ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

בחירה שמעצבת מציאות

'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה – לפרשת -  שלח לך – תשע"ח  – הרב אליעזר שנוולד

פרשת המרגלים חוללה את אחד המשברים הגדולים ביותר בתולדות עם ישראל. מסתבר לומר שתוצאותיה נעוצות בראשיתה, בעצם שליחת המרגלים. "וידבר ד' אל משה לאמורשלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל. איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם. וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ד' כולם אנשים ראשי בני ישראל המה" (במדבר יג א-ג). חכמים השוו בין התיאור של חטא המרגלים בפרשתנו ובין התיאור בספר דברים. בפרשתנו מורים הכתובים ששליחת המרגלים לתור את ארץ כנען היתה על פי צו אלוקי, ואם כן לא מובן מדוע נענשו על כך. ואילו בספר דברים מורים הכתובים שהיא היתה פרי של בחירה אנושית, היוזמה באה מתוך העם, ומשה רבנו קיבל אותה: "ותקרבון אלי כולכם ותאמרו: נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן. וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט" (דברים א כג-כב). רש"י מיישב את הכתובים על פי הגמרא והמדרש, שאכן שליחת המרגלים היתה יוזמה ובחירה של העם, ובהתאם לכללי הבחירה החופשית היא קיבלה את הגושפנקא מאת הקב"ה. כך הוא גם מפרש את הפסוקים בפרשתנו: "שלח לך – לדעתך. אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח. לפי שבאו ישראל ואמרו (דברים א): 'נשלחה אנשים לפנינו' כמה שנאמר (שם): 'ותקרבון אלי כולכם וגו'' ומשה נמלך בשכינה, אמר: אני אמרתי להם שהיא טובה שנאמר (שמות ג): 'אעלה אתכם מעוני מצרים וגו' אל ארץ זבת חלב ודבש', חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה" (רש"י שם יג ב, עפ"י במדבר רבה טז ז-ח, וסוטה לד ב). כלומר הציוי האלקי הוא נתינת רשות, בדיעבד, ליוזמה של העם. בעל ה'שפתי חכמים' מגדולי פרשני רש"י, באר את העומק שבדבריו, לאור כללי הבחירה החופשית שהקב"ה קבע בעולמו: "דקשה לרש"י הלא גלוי וידוע לפני ד' שעתידים לחטוא על ידי שליחות זה, א"כ למה צוה להם ד' יתברך שישלחו מרגלים לפניהם שעל ידם יבוא פורעניות להם שלא יבואו לארץ ישראל, כי ימותו במדבר? ועל זה פירש: 'אני איני מצוה לך!' וכו' ובהכרח הוא נתינת רשות ולא ציווי" (שפתי חכמים שם אות ב). יש קשר סיבתי ובחירי בין ההסכמה האלקית לבחירת העם: "וכדאמרינן: 'הבא ליטמא פותחין לו'" (שפתי חכמים שם אות ב עפ"י 'מנחת יהודה').

וכן מצינו בדברי המקובל רבי חיים ויטאל: "ואין ספק כי מה שחיסר פה (בפרשתנו א.ש.) נתפרש שם (בפרשת דברים א.ש.), כי ישאל התחילו לשאול ואז משה נתייעץ בשכינה ויגד לו את דברי העם, ואז נתן לו הקב"ה רשות ואמר לו: 'שלח לך אנשים' ועל זה אמרו רז"ל באומרם: 'לך - לדעתך וכו'' אבל אם לא שאלו הם את הדבר הזה מה ענין אומרו 'אם תרצה שלח וכו'' ומה שאמר: 'וישלח אותם משה על פי ד''  - ירצה: שהיו ברשותו ית', לא שהשם יתברך התחיל בעצה הזאת" ('עץ הדעת טוב' - פרשת שלח).

ה'שפתי חכמים' מבאר זאת לאור עיקרון שהוא אחד מיסודות הבחירה החופשית האנושית: "דאמר ריש לקיש מאי דכתיב: 'אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן'? בא ליטמא פותחין לו! בא ליטהר מסייעים אותו!" (שבת קד א). וברש"י שם מבאר שאם אדם בא לעשות מעשה רע לא ימנעו ממנו ואם יבוא לעשות מעשה טוב אף יסייעו לו: "מסייעין אותו - ומכינין לו פתח". ובכך הוא מפרש את הפסוק: "אם ללצים הוא יליץ - מעצמו יליץ, לא יסייעוהו ולא ימנעוהו. ואם לענוים - ולמדה טובה הוא נמשך. יתן חן - יסייעוהו מן השמים". כלומר שעל פי הקביעה האלוקית לבחירה החופשית יכולת לעצב את המציאות ולהשפיעה עליה. למרות שהכניסה לארץ ישראל היתה חלק מהתכנית האלוקית להובלת ההסטוריה. לעם ישראל ובחירותיו יש השפעה על עיצוב המציאות ואף על התוכנית האלוקית. חטא המרגלים גרם לכך שהתכנית האלוקית התעכבה לשלושים ושמונה שנים.

עקרון זה מתבאר בניסוח שנוה במקום אחר: "אמר רבה בר רב הונא, אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב הונא אמר רבי אלעזר: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים - בדרך שאדם רוצה לילך – בה מוליכין אותו. מן התורה, דכתיב, (במדבר כב): 'לא תלך עמהם', וכתיב, (שם): 'קום לך אתם'. מן הנביאים, דכתיב, (ישעיה מח): 'אני ד' אלקיך מלמדך להועיל, מדריכך בדרך תלך'. מן הכתובים, דכתיב, (משלי ג): 'אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן'" (מכות י ב). וברש"י שם: "בדרך תלך - בדרך אשר תבחר לילך. אם ללצים - בא אדם להתחבר. הוא יליץ - אין מעכבין בידו". המאירי שם מבאר שזהו יסוד בתורת הבחירה החופשית: "מיסודות הדת ומפינות האמונה להאמין שהבחירה ביד האדם להרע או להיטיב, ומפי עליון לא תצא הרעות והטוב, אין מכריח עליו. שאם לא כן כבר בטלו המצות והתורות והוא שאמר 'ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע', 'ובחרת בחיים'. שזהו שדרשו כאן: 'מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו'. מן התורה: 'לא תלך עמהם', 'קום לך אתם'. מן הנביאים: 'אני ד' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך'. מן הכתובים: 'אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן' וכבר הארכנו בענינים אלו עד תכליתם בילדותנו בחבור התשובה" (המאירי מכות שם, וכן ברמב"ם בשמונה פרקים פרק ח, ובהלכ' תשובה פרק ה-ו)

יכולת הבחירה המופלאה של האדם מאפשרת לו לבחור בכל דבר והקב"ה אינו מונע זאת ממנו. ואף כביכול נעשה לו שותף ומאפשר לו שכלי המציאות יפעלו למימוש בחירתו של האדם, לטוב ולמוטב: "פירוש דבר זה ענין מופלג, כי הכל לפי האדם המקבל כמו שהתבאר דבר זה בכמה מקומות. ולפיכך אמר: 'בדרך שהאדם רוצה לילך מוליכין אותו', מאחר שחפץ האדם בדבר עושין לו רצונו בין טוב ובין רעואין עושין לו דבר בעל כרחו, כמו ענין זה שהוא חפץ ללכת אף שהוא לרע אליו אין מוחין בידו, ואף שנראה דבר זה פשוט הוא דבר עמוק" (חדושי אגדות למהר"ל ח"א – מכות ע"א).

הבחירה האנושית לשלוח את המרגלים עיצבה את המציאות. ממנה עלינו ללמוד על כוחה בחיי היום יום של היחיד והאומה.

רוצים לדבר?

רוצים לברר?

רוצים לבקר?

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון