ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

הגיור בישראל

פרשה ומימושה - לפרשת וירא - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט

חולית הקישור שבין ההתגלות האלוקית לאברהם שבתחילת פרשת וירא לפרשת לך לך היא ברית המילה שבסוף פרשת לך לך: "ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו וגו' כל זכר באנשי בית אברהם וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלוקים" (בראשית יז כג). הברית אפשרה את ההתגלות האלוקית: "אמר לו הקב"ה, מול את עצמך ואני נראה לך, כיוון שמל "וירא אליו ד' באלוני ממרא" (מנורת המאור לר"י אלנקוה ח"ב נה). קדם לכך הצווי האלוקי לאברהם ולזרעו על המילה: "ויאמר אלוקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדורותם. זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר. ונמלתם את בשר עורלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם. ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא. המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם" (בראשית יז ט-יג).

מכאן ואילך מיוחסת מצוות הברית לדורות לבריתו של אברהם אבינו, ועל כןהיא וזכרת בברכת אבי הבן בברית: "תנו רבנן המל אומר אשר קדשנו במצוותיו וציונו   על המילה; אבי הבן אומר אשר קדשנו במצוותיו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" (שבת קלז ב).

ברית המילה היא האות החתום בבשרנו לברית עולם שכורת האדם עם הקב"ה. אות זה מהווה גם אחד משלושת התנאים להצטרפות הגר לעם ישראל: "בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית: במילה וטבילה וקרבן. וכו'. וכן לדורות כשירצה העכו"ם להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן ואם נקבה היא טבילה וקרבן שנאמר ככם כגר מה אתם במילה וטבילה והרצאת קרבן אף הגר לדורות במילה וטבילה והרצאת קרבן" (רמב"ם איסורי ביאה יג א, ד).

אברהם ושרה היו הראשונים שעסקו בגיור: "את הנפש אשר עשו בחרן" - שהכניסן תחת כנפי השכינה אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום" (רש"י בראשית יב ה).

מאז ועד היום סוגיית הגיור וההצטרפות גויים המעוניינים בכך לעם ישראל הינה סוגיה מורכבת. היהדות אינה דת מסיונרית השואפת להכניס את כולם לשורותיה. אולם היא רואה בחיוב את ההצטרפות של מי שמעוניינים בכך באמת ובתמים, ומוכנים לקבל על עצמם עול מצוות ולהיות ככל יהודי מבטן ומלידה. "ואמר ר"א לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם גרים שנאמר (הושע ב, כה) : 'וזרעתיה לי בארץ' - כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין" (פסחים פז ב). ומצד שני הצביעו חכמים על אלה אשר ביקשו להצטרף לעם ישראל משום אינטרסים זרים ועליהם אמרו: "קשים גרים לישראל כספחת" (קידושין ע ע"ב) משום "שרובן חוזרין בשביל דבר, ומטעין את ישראל וקשה הדבר לפרוש מהם אחר שנתגיירו"(רמב"ם שם יח).  על כן קבעו חכמים שיש לבדוק את מניעיו של הגר טרם שיקבלו אותו (רמב"ם שם יד א-ו). ואין לעודד אותו להתגייר.

המורכבות של סוגית הגיור לובשת ופושטת צורה בכל תקופה על פי מאפייניה. בשנים האחרונות היא תופסת מקום מרכזי עקב העליה המבורכת מארצות חבר העמים. כמה מאות אלפים ממנה אינם מוגדרים כיהודים על פי ההלכה. הם חלק מהחברה הישראלית נושאים בנטל משרתים בצבא ומעורים בחברה. רובם נחשבים כ'זרע ישראל' שנולדו לאב יהודי ולאמא שאינה יהודיה. בארצות מוצאם החשיבו אותם כיהודים ויש שאף נרדפו על ידי סביבתם בשל כך. לא כולם מעוניינים להתגייר באופן הלכתי מלא, ואינם רואים בעיה במעמדם. זהו מצב מורכב ומאתגר מבחינה חברתית והלכתית משום שההתערות בחברה מביאה להיווצרות זוגיות בין מי שמוגדרים כיהודים על פי ההלכה לבין מי שאינם יהודים על פי ההלכה, שאינם יכולים להנשא על פי ההלכה (ואף אסורים בכך). ובאם האמא אינה מוגדרת כיהודיה על פי ההלכה גם ילדיה אינם מוגדרים כיהודים על פי ההלכה. מי שצופה פני עתיד מבין שבעיה זו עלולה להחריף בעתיד עד כדי יצירה של פילוג בתוך החברה הישראלית.

לנוכח מצב זה היו שבקשו לפתור אותו ע"י הנגשת תהליך הגיור ונקיטה של גישות הלכתיות לקולא, ולהסתמך על הגדר המיקל של הרב עוזיאל זצ"ל ביחס ל'זרע ישראל'. ובכך לעודד כמה שיותר להתגייר, ולהקטין את ממדי הבעיה. מצד שני יש מי שסבור שאין להקל בכך. ומי שמבקש להיחשב כיהודי על פי ההלכה צריך לעבוד תהליך גיור מלא ומוקפד הכולל קבלת עול מצוות בכנות ובלב שלם. כנגד גישה זו יש שטענו ש'מי שמחמיר בהלכות גיור נמצא מיקל בנישואי תערובת'. אולם לא הוכח שההקלות שהם סבורים שיש לנקוט אכן יגרמו לציבור הגדול הזה להתגייר בהמוניו. יש גם המבקשים להקטין את ממדי הבעיה ע"י מימוש האפשרות ההלכתית של גיור קטינים, ומנגד, המחמירים הטוענים שאין אפשרות זו קיימת כאשר ההורים אינם שומרים תורה ומצוות. תוך כדי הדיון עולה לדיון ציבורי מעמדה הבלעדי של הרבנות הראשית לישראל, שיש הרואים בה את הסמכות הסטטוטורית הנושאת באחריות ממלכתית, כשומר הסף, ויש המנסים להציג אותה כגוף שבהתנהלות הקפדנית שלו בולם את הסיכוי לפתרון הבעיה, ומבקשים לצמצם את סמכויותיו.

לנוכח מורכבות הסוגיה היו כמה נסיונות לפתור אותה בין היתר ע"י חקיקת חוק גיור ממלכתי. היו שהציעו לבזר את סמכויות הגיור מהרמה הארצית לרמה העירונית מתוך מחשבה שבכך יונגש תהליך הגיור. בכנסת הקודמת אף גובשה הצעת פשרה ע"י סגן שר הדתות הרב אלי בן דהן לחוק גיור ממלכתי. שלצערנו, לבסוף, לא יצאה אל הפועל. ישנן יוזמות שונות בסוגיה זו שברובם אינן מעשיות. חלקן באות מתוך מגמה לעקור את הגיור מעולמה של ההלכה היהודית, וחלקן נובעות מגישות פשטניות שאינן נותנות מענה למכלול המורכב של הבעיה.

לאחרונה, כתוצאה מהתערבות בג"ץ, ישבה על המדוכה ועדת השר לשעבר משה ניסים. הועדה גיבשה המלצות שנויות במחלוקת. מצד אחד היא קובעת שהגיור יעשה אך ורק על פי ההלכה המקובלת (אורטודוקסית ולא על פי גישות לא הלכתיות) ע"י דיינים מוסמכים שהוכרו ע"י הרבנות הראשית ומאידך הרשות האחראית על הגיור תהיה גוף חדש שכולל בתוכו נציגים מגופים שונים כולל רפורמים וקונסרבטיביים ובכך היא תפקיע את תהליך הגיור מהסמכות הבלעדית של הרבנות הראשית לישראל.  משום כך כנראה גם ועדה זו לא תביא פתרון בעתיד הנראה לעין. המציאות המורכבת של סוגיית הגיור עדיין לא זכתה לנוסחה הגואלת שתתן פתרון לבעיה מבלי שתיצור בעיה אחרת גדולה לא פחות. ולכן היא תשאר במוקד השיח הציבורי עוד זמן רב. נדמה שפשרת הרב בן דהן היא היחידה שיש לה היתכנות מעשית.

רוצים לדבר?

רוצים לברר?

רוצים לבקר?

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון