ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

full4

 באב

אבילות ישנה – בעידן של התחדשות

מודל הזיכרון והאבלות על המקדש 

ט' באב -  הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט

בשנים האחרונות מתקיים שיח לגבי המורכבות של האבלות בט' באב על חורבן המקדש וירושלים כאשר מדינת ישראל קיימת ומשגשגת וירושלים כבר אינה 'העיר החרבה והבזויה והשוממה; מבלי בניה היא יושבת' אלא עיר בירה הבנויה לתלפיות, באופן שלא היתה  בנויה מעולם, אוכלוסייתה מונה יותר מתשע מאות אלף נפש, ורחובות העיר מלאים 'ילדים וילדות משחקים ברחובותיה'.

אמנם ניתן לפתור את הדיון בכך שעיקר האבלות היא על חורבן בית המקדש. וזה עדיין לא נבנה. אולם היא גופא קשיא, שכן, קשה להתאבל על דבר שלא ראו וחסרונו אינו מוחשי דיו. במיוחד כאשר לכאורה, למראית עין, לא ניכר חסרונו של בית המקדש. אדרבא, נראה שעם ישראל נמצא בתקופה של שגשוג רוחני חסר תקדים, ושגשוג בעולם התורה. הציבור הרחב, גם הדתי, אינו חש את חסרונו של המקדש בחיי היום יום על כן קשה לו להתאבל באופן ספונטני על חסרונו וחורבנו.

ראשית, עלינו להודות לקב"ה שזכינו לחיות בדור שבו אנו רואים בהתגשמות חזון הנביאים בבנין ירושלים ובשיבת ציון וישוב ארץ ישראל באופן חסר תקדים. אולם עדיין הגאולה אינה שלימה וחסרון שלימותה קשור לחסרונו של בית המקדש, ועל כך דווה ליבנו.

הגמ' (יבמות מג ב) מגדירה את תשעה באב כ'אבילות ישנה'. כאבילות על טרגדיה שהתרחשה בעבר הרחוק, ואז הצער קטן יותר  ולכן יש בה 'קולא' ביחס ל'אבילות חדשה' שמתרחשת בסמיכות והצער עדיין טרי וכואב. הלכות 'אבילות חדשה' הם מהחמור לקל, מדין 'אונן' כש'מתו מוטל לפניו' והאבל פטור ממצות, לדין השבעה, שבו יש דיני אבילות חמורים ואסור ללמוד תורה אבל אין פטור ממצוות, לדין שלושים שחייב בכל אבל אסור בתספורת, ואז לדין שנה שבו דיני האבילות נעשים קלים יותר. וזאת משום שהמטרה היא לעבור בהדרגה מהמצב הטרגי לשגרה. לעומת זאת ב'אבילות ישנה' המצב הוא הפוך, יש צורך לחזק  את התודעה של האבילות על דבר טרגי שקרה בעבר הרחוק ואסור שהצער ישכח. שם יש מעבר ממצב של שגרה למצב  של אבילות. מי'"ז בתמוז לט' באב יש תחנות ביניים שבהן יש העצמה של הלכות אבילות. דיני 'בין המצרים' ואח"כ 'תשעת הימים' ו'שבוע שחל בו' וערב ת"ב, ואז תשעה באב עצמו שיש בו דין אבילות ממשית 'כמי שמתו מוטל לפניו' (תענית ל א). אולם מיד לאחר ט' באב חוזרים לשגרה.

המצב של 'אבילות ישנה' מעיקרא, הוא לעורר את הצער על טרגדיה מהעבר הרחוק, בצורה הדרגתית, כדי ליצור את תודעת הצער למרות מרחק הזמן. וזאת מתוך ההבנה שהצער על החורבן אינו רק צער על העבר אלא כח מניע כלפי העתיד: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" (תענית ל ב). כי רק אי ההשלמה עם המצב הקיים, ההבנה האבל והצער על חסרונו של המקדש, מניע ומדרבן לפעול בצורה הנכונה לתקן ולהוביל את המהלכים הרצויים. מאידך, שכחה, והתרגלות למצב של חסרון בית המקדש כמצב נורמטיבי, מנוון את הכוחות הרוחניים, ומונע תיקון.

בדורות האחרונים ישנו מאמץ גדול להתמודד מבחינה ממלכתית עם התופעה של 'אבילות ישנה'  של זיכרון השואה, וזכרון נופלי מלחמות העבר. אף שלא מדובר על עבר כל כך רחוק כמו חורבן המקדש וירושלים, עדין מדובר על אתגר שנעשה מאמץ גדול מאד להתמודד איתו, בדרכים מגוונות שחלקן יעילות יותר וחלקן פחות. גם לגבי אלה ברור שלהשלמה עם השכחה עלולה להיות השפעה הרסנית.

הנסיון מלמד שאין די בהלכות האבילות המתעצמת של ימי בין המצרים ואף לא בהלכות הצום והאבילות של ט' באב, כדי לשחזר את הצער על החורבן, ויש צורך בפעולה משלימה של לימוד והסברה על החסרון גם אם הוא לא נראה לעין, כדי שבינת הלב תשלים את חסרון מראית העין, שהרובד הרוחני הפנימי ישלים את מה שלא נראה ברובד החיצוני החזותי.

היחוד של ירושלים מכל ערי הארץ אינה נובעת רק מהיותה עיר הבירה, ובעלת  הסטוריה מיוחדת, אלא מהיותה 'עיר הקודש', העיר המקודשת שקדושתה מוכרת ע"י כל הדתות. אולם  הקודש של ירושלים אינו שלם ללא מעוז הקדושה, הנקודה שבה הקדושה מתרכזת, ומשפיעה את גליה על כל העולם – בית המקדש. על כן ירושלים ללא בית המקדש אינה אותה ירושלים. במראית העין היא עיר  בנויה על תילה, אולם בהתבוננות  בבינת הלב מובן שהעיקר חסר. התעמקות במשמעות הקדושה וחיוניותה לעולם, מבליטה את חסרון המקדש.

החסרון של המקדש קשור גם לזיקה לארץ ישראל כולה: "רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות" (סוטה פרק ט משנה  יב). "על העבודה כיצד? כל זמן שעבודת בית המקדש קיימת, העולם מתברך על יושביו, וגשמים יורדין בזמנן. שנאמר: (דברים יא) "לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם, ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש וגו' ונתתי עשב בשדך לבהמתך".

ובזמן שאין עבודת בית המקדש קיימת, אין העולם מתברך על יושביו, ואין הגשמים יורדין בזמנן, שנאמר: (שם) "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר". (אבות דרבי נתן ד ד).

זיקת הנצח של עם ישראל לארץ ישראל מבוססת על כך שהיא 'מקודשת מכל הארצות' (משנה כלים א ו). מצד קדושתה המיוחדת ולא רק מצד היותה מקלט בטוח ומגונן לעם היהודי מרדיפת הגויים ומזוועות השואה. גם כאשר העולם כולו יהיה מקום בטוח ליהודים, (אם הדבר יקרה לפני ימות המשיח) עדיין תהיה זיקה מיוחדת לארץ יותר משאר הארצות מפני קדושתה. ככל שתתחזק הקדושה כך תתחזק הזיקה. זה התיקון לחטא המרגלים שהיה בט' באב.

זכינו לחיות בדור שבו ארץ ישראל מיושבת באופן חסר תקדים בהסטוריה. בכמות ובאיכות, בישובים ובתשתיות, בכלכלה ובבטחון יחסי. אולם לאחר ההתבוננות ו'בינת הלב' - מראית העין של ארץ ישראל ברובד החזותי אינה משקפת את החסרון שקיים בהשראה של הקדושה שאמורה להיות מושפעת מ'בית המקדש' שעליו אנו מתפללים שיבנה בב"א.

ט'ו באב וט' באב -בסוד התיקון

שבתהליכיות המעגלית

אפשר לקרוא את השיעור המלא בלינק הבא

טו באב שמח!

docטו_באב.doc

צור קשר

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון