ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

מפתח ההצלחה

הפרשה בחיי המעשה – פרשת בשלח - הרב אליעזר שנוולד - תש"פ

שני קרבות מוזכרים בפרשתנו: הקרב הראשון עם המצרים על שפת ים סוף התנהל בדרך ניסית, ובו נאמר לישראל: "ד' ילחם לכם ואתם תחרישון"(שמות יד יד). המפתח להצלחה היה נתון באופן בלעדי בידי המעשה האלוקי, הגם שנדרשה בו ההיחלצות של נחשון בן עמינדב שקפץ לתוך המים. הקרב השני, מוזכר בסוף הפרשה, עם עמלק, התנהל בדרך הטבע. שם נאמר: "ויאמר משה אל יהושע: בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק". (שמות יז ט). "רצה משה רבינו להראות לישראל כח השגחת ד' עליהם גם בלי נס נגלה, על כן סידר מלחמה זו 'בדרך הטבע'" ("העמק דבר" שם). כאן מפתח ההצלחה היה שילוב בין מעשה האדם ובין המעשה האלוקי. לשם שילובו ניצב משה על ראש הגבעה ונשא ידיו בתפילה: "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק" (שמות יז יא). "אבל בזה המקום שהיה צורך השעה להיות מלחמה טבעית, על כן עשה משה כמו שכל ישראל ינהגו לדורות, ואפילו בשעה שבטוחים שיתגברו במלחמה ההכרח להתפלל" ("הרחב דבר" שם י"א אות א'). בסופו של דבר גם העשיה האנושית תלויה בכח שניתן מאת הקב"ה.

אופן ההתנהלות במלחמת עמלק נועד ללמד לדורות כיצד יש להיערך למלחמה. דווקא ממקום של אמונה יש לדעת ש'אין סומכין על הנס' (פסחים סד ב, קידושין לט ב), "שכל הסומך על הנס אין עושין לו נס" (תורת כהנים אמור פרשתא ח). יש לעשות כל שניתן, בדרך הטבע, כדי להצליח בקרב; להפעיל עוצמה צבאית, לפעול בתחבולנות ובחכמה אנושית, ולהגביר את המוטיבציה ורוח הלחימה: "'סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה' (משלי כא, לא) - שלמה המלך ע"ה יזהיר כל אדם בכתוב הזה שיעשה כל דבר שיצטרך לעשות ובדרך הטבע כל מה שבכוחו, ושימסור השאר בידי שמים, כי הנס אינו חל אלא בחסרון הטבע. ועיקר יצירת האדם בנוי על מדת הטבע, ועל כן יצטרך שיעשה האדם פעולות וענינים שיהיו הכנות להשיג בהן חפצו ולעמוד על משאלות לבו, כמי שרוצה ללכת למלחמה על אויביו שראוי לו שיכין כלי זיין וסוסים ומרכבות ליום מלחמה, שאם אינו מכין ויסמוך על הנס ימסר ביד אויביו, וכו'.., ואחר שעשה לו כל יכולתו והשתדל בכל כוחו ועשה בדרך הטבע כל הכנותיו אין ראוי לו לבטוח שיגיע אל רצונו רק בשם יתעלה לא בהכנות האלה, כי יש אדם שיאבד במלחמה עם כל ההכנות ויש שינצל מבלעדיהן וכו'. כי התורה לא תסמוך על הנס לעולם. וכו'. אבל התורה תצוה לנו בכך שנשתדל בהכנות בכל הענינים, ועם כל השתדלותנו שתהיה אמונתנו שאין עיקר התשועה בהם רק בשם יתעלה" (רבנו בחיי במדבר יג ב).

עקרון זה נכון להצלחה בכל תחומי החיים. מפתח ההצלחה של איש האמונה הוא שילוב נכון בין מעשה האדם ובין המעשה האלוקי. כדי להצליח צריך לפעול בכל הדרכים המעשיות. האמונה ביכולתו של הקב"ה לחולל ניסים עבור האדם, שלא בדרך הטבע, אינה מאפשרת 'לסמוך על הנס' ולהתנהל כאילו מובטח לאדם המאמין שהקב"ה יסייע בהצלחתו גם ללא הפעולות הטבעיות הנדרשות מצידו. מאידך גיסא גם אם יעשה את המיטב מצידו עדיין אין ערובה שיצליח. יש מרכיבים שמשפיעים על ההצלחה שאינם בשליטתו. לשמם הוא זקוק גם לסייעתא דשמיא, ועליו להתפלל לקב"ה שיהיה בעזרו.

בהקשר לכך היה נוהג מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל להזכיר באזנינו את דברי הר"ן; ש'מצוה לומר: 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה!' (דברים ח יז): "ולפי זה יהיה אמת בצד מה שיוכל העשיר לומר 'כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה'. עם כל זה, עם היות שהכוח ההוא נטוע בך, זכור תזכור שהכוח ההוא מי נתנו לך ומאין בא. והוא אמרו 'וזכרת את ד' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל'. לא אמר: 'וזכרת כי ד' אלהיך נותן לך חיל'. עם היות שכוחך עושה את החיל הזה, תזכור נותן הכוח ההוא, יתברך". (דרשות הר"ן תחילת דרוש עשירי).

החברה המודרנית היא חברה שאפתנית ותחרותית שחותרת לקידמה ולהצלחה. בחלקים רבים ממנה ההתנהלות בדרך להצלחה נראית כאילו מפתח ההצלחה נמצא אך ורק בידי האדם, רק: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" - תוך התעלמות מהמעורבות האלוקית בעולם, ומאותם מרכיבים שבהם תלויה ההצלחה שאינם בשליטת האדם. ההשתלבות של איש האמונה במרחב הציבורי והכלכלי, שבחלקו ישנה התעלמות מהאחיזה האלוקית במפתח ההצלחה, עלולה לשחוק את התודעה הבסיסית הזו. ועל כן עליו לשים אל ליבו כל העת: "וזכרת את ד' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (שם יח).

תעמולת הסקטוריאליות

פרשה ומימושה - לפרשת בשלח - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט

ביום השביעי לצאת ישראל ממצרים מוצא עם ישראל את עצמו בסכנת קיום לאומית. לכודים בין הפטיש לסדן. הים לפניהם ההרים מימינם ומשמאלם והמצרים מאחריהם. המצב חייב החלטה קולקטיבית מוסכמת. הדעות בעם נחלקו לארבע מפלגות: "ארבע כתות נעשו ישראל על הים: אחת אומרת: נפול לים. ואחת אומרת: נחזור למצרים. ואחת אומרת: נעשה מלחמה כנגדן. ואחת אומרת: נצווח כנגדן" (ילק"ש שמות יד רמז רלג).

ארבע מפלגות עומדות על הים. לכל אחת אידאולוגיה הקרובה לנטיית ליבה ודרך ראייתה את העולם, מנסה לשכנע את חברותיה ואת עצמה בצדקתה.

המפלגה של הפסימיים הפאסיביים רואי השחורות המיואשים – קראה לפול בים. בראייתה הגרוע מכל עלול להתממש ובהעצמתה את גודל הסכנה והאיום היא לא ראתה מוצא ודרך להתמודד עם האיום, והעדיפה להתאבד מאשר ליפול ביד המצריים האכזרייים והנקמנים.

מפלגת השרידות הפרגמטית – קראה להיכנע למצרים ולחזור לשעבוד במצרים. במצב שבו לא היה סיכוי לנצח ולשרוד עדיף לחיות, גם אם זה כרוך בחזרה לעבדות. אולי בהזדמן הזדמנות חוזרת בעתיד לנסות לצאת לחרות.

מפלגת האקטיביסטים הבטחונית  הלוחמניים האידאולוגים – קראה לצאת להלחם במצרים. באמונה שלמרות הפער הצבאי לטובת המצרים יש בהם יכולת לנצח את המצרים. בכל מקרה לא להתייאש לא לאבד תקווה. להאמין ביכולת הלאומית ולא להכנע.

מפלגת האקטיביסטים הרוחנית דתית שמאמינה בניסים על טבעיים בזכות התפילות – קראה לערוך תפילה כללית. במצב של הנחיתות הצבאית מול המצרים רק התפילה תעזור.  "כי אין לד' מעצור להושיע ברב או במעט" (שמואל א' יד ו).

באותה שעה נדרש עם ישראל להדברות ולשכנוע בין מפלגותיו כדי לגבש החלטה לאומית מוסכמת מה לעשות. יש להניח שהרוחות להטו והטונים עלו. כל מפלגה בשלה משוכנעת באידאולוגיה שלה, טענה כנגד אחיותיה טענות שונות ובכללן שהאידאולוגיה שלהן עלולות להביא את העם לאבדון.

הבחירות בפתח. הבחירות בישראל הן בחירות בין תפיסות עולם ואידאולוגיות. למרות שנראה שהבחירות הולכות ונעשות פרסונאליות, בין כוכבים, שלהם מפלגה, עדין ניתן להבחין במגוון של האידאולוגיות המרכיבות את המפה הפוליטית הישראלית: אידאולוגיה לאומית חילונית, סוציאליסטית חילונית, ליברלית, פרגמטית, אידאולוגיה דתית חרדית, אידאולוגיה דתית לאומית וכו'. מדינת ישראל טרם סיימה את עיצוב דרכה. שאלות קיומיות והרות גורל מונחות על כף המאזניים. כל מפלגה מתייחסת אליהם לאור האידאולוגיה שלה. הדרך שבה מתנהלת המדינה בשאלות אלה, בנקודת זמן מסויימת, משקפת את יחסי הכוחות הכוללים במפה הפוליטית ואלה נקבעים מידי כמה שנים  בבחירות.

בטרם החלה תעמולת הבחירות הרשמית כבר עולות אמירות המכנות את המפלגה הדתית הלאומית כמפלגה סקטוריאלית. האמירה באה מצד אלה הדוגלים בהשתלבות הציבור הדתי בחברה הישראלית ללא שמירה על גוון אידאולוגי יחודי ואינם רואים צורך במפלגה שתייצג סקטור מסויים ותדאג לצרכים של הסקטור אותו היא מייצגת. מבחינתם יש ערך שהמשאבים יחולקו בצורה שיוויונית. זהו כינוי מגמתי ומקומם. תעמולה שמקורה במפלגות גדולות שמבקשות לזכות בקולותיהם של בני הציונות הדתית על חשבון המפלגה הדתית לאומית. צריך לומר בצורה חד משמעית שמפלגה דתית לאומית אינה מפלגה סקטוריאלית אלא אידאולוגית – כלל ישראלית. לא פחות משאר המפלגות האידאולוגיות.

מפלגה אידאולוגית דתית לאומית נצרכת סביב שולחן קבלת ההחלטות הלאומית. היעדרותה חלילה עלולה לגרום לפגיעה במדינת ישראל והתנהלותה.

הצגתה כסקטוריאלית וסחטנית שדואגת רק לאינטרסים צרים ולצרכים של אוכלוסיתה (ולעיתים על חשבון אוכלוסיות אחרות) היא מקוממת. האם הירתמות בניה לבטחון לחינוך לרווחה ולהתיישבות היא סקטוריאלית?! האם המאבק שניהלה מפלגה זו לתקצוב שוויוני של מוסדות החשובים לאידאולוגיה שלה כגון החטיבה להתיישבות, הגרעינים התורניים שמתמסרים לתרום לחינוך לרווחה ולקהילה בפריפריות ובערים, ולגישור בין האוכלוסיות השונות בערים הגדולות, האם זה סקטוריאלי? האם קיום המכינות הקדם צבאיות, השרות הלאומי, ישיבות ההסדר, זה סקטוריאליות? מי המרויח העיקרי מקיומם של מוסדות אלה- הסקטור הדתי לאומי, או הציבור בכללו?

כדאי שהציבור לא יפול בפח תעמולת הסקטוריאליות.

לע"נ יקירנו הרב זאב קרוב ז"ל

בחירה שבטית מכריעה

'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה - לפרשת בשלח – תשע"ח  – הרב אליעזר שנוולד

 

גולת הכותרת של פרשתנו היא נס קריעת ים סוף. הנס של קריעת הים להצלת עם ישראל,  והטבעת פרעה וצבאו. אחד הניסים הדרמטיים והמופלאים ששינה את חוקי הטבע. קריעת ים סוף היה השלב הסופי והמכריע במהלך היציאה ממצרים שגרם לה להיות עובדה בלתי הפיכה. "אמת ממצרים גאלתנו ד' אלקינו. מבית עבדים פדיתנו. כל בכוריהם הרגת ובכורך ישראל גאלת. וים סוף להם בקעת. וזדים טבעת. וידידים עברו ים. ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר".

נס זה גם יצר הרתעה לטווח ארוך בקרב עמי האזור: "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יואחזמו רעד נמוגו כל ישבי כנען. תיפול עליהם אימתה ופחד, וגו'" (שמות טו יד-טו).

אנו עוסקים בסוגיות הבחירה החופשית בפרשיות השבוע. אנו מבקשים לבאר על פי חז"ל את כוחה של הבחירה האנושית אשר קבעה באיזה אופן יתחולל הנס האלוקי של קריעת ים סוף. במקרה זה מדובר על בחירה שבטית של שבט אחד בישראל.

הנס יוצא הדופן של קריעת ים סוף שמשנה סדרי בראשית הביא את חז"ל לדון בשאלה האם הנס הוא שינוי הטבע באופן מוחלט או שהוא טבוע כאופציה בחוקי הטבע כבר מששת ימי בראשית, והוא יוצא אל הפועל בעת שהדבר נצרך: "אמר ר' יוחנן: תנאין התנה הקדוש ברוך הוא עם הים שיהא נקרע לפני ישראל. הדא הוא דכתיב (שמות יד): 'וישב הים לאיתנו', 'לתנאו' שהתנה עמו. אמר רבי ירמיה בן אלעזר: לא עם הים בלבד התנה הקדוש ברוך הוא אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית. הדא הוא דכתיב (ישעיה מה): 'אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי'  - מידי 'נטו שמים וכל צבאם צויתי'. 'צויתי' את הים שיהיה נקרע לפני ישראל. 'צויתי' את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה. וכו'" (בראשית רבה ה ה). עפ"י הרמב"ם בכל בריאה של כל יום מששת ימי הבריאה התנה הקב"ה עמה שבעת הצורך כשידרש היא תשנה את טבעה באופן שידרש: "כבר זכרנו לך בפרק השמיני שהם לא יאמינו בחידוש הרצון בכל עת, אבל בתחילת עשיית הדברים שם בטבע שיעשה בהם כל מה שיעשה הן יהיה הדבר שיעשה תמידי. והוא הדבר הטבעי. או יהיה חידוש לעתים רחוקים והוא המופת הכל בשווה על כל אמרו שביום השישי שם בטבע הארץ שתשתקע קרח ועדתו, ולבאר שיוציא המים, ולאתון שידבר, וכן השאר. וכו'. ואולי תאמר אחרי שכל הנפלאות כולם הושמו בטבעי הדברים ההם מששת ימי בראשית למה ייחד אלו העשרה (שנאמר במשנה שנבראו בין השמשות א.ש.), דע שלא ייחדם לומר שאין שום מופת שהושם בטבע הדברים רק אלו, אבל אמר שאלו נעשו בין השמשות לבד, ושאר הנפלאות והמופתים הושמו בטבעי הדברים אשר נעשו בו בעת העשותם תחילה, ואמרו על דרך משל שיום שני בהחלק המים הושם בטבע שיחלק ים סוף למשה והירדן ליהושע וכן לאלישע, ויום רביעי כשנברא השמש הושם בטבעו שיעמוד בזמן פלוני בדבר יהושע אליו, וכן שאר הנפלאות מלבד אלו העשרה שהושמו בטבעי הדברים ההם בין השמשות" (פירוש המשניות לרמב"ם אבות ה ו). האופציה לקריעת ים סוף היתה מוכנה ומובנית בטבע המים והים כבר בבריאה ביום שני לששת ימי בראשית: "כבר ידעת מדברי החכמים ז"ל שעם היות רצון הבורא יתברך שיונחו הדברים מעת הבריאה ואילך על טבעם היה רצונו ג"כ לפי אמונת תורתינו הקדושה שישתנו הטבעים בעת מן העתים לרצונו ואין בשנוי הטבע ההוא שנוי רצון וכאומרם ז"ל (בב"ר פ"ה סי' ד'): 'אמר ר' יונתן תנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית עם הים שיהא נקרע לפני ישראל וכו'" (המאירי אבות ה ו).

אולם למרות שמדובר באירוע רב עוצמה שהוכן כבר בטבע העולם, הוא מעוצב לבסוף כתוצאה מהבחירה של עם ישראל בעת שעמד על שפת הים. מכאן ניתן ללמוד על העוצמה של הבחירה האנושית.

חז"ל חלקו בשאלה מי היה השבט הראשון שנכנס לים סוף וגרם לקריעתו: "רבי מאיר אומר בלשון אחד: כשעמדו שבטים על הים זה אומר: אני יורד תחלה לים! וזה אומר: אני יורד תחלה לים! מתוך שהיו עומדין וצווחין קפץ שבטו של בנימן וירד לים תחלה וכו'. התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים  וכו'. (מכילתא פרשת בשלח פרשה ה). רבי מאיר ממשיל את הויכוח בין שבט יהודה לשבט בנימין במשל: "משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן נכנס לחדרו בלילה אמר לקטן העמידני עם הנץ החמה ואמר לגדול העמידני בשלש שעות בא קטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו גדול אמר לו לא אמר לי אלא בשלש שעות ביום והקטן אומר לו אמר לי עם הנץ החמה. מתוך שהיו עומדין צווחין ננער אביהם. אמר להם: בני שניכם לא כוונתם אלא לכבודי אף אני לא אקפח שכרכם! כך אמר הקדוש ברוך הוא: מה שכר יטלו בני בנימן שירדו לים תחלה שרת שכינה בחלקו וכו'. ומה שכר נטלו שבטו של יהודה שהיו רוגמין אותם זכו למלכות, וכו'" (מכילתא פרשת בשלח פרשה ה). לפי דעתו של רבי מאיר שבט בנימין הוא זה שקפץ ראשון למים וגרם לקריעת ים סוף. אולם יש לבאר את המשל שהביא שם.

רבי יהודה חולק שם על דעתו של רבי מאיר. ובהמשך מביאה המכילתא גם את דעתו של רבי טרפון ששבט יהודה בהנהגתו של נחשון בן עמינדב הם שקפצו ראשונים: "אמרו לו: רבי למדנו באיזו זכות זכה (יהודה) למלכות? אמר להם כשעמדו שבטים על הים זה אומר: אני יורד תחלה! וזה אומר: אני יורד תחלה! וכו'. מתוך שהיו נוטלין עצה אלו ואלו קפץ נחשון בן עמינדב (נשיא שבט יהודה א.ש.) ושבטו אחריו לתוך גלי הים לפיכך זכה למלכות. וכו'. אמר להם הקדוש ברוך הוא: מי שקידש שמי על הים יבא וימשול על ישראל" (מכילתא שם).

הנצי"ב מבאר בדרכו כיצד הבחירה האנושית עיצבה את המהלך האלוקי בקריעת ים סוף, והכריעה בין שתי האפשרויות להתקיימותו, לאור דברי רבי מאיר: "אבל הענין שגם קריעת ים סוף היה מיועד להיות באחד משני אופנים: אם בהנהגת נס נסתר סמוך להליכות הטבע. ועל זה הקדים הקב"ה רוח קדים עזה כל הלילה ומייבש והולך לאט לאט. אם בדרך נס נגלה שבשעת קפיצה בעומק הים יהא נקרע. והכל לפי הכנה של ישראל. אם לא ימסרו נפשם באמונה לקפוץ בים. אזי יהא בדרך השגחה פרטית על הליכות הטבע. ואם ימסרו נפשם באמונה אזי בעל כרחו יהא נקרא פתאום. והיה דעת שבט יהודה שכבודו של הקב"ה להמעיט הנס כל האפשר. על כן אין ראוי לקפוץ בים עד שיתייבש ע"י הרוח, והיה נצרך עוד לשהוי איזה שעות, ואז ילכו תחלה כאשר יהודה גבר באחיו. אבל דעת בנימין היה שכבודו של הקב"ה הוא הראות נס נגלה. על כן אין רצונם לשהות כלל. ואחר דשבט יהודה לא היה ברצונם לילך עתה על כן ילכו הם תחלה. והנה קפץ שבטו של בנימין ונקרע פתאום. והיינו מכוין להמשל שהמלך צוה לבנו הגדול להקיצו בשלש שעות ביום כדרכן של מלכים. כך נתן הקב"ה דעת ורצון שבט הגדול שהוא יהודה להלוך בהליכות הטבע להראות שהקב"ה מהווה הכל והטבע בידו. ונתן דעת ורצון שבט הקטן שהוא בנימין להתהלך בדרך גבוה ונעלה להראות שהקב"ה אדון הכל ומשדד הטבע לגמרי. על כן נתן הקב"ה ליהודה מלכות בית דוד שמתהלך בדרך הטבע כמו שנתבאר לעיל. ולבנימין נתן בית המקדש שניסים קבועים היו בו" ('הרחב דבר' דברים לג יב).

השבטים חלקו ביניהם כיצד אמור הנס להתרחש, האם בנס נגלה וללא נגיעה לדרכי הטבע או בנס הקרוב לדרכי הטבע. שתי הדרכים המאפיינות את שבטי בנימין ויהודה היו אפשריות. אולם הקדמתו של שבט בנימין היא זו שהכריעה לבסוף את אופן התרחשות הנס. פירושו של הנצי"ב תואם את שיטתו שהוזכרה גם בפרשיות קודמות. בדבר השפעת הבחירה האנושית על עיצוב המהלכים האלוקיים בעולם.

בהמשך לדברי הנצי"ב ניתן לומר שהשפעת הבחירה של בנימין לקפוץ תחילה ולגרום לנס לקרות בדרך של נס נגלה, ולא קרוב לדרך הטבע, השפיעה גם על עוצמת הפלא וההרתעה של עמי האזור, לטווח הארוך, גם ארבעים שנים אח"כ, כפי שסיפרה רחב למרגלי יהושוע: "ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן יהוה לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל ישבי הארץ מפניכם. כי שמענו את אשר הוביש יהוה את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים וגו'" (יהושע ב ט-י).

גם לדעת רבי טרפון השפיעה הבחירה של שבט יהודה להקדים לקפוץ על קריעת ים סוף ועל עיצוב העתיד. משום שבכך זכה שבט יהודה למלכות על כל שאר שבטי ישראל לנצח.

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון