ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

בחירה חופשית שכר ועונש

'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה – לפרשת כי תבוא – תשע"ח  – הרב אליעזר שנוולד

בפרשתנו מזכירה התורה את 'מעמד הברית' בהר גריזים והר עיבל, הברכות והקללות, ואת השכר והעונש על שמירת התורה: "והיה אם שמוע תשמע בקול ד' אלקיךלשמור לעשות את כל מצוותיו אשר אנכי מצווך היום ונתנך ד' אלקיך עליון על כל גויי הארץ. ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, כי תשמע בקול ד' אלקיך. ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך וגו'" (דברים כח -ד). ומנגד על אי שמירת התורה: "והיה אם לא תשמע בקול ד' אלקיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחוקותיו אשר אנכי מצווך היום ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך. ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה" (שם טו-טז). בהמשך מפרטת ומרחיבה התורה את סוגי העונשים הקשים למפירים את מצוות התורה.

'השכר והעונש' הוא אחד משלושת יסודות האמונה כפי שבאר הרב יוסף אלבו: "הדרך הנכון שיראה לי בספירת העיקרים שהם שרשים ויסודות לתורה האלקית הוא כי העיקרים הכוללים וההכרחיים לדת האלקית הם שלשה, והם: מציאות השם, וההשגחה לשכר ולעונש, ותורה מן השמים. ואלו השלשה הם אבות לכל העיקרים אשר לדתות האלקיות"  (ספר העקרים - מאמר ראשון פרק ד).

בקריאה ראשונית בפרשתנו נראה שפרוט השכר והעונש הוא סוג של 'תג מחיר' שנועד להוות תמריץ לקיים את מצוות התורה ואיום על מי שיפר אותן.

אולם במבט שני; האם ניתן להבין כך את הדברים? הרי אחד היסודות של התורה ותורת הגמול הוא הבחירה החופשית שיש לאדם לעשות כרצונו, ללא כפיה חיצונית.האם ההדגשה של התורה על השכר הגדול למקיימי התורה ומצוותיה והעונשים הקשים למפיריה, נועדו להגביל את הבחירה החופשית, ולהטות אותה, כסוג של כדאיות, או כהרתעה?  

בפשטות יש לקבוע שהשכר והעונש לא נועדו להגביל את הבחירה. אלא להבהיר את ההשלכות של המעשים, לטוב ולמוטב. גם אחרי קריאת פרשת הברכות והקללות השכר והעונש יש לאדם בחירה. ראשית, הבחירה  בידו האם לקבל את דברי התורה ולהאמין בקיומו של השכר והעונש. וכן, הבחירה בידו האם להתחשב בציווי התורה ולקיים בפועל את מצוותיה, שלעיתים קיום מצוותיה כרוך בטרחה בוויתור על הנאות והתגברות על קשיים. ואף לבחור האם להקדיש את המאמצים הנדרשים להבין את המשמעות העמוקה והאידיאלית שיש במצוות, כערך בפני עצמו, כביכול אין להן כלל השלכות על שכר ועונש.

אדרבא, עיקר גדול בתורה, שיש לקיימה 'לשמה' ולא לשם דבר אחר, מתוך אהבת ד' ותורתו, ומתוך רצון לעשות את רצונו, וגם לא לשם קבלת שכר: "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס! אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם" (אבות א ג). "שאתם לא תעבדו את ד' על תנאי שייטיב לכם ויגמלכם חסד, ותקוו לגמול ותעבדו בעבורו, אלא עבדוהו כעבדים שאינם מקווים לחסד ולא להטבה. רצה בזה: שיהיו עובדים מאהבה. וכו'" (פי' הרמב"ם שם). וכן דרשו חכמים: "'במצוותיו חפץ מאד' ולא בשכר מצותיו! (שעובד את יוצרו מאהבת שמו ומאהבת מצוות פיו, ולא לשם קיבול שכר – רש"י), והיינו דתנן: 'הוא היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס' (יהי לבך עמו, לומר: אפילו אין סופי לקבל שכר, אוהב אני את בוראי וחפץ במצותיו. – רש"י)" (עבודה זרה יט א).

ציון שכר המצוות ועונשן בתורה, הוא חשיפה אלוקית של הזיקה בין המעשה ומשמעותו, ובין הפעולה ותוצאותיה הישירות.

בעלי המחשבה הגדולה והאידיאליסטית יבחרו ללמוד מכך על המשמעות של התורה מצד עצמה, על עוצמת החשיבות האידיאלית שלה ועל עוצמת השפעתה בעולם, ויסיקו מכך על מידת הקריטיות של קיומה. "טוב מאד לאהוב את הטוב מצד שהוא טוב, 'במצוותיו חפץ מאד' (תהלים קיב, א), 'במצוותיו ולא בשכר מצוותיו' (ע"ז דף יט.)" (הרב קוק זצ"ל 'אפיקים בנגב'). לא השכר הוא שמניע אותם לבחור בקיום המצוות ובטוב אלא הטוב בעצמותו, בבחינת "שכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה" (אבות ד ב).  מאידך בעלי המחשבה המצומצמת שעושים את חשבון הכדאיות ומדלגים על החשיבות העצמית של התורה. צריכים הם את הבלמים המרסנים, ואת התמריצים. בבחינת "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצווה, אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה - בא לשמה" (סנהדרין, קה ב). "ולפי שידעו החכמים ז"ל שזה העניין קשה עד מאוד ואין כל אדם משיג אותו, ואם השיגו אינו מסכים בו בתחילת עניין ואינו סובר שתהיה אמונה ברורה, לפי שהאדם אינו עושה מעשה אלא כדי שתגיע לו ממנו תועלת או שתסור ממנו פסידא, ואם אינו כן יהיה אצלו אותה מעשה הבל וריק. היאך יאמר לבעל תורה "עשה אלה המעשים ולא תעשה אותם" לא לירא מעונש מן השי"ת, ולא להנחיל שכר טוב. זה דבר קשה עד מאוד, לפי שאין כל בני אדם משיגים האמת עד שיהיו כמו אברהם אבינו ע"ה. ולכן התירו להמון, כדי שיתיישבו על אמונתם, לעשות המצות לתקוות שכר, ולהינזר מן העבירות מיראת עונש. ומזרזים אותם על זה ומחזקים כוונתם, עד שישיג המשיג וידע האמת והדרך השלם מה הוא, כמו שעושים בנער בשעת הלמוד כמו שהבאתי המשל" (הקדמת רמב"ם לפרק "חלק").

רוצים לדבר?

רוצים לברר?

רוצים לבקר?

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון