תרומה אסטרטגית גיוס המשאבים לפרויקט לאומי של קדושה

לפרשת תרומה - הרב אליעזר שנוולד

מוקדש לזכר ידידי השר אורי אורבך ז"ל

 

פרשת תרומה היא הראשונה בסדרה של חמש פרשיות החותמות את ספר שמות שבהן פרוט תהליך הקמת המשכן. הפרוט מלמד על החשיבות הרוחנית הקיומית של הקמת המשכן, לעם ישראל ולעולם כולו. משכן ישרה שכינה במחנה ישראל ויבנה קומה נוספת בהתבגרות הרוחנית של העולם (במדב"ר יב יב). מכאן נובעת הנחיצות של הקמת המשכן, בלעדיו יחסר מרכיב משמעותי בקיום הרוחני של עם ישראל.

במהלך לימוד הפרשיות עלינו להקפיד לשלב בין המפגש עם העוצמה הרוחנית שבתורה ובין לימוד הפשט והריאליה. פעמים שעוצמה זו מאפילה על התובנות והמסקנות החשובות מהפשט ומהניתוח הריאלי של הכתובים ושל ההתרחשויות המתוארות בהם.

עם ישראל, זה עתה עלה על במת ההיסטוריה ולקח על עצמו, לראשונה, פרויקט לאומי שיעמיד את הקדושה והשכינה ב'מרכז המחנה' (תרתי משמע). לשם כך הצטווה לגייס משאבים מן הציבור.

"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי.  וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת וגו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". (שמות כה ב).

עפ"י פשט הכתובים וחז"ל הפרויקט הלאומי של הקמת המשכן העלה סוגיות של מנהיגות וניהול, של יכולות עיצוב ואדריכלות ושל הקפדה מקצועית ודקדקנית על הביצוע בפועל ועל הדיווח על מימוש התרומות בסוף התהליך. אולם אנו מבקשים ללמוד ממנו על אסטרטגית גיוס המשאבים של התורה לפרויקט לאומי של קדושה.

הציווי של התורה היה לגייס תרומות לשם בניית המשכן. התרומה תלויה בנדבת הלב "איש אשר ידבנו ליבו". ציוי דומה אנו מוצאים גם בהקמת המקדש הראשון: "ויתנדבו שרי האבות ושרי שבטי ישראל ושרי האלפים והמאות ולשרי מלאכת המלך וגו'. וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לד'". (דברי הימים א', כ"ט א'). ובמקדש השני: "בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה עם הנדבהלבית האלקים אשר בירושלים". (עזרא א' ב'-ד').

אולם התרומה למשכן לא היתה רק נדבה: "אמרו רבותינו שלש תרומות אמורות כאן: אחת תרומת בקע לגולגולת, שנעשו מהם האדנים, וכו'.. ואחת תרומת המזבח בקע לגולגולת לקופות לקנות מהן קרבנות צבור, ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד ואחד. שלשה עשר דברים האמורים בענין. כולם הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה וכו'". (רש"י שמות כה ב).

מכאן שרק אחת מהתרומות שנגבו היתה נדבה והשתיים נגבו כחובה ונגבו בצורה שיוויונית: " זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לד'. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ד'". (שמות ל יג).

נדבה ומס חובה הם שיקוף של שני הצדדים במשכן. מצד אחד זהו פרויקט חיוני ונצרך מבחינה לאומית וציבורית שחסרונו עשוי לגרום לנזק לציבור ולדרכו, ולכן הוא אמור להיות על חשבון הקופה הציבורית, ולא מותנה בבחירה, שמשהו מהציבור יגלה רצון טוב וינדב מכיסו. אסור להעמיד בסימן שאלה את קיומו. מצד זה הנהגת הציבור צריכה לגייס את המשאבים מהציבור, כחובה. כצורה של מס.

מצד שני משאבים שמגוייסים בכפיה, אינם מגייסים את הרצון הטוב של הציבור. הנדיבות וההתנדבות מוציאה מן הכח אל הפועל את הרצונות הטובים של האדם, את רגשות ההזדהות.

כאשר המשאבים מגוייסים כחובה צריך לשמור על שוויוניות וניתן לגייס מכל אחד רק סכום בסיסי, ולא גבוה, וכאשר הנתינה באה מתוך בחירה, רצון טוב ונדיבות לב, אמנם יהיו כאלה שלא יתנו מאומה, אולם יהיו כאלה שיתנו מעל ומעבר ולעיתים אף למעלה מיכולתם.

ממס החובה של מחצית השקל נבנתה התשתית, האדנים, הבסיס למשכן. אולם את גוף המשכן וכליו בנו מנדבת הלב.

 

הנתינה שבאה מעומק רגשות הלב יוצרת התרוממות רוח עילאית שמטביעה את חותמה במשכן: "בנתינת כל אחד מישראל חלק זהב או כסף המשכן, יתן נדיבות ליבו מצורף לזהב או לכסף ומהזהב והכסף יעשה המשכן וכליוומהנדיבות לב משכן ובית מנוחה לחי עולמים וכו'. אין הדביקות של השי"ת עם בני ישראל מצד האפיריון, אלא מצד נדיבות לב אשר בתוכו וכו'. נמצא המשכן עצמו כמוהנרוהאהבה אשר מבנות ירושלים כמו השלהבת הקשורה בנר ככה. אל עבר פני ד' האירה האהבה ונדיבות לב עם בני ישראל וכו'. המשכן ימצאו שנים זה בתוך זה, הפנימירוחני מנדיבות לבבני ישראל, והחיצון מהנדבה הגשמית וכו'. ולכן נקראו מקדש ומשכן. ("כלי חמדה" לר' שמואל לנייאדו, תורה שלמה שמות כ"ה אות כ"ד:)

  •  

              גרעין קהילתי וקרית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 

    Facebook
    Google+
    Twitter
    Youtube