ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

יצר הכבוד והשררה והבחירה

'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה – לפרשת קרח – תשע"ח  – הרב אליעזר שנוולד

פרשת קרח קרויה על שמו של מחולל המחלוקת יוצאת דופן, שהיתה למשל ולשנינה, כ'מחלוקת שאינה לשם שמים': "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו" (אבות ה יז).

מחלוקת קרח איימה לקרוע ולפלג את עם ישראל ולערער על מנהיגותו של משה רבנו. מחלוקת קרח גרמה לאחד המשברים הקשים במדבר ולמגפה קשה ומשונה של פתיחת פי הארץ וקבורת החולקים במחלוקת.

קרח היה איש מעלה: "אמרו חכמים חכם גדול היה קֹרח ומטועני הארון" (במדבר רבה יח ג).

קרח בחר להצית את אש המחלוקת בדרך מתריסה בקושיות מניפולטיביות שנועדו להגחיך לכדי אבסורד את הוראת ההלכה של משה רבנו ולקרוא תיגר על מנהיגותו: "אמר לו קרח למשה רבינו: משה, טלית שכולה תכלת, מהו שתהא פטורה מן הציצית? אמר לו משה: חייבת בציצית, אמר לו קרח: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטרין אותה?! בית שמלא ספרים, מהו שיהא פטור מן המזוזה? אמר לו: חייב במזוזה! אמר לו: כל התורה כולה רע"ה פרשיות יש בה, ואינן פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית?! אמר לו: דברים אלו לא נצטוית עליהם, אלא מלבך את בודאם וכו'" (תנחומא קרח סימן ד).

השאלה המתבקשת היא מה המניע האמיתי שגרם לקרח לחולל את המחלוקת?: "וקורח שפיקח היה, מה ראה לשטות זו?!" (במדבר רבה יח ח).

על פניו טוען קרח שהוא מייצג את האינטרס הלאומי ולא את האינטרס האישי שלו: "מה עשה קרח? הלך כל אתו הלילה מפתה ומענה את ישראל, ואומר להם: מה אתם סבורים שאני עוסק ליטול הגדולה לעצמי?! איני מבקש אלא שתהא הגדולה חוזרת על כולנו! כי משה נטל המלכות לעצמו ולאחיו כהונה גדולה. והיה הולך ומפתה כל שבט ושבט עד שנתפתתו עמו" (מדרש ילמדנו סה, במדב"ר יח י).

אולם חכמים הצביעו על כך שלמעשה המחלוקת אכן פרצה על רקע של שיקולי כבוד ואגו. קרח היה פגוע ומתוסכל באופן אישי. הוא ביקש לעצמו גדולה ושררה וראה את עצמו כמועמד הטבעי לתפקיד הנשיא. ומשלא התמלא מבוקשו ראה את עצמו מקופח: "על ידי מה נחלק? על ידי אליצפן בן אחי אביו, שנעשה על משפחתו נשיא, שנאמר: 'ונשיא בית אב למשפחת הקהתי אליצפן בן עוזיאל (במדבר ג ל), אמר קרח: ארבעה אחים היו אחי אבא, 'ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל' (שמות ו יח), עמרם הבכור זכה אהרן בנו לכהונה גדולה, ומשה אחיו למלכות, ומי ראוי ליטול השניה, לא השני, 'ובני קהת עמרם ויצהר', ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות נשיא של משפחתי, והוא עשה בנו של עוזיאל, קטן של אחי אבא יהא גדול עלי, הרי אני חולק ומבטל כל דבריו כל מה שעשה, לפיכך היתה מחלוקת" (תנחומא קרח סימן ד). קרח מבקש גדולה ושררה שאינה לפי מדתו. תאוות הכבוד שיבשה את שיקול דעתו ולא אפשרה לו לבחור ולקבל החלטות על דרכי הפעולה בהגיון.

האם קרח ש'חכם היה' לא הבין את הסכנה שקיימת במחלוקת עם משה והקב"ה? שמא שיקולי הכבוד והאגו מנעו ממנו להבין את הסכנה?!

בעיון שלנו בפרשיות השבוע אנו מבקשים ללמוד על סוגיות הבחירה; הבחירה הגדולה של החיים ביעוד ובמטרה של החיים, בחירה שמכוונת את מכלול החיים של האדם ליעדם, והבחירה היום יומית הנגזרת ממנה. בפרשתנו אנו מבקשים להצביע על  השפעת בקשת הכבוד ושיקולי האגו על הבחירה האנושית. על האופן שיצר הכבוד מטה את שיקול הדעת ומשבש את היכולת של האדם לבחור בחירות נכונות ולקבל החלטות מועילות.

הכבוד והאגו מעוורים את שיקול הדעת והשכל הישר של האדם בקבלת ההחלטות. פעמים אפילו כשהדבר כרוך בסכנה. "רבי אלעזר הקפר אומר: הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" (אבות ד כא). "כי ההוצאה מן העולם יאמר על הפסד השכל הישר כי בהפסדו הרי הוא כאילו עבר מצד שהוא אדם ובטל מן העולם" (פרקי משה - אלמושנינו אבות שם). על צריך האדם לעמול על ניקוי שיקוליו והחלטותיו מכל נדנוד ל אגו וכבוד. ואז יזכה לקבל החלטות טובות ולהצליח בדרכו. "על דבר זה נכשלו רבים ונאבדו. ירבעם בן נבט לא נטרד מעולם הבא אלא בעבור הכבוד! הוא מה שאמרו חז"ל שתפסו הקב"ה בבגדו ואמר לו: חזור בך! ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש. אמר לו: בן ישי בראש. אמר לו: אי הכי לא בעינא" (מסילת ישרים פרק יא). על כך אמרו חכמים: "נגד שמא אבד שמה" (אבות פ"א מי"ג), הרוצה לגדל את שמו בעולם כדי לזכות בכבוד, שאינו ראוי לו, עלול לאבד גם את שמו שקנה לו מכבר.  שכן הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו: "אמרו יבוא זה שרץ אחר כבוד אחר זה שברח מן הכבוד" (ירושלמי עבודה זרה ג א). האדם צריך להתחזק באמונה שהקב"ה מיעד לו את מה שמגיע לו ואם מתקנא במה שלא נועד לו הוא מסכן את עצמו. "ללמדך שכל המשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מגביהו וכל המגביה עצמו הקדוש ברוך הוא משפילו. כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו. וכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני שעה שעה עומדת לו" (עירובין יג ב).

רוצים לדבר?

רוצים לברר?

רוצים לבקר?

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון