ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

הסדרה או שולטנות והרתעה

פרשה ומימושה - לפרשת ויצא - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט

הכתוב מתאר את פגישת יעקב ורחל ליד הבאר: "ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא. וגו'. וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך. ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא. וגו'" (בראשית כט ט-יב). עפ"י חז"ל כבר שם 'מציע' יעקב ורחל להנשא לו: "אמר לה: מינסבת לי? (התנשאי לי?) אמרה ליה: אין! מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה (כן! אבל אבי רמאי ולא תוכל לו). אמר לה: מאי רמאותיה? (מהי רמאותו?) אמרה ליה: אית לי אחתא דקשישא מינאי, ולא מנסבא לי מקמה (יש לי אחות מבוגרת ממני ולא ישיא אותי לפניה). אמר לה: אחיו אני ברמאות!  אמרה ליה: ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא? (האם מותר לצדיקים להתנהל ברמאות?) אין! (כן! שהרי כתוב): "עם נבר תיתבר ועם עקש תיתפל" (שמואל ב', כ"ב, כ"ז. ובפסוק הקודם לו כתוב: "עם חסיד תתחסד עם גבור תמים תיתמם". כלומר: עם אדם ישר צריך להתנהל ביושר ועם אדם רמאי צריך להתנהל כדרכו כדי לא לפול ברשתו). מסר לה סימנין (קבעו ביניהם סימנים מוסכמים כדי שיוכל לזהותה ולבן לא יוכל לרמות אותו). כי קא מעיילי לה ללאה, (כאשר הגיע יום הנישואין והביאו את לאה במקומה) סברה: השתא מיכספא אחתאי, מסרתינהו ניהלה (חשבה רחל שלאה תתבזה על כן מסרה לה את הסימנים)" (בב"ב קכג א).

כבר מהרגע הראשון מבין יעקב מיהו לבן. וכיצד הוא אמור להתנהל מולו. לבן הוא אומן המניפולציה והרמיה שלא יהסס לחצות קוים אדומים ו'לקדש כל אמצעי' כדי לממש את האינטרס שלו. יעקב היה איש תם אבל לא במשמעות של נאיביות! במידת הצורך יוכל להתנהל כ'אחיו ברמאות', שכן: 'עם נבר תיתבר'. הנחת המוצא  של יעקב היתה שלבן לא יעמוד בהסכם ויפר אותו ברגע שזה ישרת את האינטרס שלו. בהסכם עם לבן היה עליו לתת מענה אפקטיבי לרמאות שלו. יעקב נכנס להסכם מלכתחילה כשידו על התחתונה, כ'חסר כל' שבא לארץ נכריה, ומבקש בית. האפשרויות שהיו בידיו של יעקב היו מוגבלות. לבן היה בעמדת שולטנות וליעקב אין אמצעי הרתעה. על כן הוא נותן סימנים בינו ובין רחל. ומכניס להסכם הגדרה מפורטת ומדוייקת: "ברחל בתך הקטנה" (ראו רש"י בראשית כט יח). למרות הכל בסבב הזה הצליח לבן לרמותו. יעקב הפיק מכך לקחים שיושמו בעת שברח מפניו בסוף הפרשה.

הדברים מקבלים משמעות אקטואלית לאור המתרחש השבוע בעזה. החמאס הוא ארגון טרור בעל אידאולוגיה אסלמיסטית פונדמנטליסטית. מטרתו אינה רק שליטה בעזה וביהודה ושומרון, בגבולות 67, אלא השמדת מדינת ישראל - 'הכיבוש' בגבולות 48 שלתפיסתו יושבת על אדמה ערבית רח"ל. מדינת ישראל דגלה כל השנים בעמדה שאין מנהלים מו"מ עם ארגון טרור. שאת הטרור צריך להכריע ולא להסדיר. החתירה להסדרה שמתקיימת כעת היא שינוי אסטרטגי של מדיניות. שנותנת לגיטימציה דה-פקטו לחמאס כגוף שלטוני ריבוני שיש לו מדינה. ה'הסדרה' שמה את מדינת ישראל והחמאס על אותו מישור. למרות שמדינת ישראל נמצאת בעמדת שולטנות ובידי ישראל יתרון אסטרטגי עצום. לשיטת התומכים בהסדרה, האלטרנטיבה לחמאס תהיה  גרועה יותר. למרות שזו טענה שאי אפשר להוכיחה.

אולם גם לשיטתם אם החמאס הוא גוף שילטוני ריבוני צריך להתנהל מולו כפי שנלחמים במדינה, ולא בארגון לא מדינתי. עפ"י תפיסתו האיסלמיסטית של החמאס 'הסדרה' ו'הודנא' מלכתחילה נועדו להיות רק 'פסקי זמן' כדי להתארגן להמשך לקראת 'שעת כושר'. ומותר ואף צריך לרמות את האוייב, כבהסכם חודייביה. ולכן אין ספק שהוא לא מתכוין לקיים את הסכם ההסדרה. מאידך מדינת ישראל, ללא ספק תעמוד בכל תג וקוץ של ההסכם עליו תחתום, וגם העולם יבחן אותה על כך.

גם לשיטתם מדינת ישראל שהכח  בידה, חייבת לייצר, בכל הסכם, מנופים ותגי מחיר כואבים שירתיעו את החמאס מלהפר את ההסכם.

 רק אז יש סיכוי שההסכם יכובד לאורך זמן.

רוצים לדבר?

רוצים לברר?

רוצים לבקר?

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון