ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

שעת אחדות

לע"נ ההרוגים בפיגוע בבית הכנסת בפיטסבורג בשבת פרשת וירא

פרשה ומימושה - לפרשת תולדות - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט

 

בתחילת פרשתנו מתוארת לידתם של יעקב ועשיו ליצחק ורבקה.  בסוף הפרשה לאחר לקיחת הברכות מעשיו שולח יצחק את יעקב לפדן ארם כדי שיקים שם את ביתו, את בית ישראל:"ויקראיצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען. קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך. ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים. ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלהים לאברהם. וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו" (בראשית כח א-ה).

ממשפחתו של יעקב יצא עם ישראל. ומבניו יצאו שנים עשר שבטי י-ה, זרע קודש שאין בו פסול: "ועל זה אמר הכתוב (מלאכי ב י): 'הלא אב אחד לכולנו אל אחד בראנו' (הפסוק נקרא ע"י התימנים בהפטרה של פרשת תולדות), כי אב אחד הוא יעקב אבינו. כי אברהם ויצחק יצאו מהם עשו וישמעאל ואינם אב אחד לכולנו, לבד בני ישראל" ('בית אלקים' למבי"ט שער היסודות פ"ח). אולם כבר במשפחת יעקב עוד טרם היווצרותו של עם ישראל עלתה שאלת האחדות בבית פנימה. כיצד יוצרים אחדות למרות חוסר האחידות. לא רק כערך משפחתי חברתי אלא כערך רוחני: "'הלא אב אחד לכולנו הלא אל אחד בראנו' (מיכה ב י), 'גוי אחד בארץ' (שמואל ב ז כג), כל איש ישראל חוטר מגזע אחדות הקדושה העליונה מתחת כנפי השכינה, וכל הנפשות לו יתברך הנה חשובות כאחת. כי על כן את כל יוצאי ירך יעקב 'נפש' אחת קראם הכתוב (בראשית מו כז), כי גם שכל איש ואיש נפרד מרעהו, אין הפירוד בלתי אם גוויתינו ואדמתינו אך לא בנפשותינו" ('תורת משה' לאלשיך דברים כג י). "ומפני זה אמר: 'אל אחד בראנו' כי 'אל אחד' ייחד שמו על 'אב אחד' ועל זרעו שהם כולם 'אחדים' לעבודתו בלי שום פסולת. ועל זה נאמרה כל פרשת שמע בלשון יחיד 'ואהבת את ד' וגו' ושיננתם לבניך וגו'' להורות על היותנו 'אחדים' ב'אחדותו' ית' 'השם אחד' (ש"ב ז'): 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וגו'' (בית אלקים שם).

ומכאן לדורות. עם ישראל צריך לשקוד על 'אהבת אחים' בשגרה ובעת צרה: "ואין לך אומה ראויה שתהיה האהבה תקועה בהם ומדת השנאה מרוחקת מהם כישראל, שהרי אלוה שלנו אל אחד וכן כתיב (מלאכי ב): 'הלא אב אחד לכולנו הלא אל אחד בראנו'. ואנחנו עם אחד שנאמר (שמואל ב ז): 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' ויש לנו תורה אחת ומשפט אחד. ועל כן היה ראוי לנו שנהיה לב אחד ורצון אחד" (כד הקמח לרבנו בחיי ערך שנאת חנם). למותר לציין ששנאת החנם גרמה לעם ישראל את הגרועים שבאסונותיו. מה ששנאת החנם גרמה לעם ישראל לא היו יכולים לגרום לו הקשים והחזקים שבאוייביו. לשם שימור הזיכרון הזה אנו מציינים אותו בימי הצומות במהלך השנה, שנועדו לזיכרון ולחשבון נפש.

הצורך לחדד את חשיבות האחווה ואהבת החנם, היא בעיקר לגבי דברים השנויים במחלוקת, ובזמן שבו מתבלטים חילוקי הדעות בין מגזרים בעם ישראל. כאשר כולם תמימי דעים אין צורך בכך. דווקא כאשר הרוחות מתלהטות מאש המחלוקת צריך להדגיש שהמשותף ביננו רב על המפריד. שצריך להקפיד על פרופורציות ולא לנסות להעצים את המחלוקת ולחדד את ההבדלים מעבר למה שהם באמת. ושהתמודדות עם הקושי לייצר הדברות ולמנוע קרע עדיף על המחיר שעלולים לשלם אם המחלוקת תתעצם לכדי קרע. כמו שקרה בעבר.

הרצח הנורא שאירע בשבת קודש פרשת וירא בבית הכנסת של הקהילה הקונסרבטיבית בפיטסבורג, ע"י אנטישמי מוסת, אכול שנאת יהודים, הציף מחדש את סוגיית האנטישימיות העולמית שאינה מבחינה בין יהודי ליהודי. אותה אנטישמיות רבת שנים שבכל זמן וזמן פושטת צורה ולובשת צורה אחרת.

אל נוכח אירוע זה  כולנו צריכים לאמץ אל ליבנו, ממרחק, את אחינו היהודים בני הקהילה ואת אנשיה, להיות אתם בשעתם הקשה ולנסות  לחזק אותם כמיטב יכולתינו. ולזכור ש'אחים אנחנו בני איש אחד' (בראשית מב יג), כי 'הלא אב אחד לכולנו אל אחד בראנו'. זו לא השעה להזכיר ולחדד את המחלוקות ואת הבדלי התפיסות הקיימים בין האורתודוקסיה לבין התנועה הקונסרבטיבית והרפורמית. המחלוקות אכן עומדות בעינן, הן קשות, קוטביות וחד משמעיות, ואין להקל בהן ראש. אף אחד לא מתכוין לטשטש אותן. אולם 'לכל זמן ועת לכל-חפץ תחת השמים' (קהלת ג א). בשעה זו 'שעת צרה' היא שעתה  של 'האחווה'. השעה זו צריך לשים את המחלוקות בצד. "עת לחבוק ועת לרחוק מחבק" (קהלת ג ה). השעה הזאת היא 'עת לחבוק' ולהדגיש שאחים אנחנו, וצרת אחינו היא צרתינו.

דווקא בשעה זו עלינו להזכיר את ההלכה  הברורה, שיהודי שנהרג ע"י גויים בגלל שהוא יהודי. כי היתה להם כוונה תחילה להורגו בגלל שהוא יהודי ולא משום סיבה אחרת. נחשב כמי שמת על קידוש השם. יהיה מי שיהיה. ונחשבים לבעלי המעלה הגבוהה ביותר השמורה לצדיקים גמורים: "הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן!" (פסחים נ א,  תענית יח א וראה בשו"ע יו"ד סי' שמ סע' ה, וסי' שעו). ומי שנהרג ע"י גויים - "קדוש יאמר לו" (שו"ת חת"ס, יו"ד סי' שלג).

לצערנו, דווקא בשעה קשה זו היו כאלה שניסו ללבות את המחלוקת ולטעון טענה חסרת שחר, שהאורתודוקסיה סוברת שקונסרבטיבים והרפורמים אינם יהודים חלילה. ולקטב את היחס שבין העם היושב בציון לבין יהדות התפוצות.

באופן טרגי, דווקא הרוצח השפל הזכיר לנו, כמו כל האנטישמיים בכל הדורות, ש'אחים אנחנו', וגורל משותף לנו. וכולנו כתובת דומה לאותה  שנאה ללא אבחנה.

זוהי שעת אחדות ולא שעה למחלוקות. אסור לנו להחמיץ אותה  

רוצים לדבר?

רוצים לברר?

רוצים לבקר?

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון