ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

לימוד תורה

מנהיגות במבחן הבחירה

'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה - לפרשת ויקהל-פקודי – תשע"ח  – הרב אליעזר שנוולד

פרשת פקודי פותחת בדין וחשבון מפורט שמגיש משה רבנו לעם על התרומות שנאספו למשכן ועל השימוש שעשו בהם לבנין המשכן: "אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה עבודת הלווים ביד איתמר בן אהרן הכהן.  כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש וגו'. וכסף פקודי העדה וגו'. ונחושת התנופה וגו'. ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו וגו'" (שמות לח כא-ל). יש לשים לב שהאזכורים בתורה על בנית המשכן היו על פי הציווי של הקב"ה. התורה אף מציינת פעמים רבות שמשה עשה "ככל אשר צוה ד'". בשונה מכך, הדין וחשבון שמוזכר בפרשתנו, לא צווה ע"י הקב"ה, ואף לא נעשה כתוצאה מבקשה של העם, הוא נעשה ביוזמתו הבלעדית של משה רבנו. לדין וחשבון אף מצרף משה רבנו את איתמר בן אהרן הכהן.  אנו מבקשים לדון בשאלה מדוע משה רבנו יוזם את הדין וחשבון ומה חלקו של איתמר בענין?  "ויש אומרים שגם מתחילה לא בקשו מן משה חשבון, אלא משה מעצמו רצה לנקות עצמו לכך נאמר: 'אשר פוקד על פי משה'" (כלי יקר שמות לח כא). "ביד איתמר. אע"פ שמשה היה ממונה על הכל הוצרך למנות אחר עמו לפי ש'אין עושין שררה על הצבור פחות משניים'" (פירוש הרא"ש שמות לח כא). מדוע משה רבנו היה זקוק לנקות את עצמו, וכי משהו היה מעלה על דעתו לחשוד בו בשחיתות ובמעילה בכספי התרומות?  חכמים שללו אפשרות זו: "ואע"פ שמשה רבנו נאמן היה לכל ישראל עשה חשבון ליציאת המשכן. וכו'" (לקח טוב כאן). ואם כן מדוע היה צריך משה רבנו לעורר את הנושא ללא צורך, ולהמציא תשובה לשאלה שלא נשאלה?

התורה מבקשת ללמד אותנו שיעור בדרכי ההתנהלות של המנהיגות ובחירותיה: "איש אמונות" זה משה שנעשה גזבר על מלאכת המשכן. שנו רבותינו: 'אין ממנין שררה על הצבור בממון פחות משנים', והרי אתה מוצא שהיה משה גזבר לעצמו, וכאן אתה אומר אין ממנין פחות משניים?  אלא אף על פי שהיה משה גזבר לעצמו הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם וכו'. 'על פי משה' -  ע"י משה 'ביד איתמר'" (שמות רבה נא א). וכן: "מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום. בתורה מניין?  "והיתם נקיים מד' ומישראל". וכו'. ובכתובים מניין? "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם". וממי אתה למד?  ממשה. אע"פ שכתוב בו: "בכל ביתי נאמן הוא" ביקש לצאת ידי הבריות, שכיון שעמדה מלאכת המשכן אמר להן "אלה פקודי המשכן". על אחת כמה וכמה פרנסי הציבור שהן צריכין לצאת ידי הציבור" (מדרש מכת"י, תורה שלמה כאן אות יד).

אנו עוסקים בעיוננו בסוגיות הבחירה. נקודת הבחירה של האדם וההתמודדות שלו עם האתגרים של החיים משתנית מאדם לאדם. היא תלויה באישיותו ובתחומי עיסוקו. החיים של האדם פותחים בפניו אפשרויות שונות שעליו לבחור מתוכן את דרכו והתנהלותו. בתוך מכלול האפשרויות שבפניו יש אתגרים ופיתויים שמעמידים אותלו במבחן ואתם הוא צריך להתמודד.

הבחירות של מנהיג ציבור ושיקוליו שונות מבחירותיו ושיקוליו של אדם מן השורה. האפשרויות הפתוחות בפניו הם שונות, וגם המבחנים, האתגרים והפיתויים שאיתם הוא צריך להתמודד. "'לא חמור אחד מהם נשאתי' מה שהיה דרכי ליטול לא נטלתי מהם. בנוהג שבעולם אדם שהוא בהקדש נוטל שכרו מן ההקדש, ואני בשעה שהייתי יורד ממדין למצרים היה דרכי ליטול מהן חמור, שבשביל צרכיהם ירדתי ואעפ"כ לא נטלתי. וכן שמואל הצדיק אומר: 'הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי' (ש"א יב), שור שהייתי מקריב עליהם מקרבנותיהם ומבקש רחמים עליהם וכן למשוח עליהם מלך משלי היה שנאמר (שם יז): 'עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לד' באתי', וכן הוא אומר (שם ט): 'כי זבח היום לעם בבמה', ולא נטלתי משלהם. ובשעה שהייתי חוזר ועושה דיניהם וצרכיהם והולך וסובב על עיירות ישראלשנאמר (שם ז) והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל. דרך העולם בעלי דינים הולכין אצל הדיין ואני הולך וסובב מעיר לעיר וממקום למקום. וכן משה אמר להם לישראל כי יהיה להם דבר בא אלי וגו' (שמות יט) ואני לא עשיתי כן אלא אני מטריח והולך אצלם" (תנחומא קרח ז). מנהיג הציבור צובר כח וסמכויות יתר, ובצדק, אולם אלה מעמידים אותו במבחן, הוא עלול להתפתות ולנצל אותם למען עצמו כדי להפיק טובות הנאה לעצמו במקום לשרת את הציבור וצרכיו. הוא 'קרוב לצלחת' ולקופת הציבור ונמצא סביב שולחן קבלת ההחלטות, והוא עלול להתפתות לקחת לעצמו מקופת הציבור, או להוביל לקבלת החלטות שיטיבו עמו ועם האינטרסים האישיים שלו במקום לדאוג לטובת הציבור.  'שופטים ושוטרים' - צריך שיהיו השופטים בעלי זרוע במעשים טובים שכך עשה משה 'ויבחר משה אנשי חיל' (שמות יח) בתורה ובמעשים טובים ובגבורה. וצריך שיהיו נקיים מכל משפט שלא יהא לאדם פתחון פה עליהם, כמשה, שאמר לישראל: 'לא חמור אחד מהם נשאתי' (במדבר טז) ושמואל שאמר: 'הנני ענו בי נגד ד' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי וגו'' (שמואל א יב) הוי אומר 'שופטים ושוטרים' שלא יהא בהם דבר של פסולות" (תנחומא שופטים ג).

אמנם אף אחד לא אמור לחשוד במשה רבנו בשחיתות ובמעילה, אולם משה רבנו מלמד אותנו שמנהיג ציבור צריך להיות מודע וקשוב לרחשי לב הציבור. עליו להיות מודע לרגישויות שקיימות בציבור כלפי ההנהגה, ולפוטנציאל החשדנות שקיים בציבור כלפי ההנהגה. על כן כאשר הוא שוקל את צעדיו ובוחר בין האפשרויות העומדות בפניו עליו להיות זהיר שבעתיים ולכלכל את התנהלותו בזהירות וברגישות יתירה, כדי לשלול אפשרויות מחשידות מראש, ולא לעורר חשד שווא בנקיות כפיו.

רוצים לדבר?

רוצים לברר?

רוצים לבקר?

אין לך חשבון עדיין? הרשמו עכשיו!

כניסה לחשבון