיים את עצמו. (רש"י שמות כא ב).

כדי להבין בצורה נכונה את המסר החברתי של מצוות עבד עברי, לשעתו ולדורות, עלינו לשרטט את הפרופיל של העבדות המדוברת, ולהשוות אותה לעבדות שהיתה מקובלת בעולם העתיק. במקומות מסויימים (ו"נאורים") היא נמשכה עד לפני זמן לא רב.

העבדים היו אלה שבאו מהמעמדות הנמוכים או מעמים שנכבשו בכח הזרוע. (פעמים שהעבדות היתה סוג של ענישה למי שהתדרדר לפלילים). העבדים 'נסחרו' ב'שוק עבדים', בדומה לבהמות עבודה, על פי המראה החיצוני וכח העבודה שלהם. גופם היה קנוי לאדונם, היחס אליהם היה כשל בני אדם נחותים. הם היו חסרי זכויות יסוד, והיה ניתן להשפילם. אדוניהם, בשר ודם כמותם, התייחסו אליהם בעריצות ולעיתים אף באכזריות וברשעות.

לעומתם, התורה מביעה מורת רוח מהמעמד של העבד המצוי, שפוגע בצלם האנוש שלו, ומבקשת לעצב מודל מנוגד לחלוטין.

בפרשה המקבילה בספר דברים נקרא עבד עברי "אחיך": "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה". (דברים טו יב).

ה"עבד העברי" של התורה שנמכר בגניבתו דומה יותר לעובד שכיר, שעבודתו קצובה בזמן, בשש שנים, או עד היובל, כאנטי-תיזה לעבד.

 

 

 

 

איסטרטגיה משפטית ש'יש לה 'אל-הים'

פרשת משפטים

האסטרטגיה של מערכת המשפט העברי

 

 

 

פרשת משפטים עוסקת בדיני ממונות שבין אדם לחברו. בינות לפסוקים גם מבצבצת התפיסה הכוללת, עקרונות היסוד של משפט התורה.

לכל עם ומדינה ספר חוקים משלו ושיטה משפטית משלו. בשנים האחרונות תופסת מערכת המשפט מקום אסטרטגי מרכזי בחברה ובמערכות המדינה בארץ ובעולם. היא כבר מזמן לא רק כלי לברור סכסוכים והסדרת יחסי הגומלין בחברה, אלא כלי רב עוצמה שמשפיע על ההתנהלות.

גם למערכות המשפט אמורה להיות איסטרטגיה משפטית. מערכות המשפט אמורות לבסס את החוקים על עקרונות יסוד משפטיות, חוקה וחוקי יסוד. אלה מושפעים, בדרך כלל, מתרבותם ומתפיסת עולמם, ומבוססים על הגיון אנושי, חברתי ומוסרי ונועדו בעיקר ליצור סדר ציבורי וחברתי. ספר החוקים נוצר בצורה אבולוציונית ע"י המחוקקים ומושפעת משינויי הזמן ומתקדימים שונים.

מהי האיסטרטגיה המשפטית של משפטי התורה?

פרשת משפטים סמוכה למתן תורה. המקור לספר החוקים ולמערכת המשפט העברי הוא 'תורה מן השמים', ולא מערכת של משפט אנושי הגיוני ותקדימי. "ואלה המשפטים: ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני". (רש"י שמות כא א).

כבר בפתיחת הפרשה נסמכו ה'משפטים' ל'מצות המזבח'. מכך למדו חכמים שיש למקם את "הסנהדרין אצל המזבח". (רש"י שם)

סמיכות המקום נועדה ליצור זיקה איסטרטגית מתמשכת בין השראת השכינה במקדש ומערכת המשפט. בניגוד לגישה של 'הפרדת רשויות' בין הרשות השופטת לשאר הרשויות החיוניות שמובילות את החברה, התורה מבקשת ליצור זיקה מהותית ואיסטרטגית בין הרשות השופטת לבין המקדש. בין מהות המשפט בישראל לבין הקודש.

בהמשך הפרשה מכנה התורה מספר פעמים את הפניה לבית המשפט, לדיון משפטי בדיני ממונות, כפניה לאלקים: "והגישו אדוניו אל האלוקים" (שמות כא ו). "אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלוקים, אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. וגו'. עד האלוקים יבוא דבר שניהם, אשר ירשיעון אלוקים ישלם שנים לרעהו". (שמות כב ז). ה'אבן עזרא' מפרש זאת בהקשר של מקור המשפט העברי, שהדיינים הם "מקיימי משפט אלקים בארץ". (אבן עזרא, הארוך כא ו) אולם הרמב"ן מפרש שהתורה באה "לרמוז כי האלהים יהיה עמהם בדבר המשפט, הוא יצדיק והוא ירשיע. וכו', כי האלהים הוא השופט" (רמב"ן שם). כי "אלקים ניצב בעדת א-ל בקרב אלקים ישפוט" (תהלים פב א).

התהליך המשפטי בבית הדין יוצא מנקודת ההנחה שיש מעורבות אלקית אקטיבית בתהליך התדיינות המשפטית. המעורבות הזו מצביעה על השוני במהות המשפט בישראל: "המשפטים האלהיים, מתוך שהם נובעים ממקור האמת העליונה, אין מטרתם רק מטרה קרובה, לישר סכסוכים ארעיים, ההוים בחיי בני אדם, אלא הם הולכים להעלות את החיים ואת ההויה כולה, מיסוד האמת העליונה הטבועה בהם. הרי הם משרים את השכינה בעולם ומעלים ע"י השפעתם את האדם ואת העולם, מבירא עמיקתא, אשר נפל בחטאו ורשעו, לאיגרא רמא, של אור הקדושה העליונה וזיו עדן קודש קדשים". (הרב קוק זצ"ל עו"ר ח"ב עמ נ"ט).

ההתנהלות החברתית בישראל, ובכללה גם ההתדיינות המשפטית, מבקשים את קרבת אלקים. "וזה שנתיחדה בו תורתנו הקדושה מנמוסי (מחוקי) האומות, שאין להם עסק בזה כלל, כי אם בתקון ענין קבוצם (שמירת הסדר הציבורי). וכו'. ואני מבאר עוד זה ואומר, שכמו שנתיחדה תורתנו מבין נמוסי אומות העולם – במצות וחקים, אין ענינם תקון מדיני (חברתי) כלל, אבל הנמשך מהם הוא חול השפע האלהי באומתנו והדבקו עמנו, בין שיראה הענין ההוא לעינינו כעניני הקרבנות וכל הנעשה במקדש, בין שלא יראה כיתר החוקים שלא נתגלה טעמם". (דרשות הר"ן דרוש י"א).

העקרונות היחודיים של המשפט העברי באים לידי ביטוי באופן מיוחד בדיני ממונות המפורטים בפרשתניו: "חשיבות מיוחדה יש להם לדיני ממונות, שבהם מסתמנת באמת ההתיחדות האמתית של תורת ישראל, שהיא כוללת ומקיפה ומסדרת ומאירה ברום עזה וטהרתה גם את כל פרטי החיים המעשיים, גם שבין אדם לחברו, ומטביעה עליהם את חותמה המיוחד, שבאמת דוקא תורה מן השמים ראויה לזה, ודוקא משה רבנו אדון הנביאים, שנבואתו במראה ולא בחידות, לא בביטול החושים כי אם בהתקדשותם והתטהרותם, דוקא הוא היה ראוי לקבלה. משפטים הוא באמצע התורה, וצריך לדיני ממונות סמוכים ממשה רבנו איש האלהים". (מרן הרב צבי יהודה קוק זצ"ל אור לנתיבתי ז. דיני ממונות)

בית הדין העברי דומה יותר לבית כנסת, שמבקש להשרות שכינה, מלבית משפט פורמלי. בכך מוסברים דינים מיוחדים של המשפט העברי, כמו "עדים זוממין" וכו'. וכן גם ההתנהלות המתבקשת בבית הדין: "מצוה בנדונין שיעמדו ולא ישבו, ויראו עצמן כאלו הן עומדין לפני הקב"ה שנאמר לפני ד'". (תנחומא משפטים ו). וכך גם הדיין: "שבשעה שדיין מכיר פנים ומקלקל את הדין מסלק את השכינה" (תנחומא משפטים ד). ו"ידוע כי המשפט מכון כסא הכבוד, שנאמר: צדק ומשפט מכון כסאך, ומי שהוא מעמיד המשפט הוא מעמיד הכסא, ומי שהוא מטה המשפט ופוגם אותו הוא פוגם את הכסא" (ר' בחיי כד הקמח עמ' קכ"ז)

ו"כל בית דין של ישראל שהוא הגון שכינה עמהם, לפיכך צריכין הדיינים לישב באימה ויראה ועטיפה וכובד ראש ואסור להקל ראש או לשחק או לספר בשיחה בטילה בבית דין אלא בדברי תורה וחכמה". (רמב"ם סנהדרין ג ז). וכן: "לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו על צוארו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, וידע את מי הוא דן ולפני מי הוא דן ומי עתיד להפרע ממנו אם נטה מקו האמת שנאמר אלהים נצב בעדת אל".(רמב"ם סנהדרין כג ח).

כל אלה יוצרים אטמוספירה משפטית וחברתית שונה, אליה אנו מתגעגעים ומתפללים: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה".

 

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון