ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

שמחת התורה בחיי המעשה

הרב אליעזר שנוולד

הפרשה בחיי המעשה – סוכות ושמחת תורה– תשפ"א 

בחג הסוכות ושמיני עצרת נסגרים מספר מעגלים. מעגל 'שלושת הרגלים' שמקיף את השנה ונחתם ע"י חג הסוכות: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ד' אלהיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסוכות וגו'". (דברים טז טז). חג הסוכות סוגר גם את מעגל העשיה החקלאית השנתית: "וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה" (שמות לד  כב). "תקופת - לשון מסיבה והקפה" (רש"י שם). בו נסגר גם המעגל המחזורי השנתי של קריאת התורה. באופן מיוחד סוגר חג הסוכות גם את מעגל ה'ימים הנוראים' המסתיים ב'הושענא רבה': "ביום השביעי של החג-דהיינו ב'הושענא רבה' הוא סיום הדין של העולם, ופיסקי הדינים יוצאים מבית המלך" (הסולם זוהר ח"ב לא ב). לכן אנו נוהגים להקיף שבע פעמים ב'הושענות' בשבעת ימי חג הסוכות (ב'הושענא רבה' בפני עצמו יש שבע הקפות) ושבע הקפות עם ספר התורה שבשמחת תורה.

יש משמעות עמוקה לכך שמעגל הימים הנוראים מסתיים בסוכות שכן: "ע"י העליה של יום הכפורים מתרחקים הרבה מהעולם הזה, וצריכים שמירה כשפוגשים בעניני מהעולם הזה מכל מכשול, ואותם הימים שבין יוה"כ לסוכות נתנו לחינוך של חזרה לעניני העוה"ז בתאור הגון בקדושה, והחשבון נגמר ליום ראשון של סוכות במצות סוכה ולולב, שמתבססים עניני העוה"ז ונאחזים בקדושה וכו'" (עולת ראיה ח"ב שס"ח).

מצוות חג הסוכות ארבעת המינים הישיבה בסוכה הן מצוות הקשורות לקידוש החיים והעולם החומרי: "החג התוכני באופיו להטביע את אור ישראל  בטבע החיים, בטבע הנפש, בטבע העולם, בטבע היש, בטבע ההויה" (אגרות ראיה ח"ג אגרת תשפ"ז). גם קרבנות השבעים פרים הם כנגד קידוש העולם האנושי הפיזי: "בחודש תשרי מתגדלת היא בנו הקדושה הטבעית יסוד עריגת האמונה על-פי מקוריותה הנפשית. ומזה מתפרנסים כל העמים כולם פרנסתם הרוחנית. שבעים פרים כנגד שבעים אומות" (אורות הקודש ח"ד עמ' תקט"ו פסקה ד').

כאשר מתחברים לחיים הטבעיים בצורה הרמונית ומקדשים אותם קיימת מצוות השמחה "ושמחת בחגך": "ובאים אנו בחג האסיף, בירח האיתנים, במועד הגבורות גבורות הגשמים ועוז הרוח, הכבדת האכף של הטבע הסתוי ההולך וממשמש לבוא, ואנו מתקרבים אל הטבע. יושבים בסוכה, נאחזים באגודת נטעים רעננים, שמחים בשמחת המים, בשמחת הרויה הטבעית בברכת ד' על היקום, ההולכת במעגל המוגבל אשר בחוקי הברזל של הטבע, חודרים אנו גם בטבעיותה של האנושיות, בהכרח החמרנות שלה, בצורך שבעים האומות    אשר חלק ד' אותם לכל צבא השמים. ועל כל אנו מטביעים את הוד הקודש  שממעל לכל טבע, את חינו והדרו בתוך עומק הטבע, בתוך הלב הבשרי, בתוך הגויה החמרנית הגדולה, בתוך הטבע  הגס הארצי, בתוך הארץ המקולקלת, האדמה אשר אררה ד' . במעמקי החושך אנו מאירים באבוקת אורנו, והננו ששים ושמחים בגאון ד' גם בעוד אשר החושך הוא כ"כ עב  ומגושם " (אג"ר שם).

בכך אנו משקפים את שמחת קיום התורה בחיי המעשה, את האחדות שבין עולם החומר והרוח הקודש והחול: "ובאמת בספירה של האמונה הגדולה והרחבה אין הרוחניות סותרת את החומריות, והחומריות את הרוחניות, אלא שתיהן מתחברות יחד להגדיל ולהפרות את נשמת אומתנו העורגת אל האחדות" (מאמרי הראי"ה ח"א  עמ' 234).

חיבור זה נצרך בכל זמן ובמיוחד בזמן הזה. ובאם העולם הרוחני שלנו משקף נתק ביניהם יש לכך מחיר: " אין העולם החומרי נפרד מהעולם הרוחני, אחדות שלמה יש בין שני העולמות האלה, כי שניהם ממקור אחד מוצאם "כי ביה ה' צור עולמים"  וכו'.. ועם ישראל גוי אחד בארץ, שהשניות שנואה לו על פי שרש נשמתו, מרגיש כי ההפרדה בין החומריות ובין הרוחניות מסבה לו צער גדול ועמוק, והוא מבקש לו  דרך לשוב אל האחדות. אין עם ישראל יכול לסבול את השניות, שהיא עבודה זרה". (שם)

יש משמעות כפולה למושג התורה בחיי המעשה. הראשון המוכר: כיצד ניתן ליישם את התורה בחיי המעשה, מבלי להשחק, ולהשאב להישגיות ולחמרניות של עולם המעשה. אולם יש משמעות נוספת, חשובה לא פחות, והיא: כיצד ניתן לראות את הקדושה בחיי המעשה, בתוך העשיה החומרית: "את הלמוד הערוך הזה. שרק בברור הידיעה שלו תלוי הוא הבאור של פתרונן של כל השאלות הקשות, שבחיינו הפרטיים והכלליים, אנחנו חייבים לבררו ברור אחר ברור, בספרות ובחיים, בלא הרף בלא שום התרשלות כלל וכלל! הברור הזה הוא ידיעת הערך של הקודש ושל החול! ביחוד במזוגם ובחבורם בחיינו הפרטיים ובחיינו הכלליים" (שם ח"ב עמ' 404). ההרגשה שבעצם העשיה שלנו בעולם המעשה יש משום קדושה מביאה לשמחה של הרמוניה והשלמה ומעצימה את החיים.

זוהי סוגיית המפתח לעולם הרוחני שלנו וכל עוד היא לא קיבלה מענה משמעותי בני הדור מרגישים חוסר, 'חוסר ענין בחיים הדתיים' (שהזכרנו שבוע שעבר כגורם לדתלשיו"ת). אנו חייבים לפעול בכל כוחנו כדי לתת לו מענה: "בכל עת אשר, אני בא לדון בתנועת, התחיה הלאומית, בכלל, ובהלך  רוחה ומפעליה, בקשר האומה והארץ, אחרי שאנו סוברים את המכשולים, הרבים ביחוד הפנימיים, העומדים לנו על דרכנו,  אינני יכול לזוז מתוך אותו מעגל הקסמים של שאלת הקודש והחול - בכלל החיים וביחוד בחיינו אנו בחיי עמנו, מראש צורים עד אחרון הצעד הלאומי, שהגוי כולו בהכרה- ברורה או. כהה מתחיל לצעוד בתקופת חיינו זו" (חזון הגאולה עמ' קפ"ב).

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון