ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

מנגנון הבחירה והתיקון

'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה - לפרשת צו – תשע"ח  – הרב אליעזר שנוולד

 פרשת צו פותחת באזכרה חוזרת של תורת הקרבנות שהוזכרה כבר בפרשת ויקרא. אנו מבקשים לבחון אותה מתוך התפיסה המהותית של מצוות הקרבנות, כמרכיב התיקון החיוני של מנגנון הבחירה האנושית.

 הראשונים דנו בשאלה מדוע יש צורך בחזרה זו. "כבר הזהיר הקב"ה לישראל על עסק הקרבנות בפרשת ויקרא, 'אם עולה קרבנו' ושאר כל הזבחים והעולות והשלמים והמנחות. אבל הן צריכין לימודלכך נאמר פרשת צו, ללמד תורת העולה, תורת החטאת, תורת המנחה, תורת השלמים" (מדרש לקח טוב). מהו הלימוד שבעטיו אנו נדרשים לפרשת צו? יש שפרשו שהכוונה היא לתוספת פירוט לדיני הקרבנות: "'צו את אהרן - זאת תורת העולה'. כל הקרבנות האמורים בפרשת ויקרא חוזר וגומר כל דיניהם" (רשב"ם ויקרא ו ב). ויש שפרשו שמדובר על זוית מבט שונה על הקרבנות. בפרשת ויקרא מזוית המבט של האדם המקריב ובפרשת צו מזוית המבט של הכהנים ושל עבודת המקדש: "אמר הכתוב בפרשת ויקרא 'דבר אל בני ישראל', כי שם יצוה בהבאת הקרבנות, וישראל מביאים אותם. וכאן (בפרשת צו, א.ש.) אמר 'צו את אהרן', כי ידבר במעשה הקרבנות, והכהנים יעשו אותם"           (רמב"ן ויקרא ו ב). בפרשתינו ניתן דגש על המערכת המופקדת על ההקרבה בבית המקדש.

אנו מבקשים להוסיף לימוד בפן המהותי של הקרבנות. להתבונן במשמעות של התיקון שיש בקרבנות, ולסמן את חלקם כצלע המשלימה של מנגנון הבחירה האנושית המופלא.

כבר הזכרנו שהבחירה האנושית באה לעולם עם יצירתו של אדם הראשון. הבחירה אפשרה לאדם להיות השולט בחייו ובהתנהלותו, לטוב ולמוטב מבלי שיעמידו בפניו מחסומים או מניעות. באפשרותו לתקן את העולם ולהביאו לשלמות או לחטוא ולהוריד את העולם ממעלתו (רמח"ל דרך ד' ח"א פ"ג ג-יב, דעת תבונות סי' מ'). על כן היה הצורך להשלים את המנגנון של הבחירה במקרה של כשל וחטא, לאפשר תיקון ולמנוע מצב של כשל בלתי הפיך.

כבר כאשר אדם הראשון בחר לאכול מ'עץ הדעת' בניגוד לצו האלקי. נוצר קלקול דרמטי כתוצאה מחטאו, שהצריך תיקון גדול בהתאם (רמח"ל שם). לאחר גירושו מגן עדן התחיל מהלך התיקון ע"י הקרבת קרבן: "ובנא נח מדבחא קדם ד' (נח בנה מזבח לפני ד' א.ש.), הוא מדבחא דבנא אדם בעידן דאיטרד מן גנתא דעדן ואקריב עלוי קרבנא (הוא המזבח שבנה אדם הראשון כשגורש מגן עדן והקריב עליו קרבן א.ש.), ועלוי אקריבו קין והבל ית קרבניהון (ועליו גם הקריבו קיין והבל את קרבנם א.ש.)" (תרגום יונתן בראשית ח כ). חכמים תארו באופן מיוחד את מניעי ההקרבה של אדם הראשון, ואת סוג הקרבן: "תנו רבנן: יום שנברא בו אדם הראשון כיון ששקעה עליו חמה אמר: אוי לי שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים! היה יושב (בתענית) ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו. כיון שעלה עמוד השחר אמר: מנהגו של עולם הוא! עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו שנאמר: 'ותיטב לד' משור פר מקרין מפריס'. ואמר רב יהודה אמר שמואל: שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר: 'ותיטב לד', משור פר מקרין מפריס', 'מקרין' תרתי משמע. אמר נחמן בר יצחק: 'מקרן' כתיב" (עבודה זרה ח). הר"ח ביאר את את הקדמת קרנו לפרסותיו שלא בדרך הטבע: "כלומר דרך ארץ (בדרך הטבע א. ש.) נולד קטן ומפריס וכשמתגדל צומחין קרניו. זה (הפר של אדם הראשון א. ש.) יצא מן הארץ גדול, וצמח מראשו ויצאו קרנותיו קודם לרגליו" (רבנו חננאל על עבודה זרה שם). המפרשים ביקשו לבחון מה ניתן ללמוד מכך על קרבנו מכך שהיתה לו קרן אחת, ושקרנו קדמה לפרסותיו: "משמע שהיה מתכוין להקריב דוקא שור שהיתה לו קרן אחת במצחו ושהיתה קודמת לפרסותיו. ותימה למה זה ומה היתה כוונתו בזה? ונראה לפי שאדם הראשון בשעה שחטא כפר ביחודו של עולם וכו'. וידוע כי קרבנו של אדם תמורת נפשו הוא בא נפש תחת נפש לפיכך אדם הראשון כשחזר בו והודה כל כפירתו ומחשבתו הרעה ובא להקריב קרבן הודאה בחר לושור שהיתה לו קרן אחת במצחו ושהיתה קודמת לפרסותיו כי בזה תיקן את אשר חטא דנגד מה שכפר ביחודו של עולם הקריב שור שהיה לו קרן אחת במצחו עומד זקוף למעלה רמז לו יתברך שהוא יחיד ויושב למעלה ברומו של עולם וכו'" ('תורת חיים' על עבודה זרה שם).

על דברי המדרש כותב הרב  קוק זצ"ל: "הקרבן המכפר מורה על הסרת הכח המחטיא והכנעתו" (עין אי"ה שבת כח, ב). ניתן לומר שהקרן מבטאת את החטא וכפרתו. (בדומה לדברי הכלי יקר בפר' וירא) ואילו הפרסות את יכולת העמידה בחיים ואת יכולת ההליכה וההתנהלות, שיכולה להיות בדרך הנכונה וגם חלילה בדרך החטא. הקדמת הקרן לפרסות מבטאת אל הקדמת אפשרות החטא והכפרה שקיימת עוד לפני ההתנהלות שעשויה לחולל אותו. רעיון זה קשור גם למקום ההקרבה של אדם הראשון; במקום שממנו נברא: "'ויצר ד' אלקים את האדם עפר מן האדמה' - רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמרו: ממקום כפרתו נברא, היך מה דאת אמר: 'מזבח אדמה תעשה לי' (שמות כ', כ). אמר הקב"ה: הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו, והלואי יעמוד" (בראשית רבה יד ח). חז"ל רמזו גאן גם על המשמעות של מרכיב התיקון במנגנון הבחירה שקיים בקרבן, כבר בראשית ההויה האנושית. מאז ולנצח, קיים קשר מהותי בין היכולת של האדם לבחור ולהיכשל בחטא, והצורך לאפשר את היכולת לתקן את הכשל ע"י הקרבן כצלע משלימה של מנגנון הבחירה: "ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל,ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא, ומשם נברא, אמרו חכמים: 'אדם ממקום כפרתו נברא'" (רמב"ם בית הבחירה ב א-ב).

חז"ל ביקשו גם להדגיש שאפשרות התיקון, כצלע המשלימה של מנגנון הבחירה כבר הוקדם להבראות, באופן פלאי, עוד לפני בריאת העולם והאדם: "תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורהותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש" (פסחים נד א). ה'תשובה' היא הבסיס ליכולת התיקון, כחלק מהמנגנון, ונבראה עוד לפני הבריאה, וכך גם האפשרות להקריב קרבנות ב'בית המקדש' כאפשרות לתיקון לבחירה שגויה.

האפשרות לתקן ע"י הקרבן אינה מובנת מאליה: "שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרה להם 'חטאים תרדף רעה'. שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה להן 'הנפש החוטאת היא תמות'. שאלו לתורה - חוטא מהו עונשו? אמרה: 'יביא קרבן (אשם) ויתכפר', שאלו לקב"ה חוטא מהו עונשו? אמר להן 'יעשה תשובה ויתכפר לו'" (ירושלמי מכות ב', ו'). הצורך לשאול: חוטא מה עונשו? נובע מכך שהאפשרות לתיקון כשלי הבחירה היא חידוש גדול. התורה ענתה שהתיקון הוא ע"י הקרבת הקרבן: "אמנם כאשר שאלו התורה חוטא מה יעשה? השיבה התורה: כי יש תיקון אל החוטא להיות מסתלק מן החטא על ידי קרבן. כי הקרבן הוא השבה גם כן אל הש"י כמו התשובה שהרי נקרא קרבן! כי מי שמביא קרבן אל אחד הוא שב אליו להתדבק בו מצד שהוא מקריב אליו קרבן. וכאשר הוא שב אל הש"י אחר שהיה מתרחק ממנו ית' על ידי חטא יש כאן כפרה וסלוק עון" .(מהר"ל נתיב התשובה - פרק א). יש משמעות עמוקה לעובדה שדווקא התורה היא אשר מצביעה על הקרבן כמרכיב התיקון שבמנגנון הבחירה האנושי: "ודבר זה מצד התורה. כי מצד התורה יש לאדם סלוק מן החטא. מפני שהתורה היא שכל נבדל מן הגשמי וכל חטא בשביל שהיה נמשך אחר הגשמי, ולפיכך מצד התורה השכלית יש תקנה אל החוטא לצאת לאדם מן החטא הדבק באדם מצד הגשמי. ולפיכך אמרה תורה 'יביא אשם ויתכפר', כי כאשר מקריב האדם קרבן מקריב עצמו אל השם יתברך, כפי אשר נתרחק מן השם יתברך. ולפיכך בקצת קרבנות כתיב (ויקרא ב'): 'ונפש כי תקריב מנחה', ודרשו ז"ל: 'כאלו הקריב את נפשו', ולפיכך על ידי קרבן מקריב עצמו אל השם יתברך כפי הריחוק שנתרחק ממנו על ידי החטא, ולכך התורה שהיא שכל נבדל לגמרי יש לאדם תקנה להסתלק מן החטא. (מהר"ל שם).

החזרה על תורת הקרבנות בפרשתנו משלימה את הצלע החסרה במנגנון הבחירה המופלא של האדם. בכך הקרבן המאפשר תיקון במקרה של כשל הינו יסוד של בנין העולם. 

רוצים לדבר?

רוצים לברר?

רוצים לבקר?

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון